חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:15 זריחה: 6:11 כ"ב באב התשע"ט, 23/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ה"מורה" האמיתי של כל הדורות
ניצוצי רבי

מכתב מיוחד של הרבי למלך מרוקו על הרמב"ם בתקופת הסולטן * דיון מקיף ומרתק בתאריכים שבספר 'יד החזקה' * תקנת לימוד הרמב"ם היומי גם לתלמידי הישיבות * פרטים מעניינים בתולדות הרמב"ם * הרבי משתמש בפסקי הרמב"ם ומצרף אותו לשליחות הספרים ברוסיה * לרגל כ' טבת, יום ההילולא של הרמב"ם

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

באיגרת בשפה האנגלית ששלח הרבי בשנת תשל"א (פורסמה בתרגום-חופשי ב'כפר-חב"ד' גיליון 900 עמ' 121) מתבטא הרבי:

זו משמעות הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו", כפי שמוסבר באריכות על-ידי ה"מורה נבוכים", ה"מורה" האמיתי של כל הדורות, הוא הרמב"ם, בהקדמתו לפירושו על המשניות, שכפי שנחוץ ללמד ילד בהדרגה, על-פי תפיסתו ויכולתו, כך יש ללמד גם מבוגרים, שהם "ילדים" בכל הקשור לידיעה ולהבנה.

"מה שהרמב"ם קובע"

"מה שהרמב"ם קובע שיש לשבת וללמוד הוא גם לפני פסח, בפסח עצמו ולא רק אחרי פסח" - כך התבטא הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת מצורע תש"ל (שיחות-קודש תש"ל, כרך ב).

השיחה כוונה לתלמידים מארץ-ישראל, שבאו לשהות ב'קבוצה' בחצר הרבי למשך השנה. הדברים הנ"ל התייחסו ככל הנראה לפסק-דין הרמב"ם (בהלכות מלכים) בדבר האיסור לצאת מארץ-ישראל לחוץ-לארץ.

ועוד באותו עניין - ביומנו של הרה"ח הרב שלום-דובער שור ע"ה ('ספר זיכרון - דברי שלום' עמ' קו) נכתב כי "לערך ל"ג בעומר יצא צעטיל [פתק] מכ"ק אד"ש להנהלת הישיבה בנוגע להנהגת הבחורים בשייכות להמבצעים ובין הדברים היה קטע זה".

...תלמידי ישיבה שבאו מאה"ק והיתר הרמב"ם בזה, המפורסם בס' יד החזקה, מובן ופשוט, אשר לשבת וללמוד בשקידה בשמירת כל סדרי הישיבה בדיוק.

"שניהם יעבדו ביחד איתכם"

ביום ראשון, כ' טבת תשמ"ח (יומן 'השליחות המיוחדת', תשס"ג, עמ' י), מסר הרבי לשלושת חברי המשלחת שנסעה לרוסיה - הרב ד"ר ניסן מינדל, הרב שלום-דובער לוין והרב שלמה קונין - דף מהמאמר (קונטרס כ"ד טבת תשמ"ח, מאמר שבת פרשת שמות תשי"ג, שהוגה ונמסר לדפוס בכ' טבת, הנמסר הם עלי ההגהה של המאמר) ואמר להם: "הרי היום הוא היארצייט [הילולא] של הרמב"ם, והשבוע כ"ד טבת היארצייט של אדמו"ר הזקן, ושניהם יעבדו יחד איתכם".

ר"ש קונין אמר: "והרבי יחד איתם", וענה הרבי: אמן.

חידושים על הרמב"ם - "דבר בעיתו"

במכתב-חוזר של צא"ח המרכזי בניו-יורק, ששוגר לאנ"ש לקראת היום הבהיר י"א בניסן תנש"א (פורסם בספר 'אראנו נפלאות' עמ' 122 - והוגה כנראה על-ידי הרבי כמדי שנה) נכתב:

"חיבה יתירה ומיוחדת לתקנת כ"ק אדמו"ר שליט"א בדבר לימוד שיעור היומי ברמב"ם, אשר על כל אחד ואחת מוטלת החובה והזכות להשתתף בעצמו בלימוד הרמב"ם ולהשפיע על אחרים שיקבלו עליהם תקנה זו, ולסדר "סיומים" ברמב"ם בכל מקום ומקום".

