נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת שמיני | השראת השכינה בגלוי
	לא לעבור את קו התאריך
	ימי הקיץ – ימי הוספה בתורה
	עשו כל אשר ביכולתכם!
	עיני הרבי צופות על העיר ערד
	פרשת שמיני
	מיקום ספירת העומר בסוף הסידור
	לימוד מתוך יראת שמים
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

כבר עם הקמת העיר ביקש הרבי שיקימו בה תשתית לעניני תורה ומצוות • הניסיונות הראשונים לפעילות • ופועלו המפואר של הרב החב"די הרב בן ציון ליפסקר ז"ל • חלק ראשון

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"ערד נחשבת היום לעיר גדולה", כך התבטא הרבי בפני הרה"צ רבי יעקב אלתר, כיום האדמו"ר מגור שליט"א, כשביקר אצל הרבי בחודש אייר תשל"ז ('בצל החכמה' עמ' 38; פרדס חב"ד גליון 18 עמ' 16).

העיר ערד שוכנת בצפון-מזרח הנגב 37 ק"מ מזרחית לבאר-שבע, בדרך לים המלח. שמה כשם עיר קדומה שהייתה באזור (השווה: פרשת חוקת כא, א). העיר צופה אל נוף נרחב של מדבר יהודה עד לים המלח, הנגלה למרגלותיו, בעומק של כ-1000 מטר מערד עצמה. בשנת תרפ"א הוקם במקום יישוב, שנועד לחיילים משוחררים מהגדודים העבריים, אך הוא לא החזיק מעמד בשל מחסור במים.

בשנת תשכ"ב תוכנן המקום להוות מרכז עירוני בין בקעת באר-שבע לבין הר חברון. בחירת המקום הייתה בשל משאבי הטבע המצויים באזור (גז, פוספטים ומוצרי ים-המלח).

כבר בערב ראש השנה תשכ"ג שיגר הרבי איגרת מיוחדת למר אריה אליאב (שמפורסם בכינוי "לובה אליאב") מי שעמד בראש ביצוע פרויקט זה וביקר לפני כן אצל הרבי.

הרבי ביקש, אפוא, ממנו לדאוג לתשתית של מוסדות הדת בעיר.

וכך כותב לו הרבי ('איגרות-קודש' כרך כב עמ' שכט):

מר ארי' שי' אליאב

שלום וברכה!

ימים אלו קבלתי ידיעה שסיימו פיתוח, על כל פנים בשלב ראשון, של חבל "ערד". ואמנם לא היה לי לפלא, בידעי המרץ שלו והצלחתו במפעליו הקודמים. ונזכרתי משיחתנו [=בעת 'יחידות' שלו אצל הרבי], שתקוותי שגם בזכרונו שמורות איזו נקודות ממנה, בענין זה של פיתוח חבלים והצורך החיוני ליצור התנאים לפיתוח הערכים הנצחיים של עמנו הקשורים בתורה הנצחית, תורת חיים, ומצוותיה עליהן נאמר 'וחי בהם', ונאמר 'יעקב חבל נחלתו'. שלכן תקוותי שכבודו עושה כל התלוי בו לתת תשומת לב הראויה למוסדות צרכי הדת והחינוך במסגרת תכנית הפיתוח, ובפרט אשר קביעת הענינים בראשית התפתחותם קובעת כל מהלך הענינים לאחר מכן. וינעם לי לקבל בשורות טובות ממנו בכל הנ"ל...

שיגור מכתבו של הרבי התעכב, ובינתיים נודע לרבי שמר אליאב סיים את תפקידו באותו פרוייקט, ולמרות זאת ביקש ממנו הרבי להפעיל השפעתו בנושא:

מפני סיבה נתעכב משלוח המכתב, וזה עתה נודעתי שעזב עבודתו בשטח הפיתוח, אף שאיני יודע הסיבות לכך. אבל בודאי שיכול גם עתה לנצל השפעתו הטובה בכיוון הנ"ל.

