התוכן דגילוי אל הזולת שבתיבה 'אמור' יכול להתבטא בלשון הקודש גם בסגנון אחר – דיבור, וכדומה, ואדרבה: הלשון הרגיל הוא "דבר אל בני ישראל". ומאחר ששם הפרשה הוא "אמור" דווקא, ולא 'דַבֶּר' וכדומה, מובן שישנה הוראה מיוחדת בדבר.
והביאור: החילוק בין לשון "דיבור" ללשון "אמירה" הוא ש"דיבור" מורה על לשון קשה, ו"אמירה" מורה על "לשון רכה" (פרש"י יתרו יט, ג).
וזוהי ההוראה הנלמדת מדיוק הלשון "אמור" ולא "דבר" וכדומה, שהפעולה וההתעסקות עם הזולת צריכה להיות באופן של "אמירה" דווקא, "בלשון רכה", היינו, כאשר מדבר עם הזולת כדי לפעול עליו בעניין מסויים, אינו מדבר בלשון באופן שיכול להטיל עליו אימה ופחד, אלא צריך לדבר עמו "בלשון רכה", בדרכי נועם.
וכאשר הזולת מקבל את הדברים "בלשון רכה" – הרי כאשר הזולת יגיע למעמד ומצב שהוא בעצמו יעסוק בהשפעה אל הזולת, ידבר גם הוא באופן של "אמירה", "בלשון רכה", כפי שהוא בעצמו קיבל את הדברים.
(ש"פ אמור, תו"מ תשמ"ב ח"ג ע' 1421) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
