נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת אמור
	ועוד ועיקר – על האחדות
	הגדולים "זוהרים" על ידי הקטנים
	לידת ילד יהודי מביאה את הגאולה
	פרשת אמור
	"ועל כרחך אתה חי"
	האומן את היונק
	עבודת ה' - בהרחבה
	אמירת י"ג עיקרים בכל יום
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

דוחק בפרנסה הוא סימן לחיסרון בביטחון בה' * יש לנהוג בהרחבה, מתוך תענוג, ולעבוד את ה' לא באופן מצומצם כי אם בשפע ובמידה רבה

"וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי". (קיט, מה)

מבואר בתניא (פרק לז) שגילוי אור-אין-סוף ברוך-הוא בעולם הזה, תלוי במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות. מובן, שהעבודה בכל ג' העניינים שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים, צריכה להיות באופן של "ואתהלכה ברחבה" – מתוך תענוג שיש בו הבנה והשגה.

ניתן לחשוב, שדרך העבודה ברחבות ותענוג עומדת בסתירה לדרישה שעיקר העבודה צריכה להיות מתוך אמונה וקבלת עול, כמאמר חז"ל (מכילתא בשלח יד, לא) "לא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה", שהיא עיקר גדול בעבודת ה'.

ואכן, בתחילת העבודה על יהודי לעבוד את ה' מתוך קבלת עול. אך לא מסתפקים רק בכך, ודורשים מיהודי לעבוד את ה' ב'רחבה' – מתוך תענוג של הבנה והשגה.

כן הוא בכל ג' העניינים שעליהם העולם עומד:

עבודה: בתחילת היום אומרים "מודה אני", ו"הודו לה'", ואחר כך ממשיכים לעבודה של הבנה והשגה, החל מפירוש המילות בתפילה, ועד להתבוננות עמוקה בפרטי העניינים של 'פסוקי דזמרה', ברכות קריאת שמע וקריאת שמע.

תורה: לימוד באופן של "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" הוא עניין נעלה ביותר [וכמו שמסופר על הבעל שם-טוב (ראה נטעי גבריאל הל' פסח ח"ג בסופו (ע' תנה ואילך). היכל הבעש"ט גליון ו' ע' קמה ואילך] שכאשר היה במצב של נפילת המוחין, אמר את אותיות האל"ף בי"ת ופעל נפלאות].

אלא שאין מסתפקים רק בכך, ועל הלימוד להיות מתוך הרחבת הדעת, ותענוג. כמו כן, אין מסתפקים בלימוד התורה ללא יגיעה ומאמץ, אף שהוא נמשך כל היום, ועל הלימוד להיות מתוך יגיעה דווקא, במשך היום כולו.

גמילות חסדים: אין להסתפק בגמילות חסד מוגבלת, כדי לצאת ידי חובת המצווה, אלא על הנתינה להיות באופן של הרחבה והידור דווקא. כשם שבקורבנות, צריך ש"יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר... והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב... כל חלב להוי'" (לשון הרמב"ם סוף הלכות איסורי מזבח). עד שהתורה והמצוות מאירים את פניו, כמו שכתוב: "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א).

בכל ג' הקווין הללו, אין להסתפק בעבודה מצומצמת, אלא עליו לעבוד באופן של "ואתהלכה ברחבה", עבודה מתוך תענוג ושמחה שגורמת לתנועה של הרחבה בכל העניינים הרוחניים והגשמיים. שכן, גם העניינים הגשמיים הם חלק מעבודתו הרוחנית.

"ואתהלכה ברחבה" גם בפרנסה גשמית

ההנהגה של "ואתהלכה ברחבה" אינה מוגבלת רק לעבודת ה', אלא צריכה להיות ליהודי גם הרחבה ממשית בגשמיות, כלשון חז"ל (ביצה טו, ב): "אמר להם הקב"ה לישראל: 'בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע'".

עניין זה נאמר גם בנוגע ל"הוצאות בניו לתלמוד תורה" (שם טז, א. תוד"ה כל מזונותיו). מאחר ויש בכוחו של היהודי לעשות בכל דבר עניין של 'שבת' ו'תלמוד תורה', מובן, שגם כללות פרנסתו הגשמית, צריכה להיות באופן של "ואתהלכה ברחבה", כפשוטו.

יכול להיות, שבאמת הרצון שלו בפרנסה בהרחבה אינו בגלל שהוא רוצה להשתמש בה לעניינים רוחניים, אלא לצרכיו הגשמיים החומריים. זו טענה ידועה שהתבארה במדרשי חז"ל (ב"ר פ"ח, ה): "בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון... חסד אומר: יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר: אל יברא כו'". מאז כבר נקבעה ההנהגה באופן של "עולם חסד יבנה", ופשוט, שאצל יהודי צריך להיות הרחבה בפרנסה בגשמיות.

הגם שאדמו"ר הזקן מוכיח את החסידים באגרת הקודש (סימן כב) על ה"מנהג... לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי כו'", הנה ידוע שבכל זאת המשיכו החסידים לשאול בעניינים גשמיים. וידוע מחסידים, שאדמו"ר הזקן ביאר להם את הנהגתו לתת עצה בעניינים גשמיים באגרת ד'נפש השפלה' (אג"ק אדה"ז ח"א ע' קנה), שמכיוון והתקשרות הנפש השפלה היא על ידי גשמיות, לכן הוא ימשיך לענות להם גם בעניינים גשמיים.

אלא שאפשר לטעון: ישנם כאלו שאכן הולכים בתנועה ד"ואתהלכה ברחבה", ובכל זאת הם אינם רואים השפעה גדולה בגשמיות?

והמענה לזה מבואר בדרושי אדמו"ר מהר"ש (סה"מ תרכ"ו ע' קסח-קע), שמבאר שם על הנאמר "לא יתן לעולם מוט לצדיק", שזה קאי על כל יהודי שנקרא צדיק. ומקשה שם, מדוע אנו רואים שהרבה מישראל דחוקים בפרנסה, ושלא נמשך לישראל שפע בהרחבה?

ומבאר, שדוחק הפרנסה הוא מפני שהביטחון בה' אינו כדבעי למהוי, וכשיהודי לא בוטח בה' כדבעי, הוא מפסיק את השפעה בפרנסה, "כמשל סגירת ברז ההשפעה –  'פארדריין דעם קראן'"... ואם יהודי יבטח בה' יתברך, הוא ישתכר הרבה יותר.

כאשר יש ביטחון בה', אזי בוודאי "לא יתן לעולם מוט לצדיק", ומלכתחילה לא תהיה ליהודי שאלה כנ"ל, והוא יעמוד בתנועה אחרת לגמרי, ויראה בפועל ממש כיצד מלמעלה נותנים לו ב"מדה כנגד מדה" הרחבה גדולה בכל ענייניו הפרטיים והכלליים.

(מעובד משיחת פרשת עקב תשי"ג)