בג' טבת של אותה שנה ממשיך הרבי וכותב באותו נושא למר אליאב (שם עמ' שכב):

מובן שנעם לי במיוחד לקרוא בהתחלת מכתבו [=מיום 4/12/62] שבמשך הזמן שעבד בתכנון ובפתוח חבל ערד דאג להקמת בית כנסת ראוי לשמו, ובוודאי הוא הדין בנוגע לשאר מוסדות הדת. תקוותי שהבאים אחריו בפיתוח חבל זה ואחרים ילכו בעקבותיו להמשיך בקו זה. ויהי רצון שיתקדמו הענינים באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, כהוראת ימי חנוכה שהננו באים מהם ומושפעים מהם. בכבוד ובברכה.

כבר בשנת תשכ"ח נעשה ניסיון לקיים בערד ערב חב"ד, וכך נרשם בדו"ח הפנימי של צא"ח ירושלים:

"ביזמת הר"ר זלמן בריזל (מנכבדי חסידי קרלין-ללוב ומהעוסקים בצרכי-ציבור בעיר הקודש) שעשה רבות למען הקמת מקוה טהרה בעיר החדשה ערד שבנגב (ושאר צרכי דת), נקבע, תוך תיאום עם הרב המקומי, עם המועצה המקומית ועם מועצת פועלי ערד, בדבר עריכת "ערב חב"ד" במקום.

"בסיכומים בכתב ובעל-פה נקבע תאריך ההופעה ליום י"ד מנחם-אב. נקבע כמרצה ר' נפתלי רוט וכמנחה ר' דוב ולס. נסעו עוד: ר' שלמה אהרן הניג. ר' שלמה ויסברג. ר' נחום מרגליות. ר' מנחם קירשנבום. הת' צבי ויגלר. הת' משה אדלר. הת' יעקב אייזנבך. הת' יעקב ברגמן. הת' אלעזר גלבשטיין, וכן ר' זלמן בריזל.

"בהגיעם לשם התברר.. מסיבת אבלו של רכז התרבות החליטו שם לדחות את ההופעה, והמברק שנשלח ביום האחרון לצא"ח ירושלים הגיע אלינו לאחר הנסיעה...".

החל מיום ההולדת השבעים של הרבי (תשל"ב-ג) הוקמו בארץ-הקודש ע"א (71) מוסדות. אחד הרעיונות שעלו על הפרק שיגור קבוצת אברכים חב"דיים להתיישב בערד. הרעיון קרם עור וגידים. משרד הקליטה אף העמיד דירות לרשות האברכים אולם ברגע האחרון ממש בוטל הענין [יש-אומרים בגלל מאבקו של הרבי לתיקון חוק "מיהו יהודי"].

את הרעיון דרבנו הרבנים החסידים ר' זושא וילימובסקי, ר' ישראל לייבוב ור' ברוך גופין. ובפועל עסקו בכך ר' אהרן אלי' שי' הנדל (כיום בצפת) והרה"ח ר' ליפא שי' קורצווייל. (כיום בקרית מלאכי).

כיצד עלה הרעיון? סב רעייתו של הרב הנדל הרה"ח המפורסם ר' מאיר בליזינסקי סבל מקוצר נשימה ולכך הי' נוסע מדי שנה לערד. הוא ראה את השממון הרוחני והציע את הרעיון. ר' זושא ור' ברוך גופין נסעו כמה פעמים לערד ונפגשו עם ראש העיר אברהם (בייגה) שוחט. גם התנועה להפצת תורה הסכימה לפתוח כולל. בחודש תשרי תשל"ג קיימו האברכים פעילות רבה של מבצע ד' מינים. עוד מספר פעולות התקיימו במשך השנים תשל"ב-ג.

בחורף תשל"ג ירד הרעיון מעל הפרק והרבי כתב פתק בנושא שממנו הובן שהענין אינו מעשי יותר.

(מזיכרונות הרא"א שי' הנדל)

פרטים חדשים והתייחסויות הרבי על הרעיון להקים כולל בערד מוסיף ומספר הרא"א שי' הנדל:

מ"יד בתחילה נרשמו 7 אברכים: הרבנים דן יואל ליווי, חיים מאיר חזן, מרדכי סרוגו, דניאל עמרם, שלום בלאנק, ישכר דוב קלויזנר וא.א. הנדל – והכוונה היתה שיצטרפו עוד ועוד.

1. כשהצענו לשכור דירות באופן פרטי הגיב הרבי: "מופרך לגמרי".

