שאלה: מי שראה את חברו נוהג שלא כדין, האם חובתו למחות על מעשיו?
תשובה: כאן עומדת למבחן הערבות ההדדית של כל יהודי כלפי יהודי שני.
לפעמים אדם שנפגע מדבריו או ממעשיו של הזולת, ואינו רוצה להעיר לו, מעדיף 'לבלוע' את העניין ולשתוק. אם הגיע למסקנה שאין לו סיכוי להשפיע על אותו אדם, מפני מצבו הנפשי, החינוכי וכדומה, ואכן הוא סולח לו בליבו, רשאי הוא להמשיך בשתיקה.
אבל אם אינו מוחל בלב שלם, עלולה להתפתח בליבו שנאה כלפי האדם, והתורה מזהירה (ויקרא יט,יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך". במצב כזה חובתו לפנות אל הפוגע ולהעיר לו: "למה עשית לי כך?", כאמור בהמשך: "הוכח תוכיח את עמיתך". אלא שיש להיזהר לפנות אליו בעדינות, ולא בדרך שתפגע בו, וכל שכן שלא להלבין את פניו ברבים, כסיום הפסוק: "ולא תישא עליו חטא".
אותה מצווה חלה גם אם הזולת נהג שלא כדין בדברים שבין אדם למקום. ככלל, המצווה היא להעיר ולנסות לשכנע (בין שיהיו לדברי התוכחה תוצאות חיוביות ובין שלא. כמו בבדיקת חמץ, שהמצווה היא לחפש את החמץ, ולא בהכרח למצוא אותו).
ברור שקשה יותר להעיר לבן תורה, וכל שכן לתלמיד-חכם, מלסתם יהודי. מצד שני, בענייני תורה ומצוות קשה להעיר למי שלא קיבל חינוך תורני, ולפעמים הוא נחשב בעניינים מסוימים בבחינת 'אנוס', כ'תינוק שנשבה לבין הגויים', וצריך להשקיע מאמצים רבים למצוא את הדרך לעניין אותו בדברים ולשכנעו לנהוג כהלכה.
מקורות: רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ה-ט. הל' ממרים פ"ג ה"ג. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