בערב פסח תנש"א (שם, עמ' 129), לאחר תפילת מנחה ואמירת שיחה, חילק הרבי שטרות לצדקה. כשעבר הגה"ח הרב יצחק שיחי' רייטפארט ונתן לרבי ספר חדש, 'בדבר מלך' על הרמב"ם, נתן לו הרבי דולר נוסף, ואמר (בחיוך): "דבר בעיתו" (=ערב פסח הוא יום הולדת הרמב"ם).

תקנת הרמב"ם יומי לכולם

במהלך חלוקת השטרות ('זורע צדקות' עמ' 17) בראש-חודש כסלו תנש"א, עבר הרב אשר קצמן, מראשי ישיבת 'תורה ודעת', והזכיר אודות לימוד הרמב"ם על-ידי תלמידי הישיבות.

הרבי אמר: כמדומה שכבר עוררתי על כך...

הנ"ל: גם בנוגע לתלמידי ישיבות?

הרבי: לא רק תלמידי ישיבות אלא כולם.

מנהג שנתפשט - ג' פרקים ליום

וכך אמר הרבי אור לב' דראש-חודש מרחשוון תשנ"ב:

ויהי-רצון, שמהדיבור בכל העניינים אלו, יתוסף בכל אחד מתלמידי הישיבות כאן, ובכל אחד מתלמידי הישיבות בכל מקום שהם - שילמדו את התורה כולה!... וזאת ניתן לקיים בפועל על-ידי לימוד הרמב"ם באופן שמסיימים את כולו מתחילתו ועד סופו. ועל-דרך סיום הרמב"ם שסיימנו זה עתה, בתחילת שבוע זה... ומיד אחר-כך התחילו עוד פעם מתחילת הרמב"ם, וגם זה - על-מנת לסיימו במשך השנה הבאה, כיוון שהלימוד הוא מתאים להמנהג שנתפשט - לימוד ג' פרקים ליום, שאז מסיימים בכל שנה את הרמב"ם, על-כל-פנים פעם אחת.

יצויין כי הרבי עצמו הדגיש (בפתק משנת תשד"מ) כי לימוד ספר הרמב"ם אינו שייך לזמן סדרי הישיבה.

עובדות בחיי הרמב"ם

בשנת תשי"ד כתב הרב ד"ר ניסן מינדל מאמר על הרמב"ם עבור 'שיחות לנוער' באנגלית ("טאקס אנד טיילס"). הרבי עבר על המאמר, תיקנו והגיהו (המאמר והתיקונים פורסמו ב'כפר חב"ד' גיליון 947 עמ' 58-60).

במאמר נכתב: עם זאת, מאחר שלא רצה להשתמש בתורה בתור אמצעי להרוויח את מחייתו, הוא גם למד רפואה.

הרבי מחק את המילים "הוא גם למד רפואה", ובמקום זה כתב: בחר אומנות רופא למקור פרנסתו.

במקור נכתב: ועד מהרה הוא נהיה מפורסם בתור הרופא הכי גדול בזמנו, והמלך (או הסולטן) של מצרים מינה אותו לרופאו האישי!

הרבי הוסיף על כך: לדוגמה, מגדלותו כרופא שמלך אנגליה בעת ההיא, ריטשארד לב הארי שלח שלוחים אליו לשאול תרופה למחלתו - מלונדון.

על שנאמר במקור: הרמב"ם גם כתב חיבור חשוב מאד בעברית על כל התלמוד, שאותו הוא קרא "משנה תורה" או "יד החזקה" סימן הרבי סימן-שאלה (ליד המילים "על כל התלמוד") וכתב בצד : אינו על הש"ס אלא קובץ פס"ד [=פסקי דינים].

עוד נאמר במקור: "הוא רצה להפיץ את ידיעת ה' והראה את הדרך להתקרב לה' עבור אלה אשר היו אבודים ולא יכלו למצוא אותו ("נבוכים"), לכן הוא כתב חיבור פילוסופי שנקרא "מורה נבוכים". הרבי ציין ליד הקטע הזה את המשפט-המנחה הבא:

כתב כמה חיבורים בחכמת הרפואה ובחקירה, היותר מפורסם שבחקירה - הוא מו"נ...[=מורה-נבוכים]

הרבי למלך, על הרמב"ם והסולטן

להלן תרגום חופשי ממכתב ששיגר הרבי לחסן השני מלך מרוקו בשנת תשמ"ה (פורסם ב'כפר חב"ד' גיליון 991 עמ' 155-154):

ב"ה, כ"א באייר, תשמ"ה

12 במאי 1985

הוד מלכותו המלך חסן השני

מלך המלוכה המרוקנית

הארמון המלכותי

רבט

שלום וברכה:

יש לי הכבוד והעונג לשגר להוד מלכותו ברכות כנות ואיחולים לבביים בקשר ליום ההולדת ה-850 של המורה והחכם המהולל, הרופא והפילוסוף המפורסם, הידוע בעולם בתור 'מיימונידס', ובראשי התיבות של שמו היהודי, רבי משה בן מיימון - רמב"ם.