2. בחודש חשוון תשל"ג כתב הרבי: שיהיה באופן מסודר ומעשי ולא לכתחילה פאדרייען [= לסבך] ולהעלים המצב האמיתי וכו' וכו' וסוף סוף יבטלו זה המשרדים וכו' ולא יבוא לפועל.

3. לרא"א הנדל באופן פרטי כתב: באם יוברר ברור שנפתח בקרוב ממש [שכבר חצי] שנה שמדברים על דבר זה – אפשר להתעניין בזה.

4. בהמשך כתב הרבי (פורסם בתשורה ו' כסלו תשע"ג) תשובה שממנה עולה כי חוסר שיתוף פעולה רציני בין העסקנים הוא גם בין הגורמים לאי הגשמתה של התוכנית בפועל.

בשנים הבאות היו כמה מאנ"ש שניסו לפעול בעיר ערד בצורה כזו או אחרת עד בואו של הרב בן ציון ליפסקר לערד בשנת תשל"ח.

כמה שנים קודם לכן, בערך בשנת תשל"ד, הוצע לרב ליפסקר להתמודד על משרת הרב האשכנזי של העיר וב'יחידות' התבטא אז הרבי "ערד היא עיר קשה" ("ערד איז א שווערע שטאָט").

בכ"ב כסלו תשל"ח כתב הרבי ל"מר נתנאל שי' רחמים יושב-ראש המועצה הדתית ערד" ('אגרות-קודש' כרך לג – נמצא בדפוס) ובה איגרת תודה לבבית על איחוליו הטובים להחלמה מהירה (בעקבות האירוע הבריאותי של הרבי בשמיני עצרת תשל"ח).

הרבי מברך אותו בין השאר:

יברכהו השם-יתברך ואת אשתו וכל בני ביתו שי', וימלא משאלות לבבו לטובה, כולל הצלחה בהפצת היהדות האמיתית בכל מקום שידו מגעת ובפרט בעירו, ובאופן דמוסיף והולך ואור...

ועוד הוסיף:

והשם-יתברך יוסיף בברכותיו לו ולכל בני-ביתו שיחיו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

באותה שנה – תשל"ח – פורסם מכרז על תפקיד חבר לשכת הרבנות בערד ואחדים ממכריו וידידיו הציעו לו לגשת ולהגיש את מועמדותו והרבי כתב לו (כך לפי המצוטט בראיון שהעניק הרב ליפסקר בשעתו ל'כפר חב"ד'):

כיון שעברו כמה וכמה שנים, אפשר שנשתנו הענינים. יתייעץ עם עסקני אנ"ש ורבני אנ"ש.

אלה יעצו לו לחיוב, והרבי הגיב: "ויהא בשעה טובה ומוצלחת"...

עם הגיעו של הרב ליפסקר ומשפחתו לערד קיבלה העיר פנים חדשות. הרב ליפסקר החל לחרוש ולזרוע יהדות, לא נרתע מקשיים וניסיונות שעמדו בדרכו. הרבי עודדו על כל צעד ושעל, והוא זכה להתייחסויות אישיות וציבוריות.

כך, למשל, כשנכנס לגור בדירתו הראשונה כותב לו הרבי (בג' אדר-שני תשל"ח) מכתב בנוסח הרגיל, אך הוסיף (אחרי "הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ") בכתי"ק את התואר "הרב" (מו"ה בן ציון שי') וחתם: "בברכה להצלחה בעבוה"ק ולבשו"ט" [בעבודת-הקודש ולבשורות-טובות]. ושוב שנה לאחר-מכן (כ"ט ניסן תשל"ט), לרגל הכנסם לדירה חדשה, ובמקום "הוו"ח" [הוותיק וחסיד] שהיה מוקלד תיקון הרבי "הרה"ח" וחתם שוב בכתב-יד-קודש: בברכה להצלחה רבה בעבוה"ק ולבשו"ט.

בד' טבת תשל"ט משגר לו המזכיר הרב בנימין קליין מענה הרבי במענה למכתביו מיום ב' כ"ה כסלו (להרב חדקוב שי') הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לענות:

כפי שטוב יותר לפי דעת עסקני אנ"ש שי' שבאה"ק ת"ו. אזכיר עה"צ.

הוא קישר יהודים רבים לרבי. כך למשל בערב ראש חודש סיון תש"מ הכריזה "אגודת הרבנים" דארצות-הברית וקנדה על תענית שעות. [ראה התקשרות גליון תתנו עמ' 11] הרבי הצטרף לקריאה זו [ראה 'לקוטי שיחות' כרך כג עמ' 242 ואילך].

