חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:37 זריחה: 6:11 ט"ו באדר התשפ"א, 27/2/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לפעמים צריך 'לבלוע' את המצה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1736 - כל המדורים ברצף
מה נשתנה הסדר הזה
יש חדש
לפעמים צריך 'לבלוע' את המצה
חג הפסח
שאלת הילדים ורמזים עליונים
מצוות כמרורים
האורח המפתיע
בין שתי הגאולות
'והגדת לבנך' בבית המסוגר
חיטוי אלכוהולי בפסח

ההלכה קובעת: "בלע מצה – יצא", ובזה המצה שונה מהמרור, שחייבים להרגיש את טעמו המר, ולכן "בלע מרור – לא יצא" (פסחים קטו,ב). את המרור חייבים ללעוס ולחוש את טעמו המר, ואילו מצוות אכילת מצה מתקיימת בעצם אכילתה, אפילו בבליעה, בלי לחוש את טעמה. עם זה, המצה עצמה צריכה להיות בעלת טעם.

הלכה זו יש בה משמעות פנימית בעבודת ה'. ההבדל בין החמץ למצה הוא בתפיחה. תהליך הכנת המצה נועד למנוע את התפיחה, בעזרת פעולות הלישה, הפעלת לחץ ועיסוק מתמיד עם הבצק.

גאווה לא הגיונית

התפיחה של החמץ בעבודה הרוחנית היא תחושת היֵשות העצמית של האדם. כשם שהתפיחה של הבצק מתרחשת מאליה, גם תחושת היֵשות העצמית של האדם מתפתחת בטבעיות. האדם חש שביעות רצון מעצמו, מהצלחותיו, מהישגיו. כדי למנוע תחושה זו נדרשת עבודה, בדומה לזו הנעשית למניעת תפיחתה של העיסה.

באמת אין לגאווה בסיס הגיוני. הרי כל הישגיו של האדם, הן בגשמיות הן ברוחניות, אינם משלו אלא מתנת שמיים. יש חכמים כמוך ואף יותר ממך, עם כישורים ויכולות גדולים משלך, ובכל-זאת לא הצליחו, כי הכול תלוי בברכת שמיים. גם ברוחניות אתה נעזר בכוחות הניתנים מלמעלה: "אלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו" (סוכה נב,ב).

קמצוץ גאווה

מצד שני, חז"ל קבעו: "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". בענייני תורה ומצוות יש בחירה חופשית, ואין מכתיבים את הדברים מלמעלה. נמצא שיש מקום לחוש קמצוץ מזערי של גאווה ('שמינית שבשמינית'), על שהאדם בחוכמתו ידע לבחור בדרך החיים והטוב.

ואכן, מחשבה זו אמיתית היא, ולפעמים יש בה צורך, כאשר היצר מנסה לפתות את האדם שהוא בסך הכול עפר ואפר, ואין לו ולמעשיו שום ערך לגבי הקב"ה האין-סופי לגמרי. במצב כזה בהחלט חשוב שהאדם יכיר במעלותיו, וביכולתו לגרום נחת רוח לקב"ה – "נחת רוח לפניי, שאמרתי ונעשה רצוני".

לבלוע בלי טעם

על כך אומרים: "בלע מצה – יצא". גם אם התביעה מן האדם להיות בהתבטלות מוחלטת, בלי שום 'תפיחה', היא בעיניו ללא טעם (כמו חתיכת מצה שהוא בולע, בלי להרגיש את טעמה) – עליו לעשות זאת, ולהכניס את עצמו לתוך תנועת נפש של התבטלות.

'בליעת מצה' נוגעת למעשה במי שאין להם שיניים, ואין בכוחם ללעוס את המצה, ולכן הם בולעים אותה. בעבודה הרוחנית, העדר 'שיניים' מבטא מצב שאין לאדם יכולת לחלק ולהפריד בין הדברים, מתי נדרשת התבטלות ומתי יש צורך ב'שמינית שבשמינית'. אך גם כך, עליו 'לבלוע' את המצה, להכניס בנפשו את תחושת ההתבטלות, ומזה יהיה לו 'מאכל הרפואה' (זוהר חלק ב, קפג,ב).

(תורת מנחם, כרך יד, עמ' 30)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)