יום הולדתו של הרמב"ם בי"ד בניסן, בערך בשנת (4895 - 1135), היה ההזדמנות לחגיגות ברחבי העולם בכל המדינות החופשיות, יחד עם קהילות יהודיות בכל המקומות, כולל הקהילה היהודית ההיסטורית בארץ המבורכת של הוד מלכותו. הוד מלכותו וכל אזרחי מרוקו גרמו לזיקה מיוחדת עם טקס זיכרון היסטורי זה, מכיוון שזה מתקיים במדינה שלכם, ובעיר פס, ששם הרמב"ם מצא מחסה, עם משפחתו, מפני אי-סובלנות דתית. בפס היתה להרמב"ם ההזדמנות לפתח את הידע שלו ברפואה, בשיתוף פעולה עם רופאים ערבים חשובים, אשר עמדו לימינו באופן טוב כאשר התיישב בסופו של דבר בקהיר ונקרא לכהן כרופאו האישי של הסולטן סאלאדין ומשפחת המלוכה. תחת פטרונותו של הסולטן, הרמב"ם היה מסוגל להמשיך לכתוב את יצירותיו המהוללות, בערבית ובעברית, אשר זיכו אותו במקום בולט בקרב המהוללים שבבני האדם בכל הזמנים.

משמח מאוד שיכולים לערוך השוואה בין העמדה האדיבה של משפחת המלוכה כלפי הרמב"ם בזמנו של הרמב"ם ובין העמדה של היהדות בת זמננו תחת שלטונו הנדיב של הוד מלכותו, שממשיך את המסורת של אביך המהולל, הוד מלכותו המלך מוחמד החמישי זכרונו לברכה.

למעשה, באווירה תורמת זאת, השלוחים התרבותיים שלנו יחד עם הקהילות היהודיות במרוקו, שמונהגים בידי מנהיגים רוחניים יוצאים מן הכלל, ומנהיגים מן השורה, ובראש ובראשונה ידידנו הכי נכבד, אדם בעל התמסרות והישגים יוצאים מן הכלל, מר דוד עמאר, נשיא הקהילה היהודית בקזבלנקה, והמזכיר הכללי של ועד הקהילות היהודיות במרוקו - היו מסוגלים לייסד ולנהל שורה של מוסדות חינוכיים ותרבותיים ראויים לשבח, אשר במשך השנים הקימו תלמידי-חכמים גדולים ומנהיגים רוחניים אשר חבים חובה לארץ הולדתם ולקהילות שבהן נולדו והתחנכו.

האזרחים היהודים, כמו כל אזרחי מרוקו, נתברכו למעשה במונרכייה מהוללת, אשר חכמתה וטוב ליבה נזדווגו להחלטה בלתי-ניתנת לערעור כלפי עקרון החירות והדמוקרטיה, מתוך התמסרות אישית לטובתם של כל האזרחים ולמורשת של ארץ המערב במרחק הגדול ביותר.

ה' יתברך ימשיך להרעיף ברכות נדיבות על הוד מלכותו ועל משפחת המלוכה, ועל כל העם במרוקו, במידה מלאה של בריאות ושלווה, הן בגשמיות והן ברוחניות.

יורשה לי לסיים בנושא שבו הרמב"ם פותח  ומסיים את ספר ההלכה שלו, "משנה תורה", ביחס לכך שהידיעה של האלוקות היא הבסיס לעתיד המין האנושי; העולם האידיאלי שבו אין שום קנאה ולא תחרות בין יחידים ואומות, אלא רק שלום, צדק וטוב לב תחת ה' אחד.

בברכה,

(חי"ק)

ראוי היה להתגלות כמשיח

בספר 'שמן ששון מחבריך', כרך ב, עמ' 55 מסופר:

"פעם כתב ר' אברהם יצחק שי' וולפסון בנו של הגה"צ רבי משה וולפסון לרבי בעניין המובא בשם הרה"צ מרוז'ין, "שהרמב"ם ז"ל היה ראוי להיות גואל צדק, שהרי חיבר חיבורו על כל הדינים שאינם נוהגים בזמן הזה רק  לימות המשיח. אלא מפני שהדור לא היה ראוי לכך, על כן בא הראב"ד ועשה השגות עליו".