הרב ליפסקר יזם עם, יבלחט"א, עמיתו הרב אלבו קריאה מטעם לשכת הרבנות ערד להשתתף בתענית שעות זו:

בס"ד      לשכת הרבנות ערד

                        לאחינו בני ישראל שי'

עקב המצב הכללי החמור השורר בארץ הקודש ששונאינו נשאו ראש עד כדי הריגת יהודים הי"ד בחברון עיר הקודש.

אנו מצטרפים לקריאת הקודש של גדולי ישראל בארץ ובחו"ל.

ומבקשים מהציבור להתפלל ולצום

ביום חמישי כ"ט אייר תש"מ [15.5.80] ער"ח סיון יוכ"ק. [=יום-כיפור קטן. – המביא לבית הדפוס]

צום שעות עד חצי היום

ולאמר באותן שעות פרקי תהלים הבאים:

א, כ, כ"ב, ל"ה, ל"ח, ס"ט, ע"ט, פ"ג, פ"ז, ק"ל, קמ"ב, ק"נ.

והשי"ת יקבל תפילתנו וזעקתינו וירחם על עמו ישראל ויביא פדותנו וגאולתנו

המצפים לרחמי שמיים

הרב יוסף אלבו                              הרב בן ציון ליפסקר

הרב המקומי

לעלות בקודש בחיזוק וביסוד הדת בעיר ערד

בחורף תש"מ ביקר מר משה סוקניק, ששימש כסגן יושב-ראש המועצה הדתית בערד אצל הרבי, אך לא זכה להיכנס ל'יחידות'. הרבי הואיל לכתוב לו מכתב (שנדפס בעיקרו ב'לקוטי שיחות' כרך כא עמ' 371), ובסיומו מתנצל על אי קבלתו ל'יחידות'.

ב"ה, ב' שבט, ה'תש"מ

            ברוקלין, נ.י.

          לכבוד

          מר משה שי' סוקניק

          סגן יו"ר המועצה הדתית

ערד

שלום וברכה:

בהכנסנו לחודש שבט ולקראת העשירי בו, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר בודאי ידוע למר פרשת ימי חייו ומסירות נפשו להפצת היהדות, התורה ומצותי', לקחתי הזדמנות זו להביע קורת רוחי לשמע פעולותיו לחיזוק וביסוס הדת בעירו. ובפרט שאני מעמידו על חזקת כל בני ישראל שמקיימים הציווי להעלות בקדש. והרי תמיד יש מקום להוספה בכל עניני טוב וקדושה ואין הדבר תלוי אלא ברצונו של אדם, שאם רק רוצה באמת מובטח לו שה' עוזרו והוא מצליח.

ואם בכל עניני התורה ומצותי' הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בשטח החינוך.

והרי רואים במוחש שדוקא בדורנו זה לב יהודי – ובמיוחד הנוער היהודי – ער הוא ביתר שאת ומשתוקק שיורו לו דרך האמת, ורבים המוכנים לקבל עליהם אתגר ולהתגבר על קושיים ועיכובים וכו'.

תודתי נתונה לו מראש באם ימסור לתלמידים ולתלמידות שיחיו איחולי שילכו מחיל אל חיל בלימוד התורה ובקיום מצותי' ובהנהגה מתאימה אשר כל רואיהם יכירום כי זרע ברך ה' המה, בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה.

          בכבוד ובברכה להצלחה רבה

          ולבשורות טובות

          בכל האמור (חי"ק)

נ.ב. בודאי אשר הדברים האמורים לעיל צריכים היו להאמר פנים אל פנים בעת ביקורו של מר כאן. אבל מה אעשה ויש ענינים שאינם תלויים בי המגבילים אותי ולא באה הפגישה לפועל. ואת כ' [=כבודו] רב הסליחה.

בינתיים המשיך הרב ליפסקר בהפצת היהדות והמעיינות באמצעים רבים ובמסירות-נפש ללא ליאות.

טרם נסיעתו הראשונה לרבי מערד, בחודש כסלו תשמ"ב כתב ראש העיר דאז מכתב לרבי ושיגרו באמצעות הרב ליפסקר.