ללמוד מהבהמה
"מן הבהמה" (ויקרא א,ב). עליכם להתבונן היטב וללמוד מן הבהמה שמקריבים אותה לקב"ה, בהיותה משועבדת לצורכי האדם. על-אחת-כמה-וכמה שהאדם צריך לשעבד עצמו אליו יתברך, עד כדי מסירות נפש.
(רבי משה מאוהל)
קרבן לפי החטא
״אם עולה קרבנו״ (ויקרא א,ג). הפסוק מונה עולות מן הבקר, מן הצאן ומן העוף. העשיר, המלא ביטחון עצמי וגאווה, נוטה לחטוא יותר, ועליו להביא קרבן גדול – "מן הבקר". הבינוני, החוטא פחות, יוצא ידי חובתו בעולה "מן הצאן". ואילו העני, שפל הרוח, החוטא פחות מכולם, דיי לו בקרבן הקטן ביותר – "מן העוף".
(זוהר)
הקרבת הרצון
"יקריב אתו לרצונו לפני ה'" (ויקרא א,ג). עליך לוותר על רצונך ולהקריבו אליו יתברך. יקריב את רצונו לפני ה', בבחינת "בטל רצונך מפני רצונו".
(האמרי חיים מוויז'ניץ)
קירוב תמידי
כשם שהקב"ה נצחי, כך עליך לעשות שהרצון להיות קרוב אליו לא יהיה ארעי, אלא תמידי, בלי הפסק – "לפני ה'", שהוא קיים לעד.
(רבי יעקב-אריה מטריסק)
עלייה בכל העולמות
אם בהקרבת הקרבן הגשמי נאמר בזוהר ש״רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין-סוף״ [=סוד הקרבן עולה עד סוד האין-סוף], על אחת כמה וכמה שבהבאת הקרבן האמיתי, כאשר האדם בעבודתו פועל בנפשו את כל ענייני הקרבן, שהוא גורם בזה עלייה בכל העולמות, מראש כל הדרגות עד סוף כל הדרגות.
(רבי יוסף-יצחק מליובאוויטש)
נופלים בכסף
״קודשי קודשים שחיטתן בצפון״ – למרבה הצער, אף בין יראים וחרדים, בין צדיקים וקדושים, מצויים מי ש״שחיטתן בצפון״. כשהדברים מגיעים לענייני ממון, שעליו נאמר ״מצפון זהב יאתה״ – כל יראתם 'נשחטת', ואין בהם עוד כוח לעמוד בניסיון.
(תולדות יעקב-יוסף)
ובלבד שיכוון
״ריח ניחוח לה׳״ (ויקרא א,יז). נאמר בעוף 'ריח ניחוח', ונאמר בבהמה 'ריח ניחוח'. לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים.
(רש״י)
הוראה לעשיר
הכלל ״ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים״ לא נאמר על 'הממעיט' אלא על 'המרבה', על המביא קרבן בעושר. שכן 'הממעיט', העני, ודאי רואה בנדבתו את תוכה, ובוודאי הוא ״מכוון את ליבו לשמיים״.
(רבי בונם מפרשיסחה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