בתגובה השיב לו הרבי [במקום אחד נאמר כי התשובה היא מפסח-שני תשמ"ה]:

כהנ"ל נת' ות"ח. ולהעיר מאגרת תימן להרמב"ם על-דבר קבלתו בזמן החזרת הנבואה "והיא הקדמת המשיח" - ד"א תתק"ע (ה' שנים לאחרי פטירתו) - וזה הקץ היותר נכון - ועל-פי זה הרי זה בעתה, ואחישנה צריך להיות לפני זה.

ומתייחס לרבינו הקדוש שהוא מזרע דוד המלך ע"ה.

משמעות הדברים היא שאמנם לשיטת הרמב"ם זמן ביאת המשיח "בעתה" היה סמוך לזמנו שלו, ואכן היה הוא בעצמו יכול להתגלות כמשיח, שהרי היה מזרע דוד.

שינויים בתאריכים ברמב"ם

בספר 'עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש' (נ.י. תשנ"ה), עמ' קנה-קנח, מציג הרב שלום דובער שיחי' לוין שקלא-וטריא של הרבי עמו בדבר התאריכים הנזכרים בספר 'יד החזקה' לרמב"ם. להלן הדברים בלשונם:

בשבת-קודש חוקת תשד"מ ביאר הרבי הכ"מ את דבר שינוי התאריכים שנוקט הרמב"ם בהלכות 'קידוש החודש', כיוון שבפעם הא' כתבו הרמב"ם בשנת תתק"ל ובפעם הב' בשנת תתקל"ח, ואז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח בפרק י"א הלכה ט"ז.

במוצאי שבת-קודש העתקתי את הדברים האלה ושאלתי עליהם כמה שאלות:

א) תאריך זה של שנת תקל"ח הוא העיקר שעשה אותו הרמב"ם לכל החשבונות שמפרק י"א ואילך, ונזכר גם בפרק י"ב ה"ב, פרק י"ג ה"ט, פרק י"ד ה"ד, פרק ט"ו ה"ח ועוד. ועל-פי זה יהיה צורך לומר שכל החשבונות שבפרקים אלו חישב וכתב מחדש בשעת ההגהה שבשנת תתקל"ח.

ב) נכון אמנם שהקדמת הרמב"ם נכתבה בשנת תתקל"ז, כנזכר בה בפירוש. ועריכת ספר הרמב"ם נמשכה כמו עשר שנים, כמו שכתב בתשובתו (ונזכר בהשיחה) ולפי זה היה אפשר לומר שבשנת תתקל"ח הגיה בשנייה, ולא נכלל זה בעשר השנים. אמנם בהערות לדברי ימי ישראל (חלק ד, עמ' 353) מבא מכתב-יד שעריכת הספר נשלמה בח' כסלו תתקמ"א, ואם-כן עדיין לא התחילה עריכתו בשנת תתק"ל, שהוא התאריך הנזכר בפרק ט', ה"ז, כנזכר בהשיחה.

ג) סגנון הלשון בפרק ט - "תקופת ניסן של שנת תתק"ל" (ולא כמו בפרק י"א - "משנה זו... שהיא שנת תתקל"ח" - ועל-דרך זה בפרק י"ג ה"ט ואילך) נראה שלא זו השנה שעומד בה הרמב"ם בעת כתיבת הלכה זו.

ד) לפום ריהטא נראה הטעם שנקט בפרק ט' שנת תתק"ל שהיא השנה שנשאר בה רק שנה אחת לאחר השלכת המחזורים הגדולים; ובזה מבאר מה שאמר בסוף ההלכה שלפני זה שלאחר ההשלכה צריך להוסיף יום אחד ו' שעות לכל שנה. ועל זה מתחיל בהלכה שלפנינו כיצד, ומתחיל משנה אחת.

הרבי הכ"מ הוסיף בתחילה על תמצית הדברים שבשיחה הנ"ל:

לא פרשתי הקלאץ ראיה על זה, ובמילא אין איש מעוררן.

הרמב"ם על-פי פשטות הדברים כתב על הסדר - ואיך זה שהלכות קידוש-החודש - קרוב לסוף זמן הכתיבה?! ועל-כורחך צריך לומר, ש(אז הגיה וכתב התאריך של תתקל"ח בפי"א הט"ז)

אחר-כך השיב על שאלתי הראשונה:

הרי הכרח הוא, כיוון ששינה הראשון מוכרח לתקן כל שלאחריו.

ועל השאלה השלישית:

כנראה גם הוא "אוחז" התיבה ושוכח העניין. בהרמב"ם לא אמר ההלכות להנוכחים כי אם כתבו בפני עצמו וידע שיגיע כתבו (פרק זה) לאחרים לאחרי כמה וכמה שנים - ומה הטעם לכתוב זו מפני שכותבו אז!? וכנראה שנמשך להזכירו בהלכות אלו (וכמה וכמה פעמים) "שנת העיקר" - ששנת תתקל"ח זו היא כו'.

על זה שאלתי שוב:

במ"ש שעיקר הראיה, שחשבונות הרמב"ם לתתקל"ח ניתוספו לאחר שגמר עריכת הספר והיגהו, ש"איך זה שהלכות קידוש-החודש - יהיה קרוב לסוף זמן הכתיבה".

לא נתבררה הכוונה בזה, שלכאורה קל לומר (כמבואר בלקוטי-שיחות חלק כ, עמ' 548): "וההקדמה הרי נכתב לאחר שכבר... היה כל ה"חומר", מוכן אצלו, אבל - קודם לכתיבת הספר, וכמו שמסיימה: ועתה אתחיל לבאר משפטי כל מצווה כו'".

שלפי זה לכאורה אפשר לומר בפשטות שהספר נערך במשך עשרה שנים תתקל"א-מא, משנת תתקל"א עד תתקל"ו הכין החומר, שאז כתב ההקדמה; לאחרי זה התחיל עצם הכתיבה, כך שהלכות קידוש-החודש נכתבו בשנת תתקל"ח - בתחלת הכתיבה.

והרבי הכ"מ השיב:

המדובר לא  בבניין בית (דוד הכין כל החומר - ושלמה התחיל בבנייה) כי-אם בכתיבת ספר אליבא דהלכתא בפועל ממש ושסומך על הכתוב בפסקי-דין לפני זה, ואם לדעתו ה"פשטות" שהכין הרמב"ם הכל על הסדר (ו"הכל" בנדון זה הפירוש הפסקי-דין) (בכעין ...כרטסיה) ולאחר כמה וכמה שנים התחיל בכתיבה על הסדר, אין "מענה" על זה.

הכתוב בלקוטי-שיחות חלק כ':

1) אמרתי כמה פעמים שגם לי מותר לומר "שלא כנ"ל".

2) אפ"ל הקדמה ולהניח פנוי מקום מספר (המדויק של) הפרקים.

3) בכמה הקדמות מוכח - שנכתבו לאחר כל הספר (אף שכתיבתו על-מנת לתנו להמעתיקים לרבים - היינו מצוחצח היה לאחרי זה).

4) הלשון "חומר" יש לפרש ולהשתמש בו בנוגע מתחיל ממראי-מקומות בלבד איפוא מדובר (על-דרך דהרמב"ם בספר-המצוות כרטיסיה) ועד קודם להנוסח המזוקק הכי סופי.

שוב שאלתי:

לאחר כל המענות לא נתברר אל נכון מסקנת כ"ק אדמו"ר שליט"א באופן כתיבת ס'פר הרמב"ם:

נכון אמנם שישנם כמה אופנים בכתיבת הקדמה - לפני התחלת כתיבת הספר: אחר סיומו, או בין עריכה ראשונה לשנייה. אך בנוגע לרמב"ם ברור שכתבה בין עריכה ראשונה (שהתחילה לערך תתקל"א) לשנייה (שהסתיימה בתחלת תתקמ"א). השאלה היא רק מה היתה עריכה הראשונה (שבה כבר נכתב התאריך תתקל"ו בהלכות שמיטה) ומה היתה עריכה השנייה (שבה נכתב התאריך תתקל"ח בהלכות קידוש-החודש).

והרבי הכ"מ השיב:

בפרטים שבספק - באופן שהוא הגיוני יותר. בפרטים שאינם בספק - ועתה אתחיל היינו התחלה ועל-דרך זה בהשאר.

כל התאריכים כולם - מפורש בש"ס שהיו כותבים טופס ואחר-כך בבוא הזמן מהפכים אותו לתורף - על-ידי הוספת התאריך והמקום וכו'.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)