נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשה תשא | צדקה של אש
	לקשר יהודים לאילן החיים
	התמסרות ללא חשבונות
	הקדמת הטהרה לגאולה
	"קיצורים" אהובים והפכם
	המסווה של משה רבינו
	פרשת תשא
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהריי"צ חיבבו "קיצורים" למאמרי חסידות * המעלות ב"קיצור" שיכול לשמש מפתח להבנת תניא * אך דרושה זהירות מיוחדת "לחזור [=על] קיצור ממאמר" * הענינים העיקריים * חידושים ב'קיצור' שלא נאמרו במפורש בגוף המאמר * "עיקר שפתי חכמים" קיצור משובש ושאינו מדוייק! * פולמוס הפסיקה עפ"י ספרי הקיצורים * "לפחות כשהוא ברור לו מאד"

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בהתוועדות שבת-קודש פרשת תזריע תשמ"א השמיע הרבי שיחה מיוחדת במעלת ספרי מפתחות, ובתוך הדברים התבטא:

...על-דרך-זה [=כהנהגת שלמה המלך ש"לימד דעת את העם" (קהלת יב, ט) על-ידי ש"אגמרי' בסימני טעמים" ו"עשה לה (לתורה) אזנים" (עירובין כא, סוף עמוד ב. וראה שם נג, סוף עמוד א. נד, סוף עמוד ב. שיר השירים רבה פרשה א' פיסקה ח)] מצינו גם אצל רבותינו נשיאינו, שהצמח-צדק וכך גם הרבי חותני, עסקו בלהט (האבן זיך "געקאכט") בענין ד"קיצורים"...

במכתבו מז' ניסן תש"ט כותב הרבי ('אגרות-קודש' כרך ג' עמ' צז – כאן בתרגום חופשי מאידיש):

להבנת כללות הפרק של תניא חלק א' – ניתן להסתייע סיוע רב בקיצורי הפרקים שערך הצמח צדק (נדפסו ע"י קהת).

כוונת הרבי לספר שיצא לאור זמן מועט קודם לכן – "קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים מאת... מרנא ורבנא מנחם מענדל נבג"מ זי"ע [שניאורסאהן, אדמו"ר ה'צמח צדק'] מליובאוויטש.. יוצא לאור על ידי מערכת "אוצר החסידים".. ברוקלין, קהת (דפוס האחים גערץ) תש"ח (1948).. קנז עמודים".

כלומר: הספר היה ממש 'טרי' ("הקדמת המו"ל  [העורך, הרבי נשיא דורנו] הרב מנחם [מענדל] שניאורסאהן" נחתמת בתאריך כ' מנחם-אב תש"ח!]

יש בו הכל... לא לנטות מהדרך!

כ"ק מו"ח אדמו"ר אחז ("געהאלטן") מאד מ"קיצורים". עוד בחיי אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ערך ריבוי קיצורים על מאמרים וספרי חסידות, כמו הקיצורים על הספר שערי אורה, ועל-דרך-זה ישנם עוד קיצורים שלא נדפסו. וגם לאחרי כן, רצה מאד שיערכו קיצורים על מאמריו.

כך אמר הרבי ביום ב' דראש השנה תשט"ז ('תורת מנחם' כרך טו עמודים 18-17).

את התועלת שבדבר הסביר הרבי גם בש"פ וארא תשכ"ט (תורת מנחם כרך נה עמ' 145):

ענין הקיצור אינו באופן שחסר בו משהו מגוף הענין.. אדרבה: יש בו הכל, וכמאמר רז"ל (פסחים ג, ב. וש"נ) "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה" כי.. באריכות, לא ידע התלמיד להבחין בין עיקר השכל וה"בכן" שנוגע לפועל.. ולכן אומר לו בקיצור, שאז רואה בבירור מהו העיקר...

ושוב בר"ה תשט"ז (תורת מנחם כרך טו עמ' 18):

כאשר ישנו "קיצור", בתיבות אחדות או בשורות אחדות, אזי רואים את עיקר הענין, ולא נוטים מן הדרך.. וכן הוא גם בנגלה דתורה.. שעיקר הלימוד הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (יומא כו, א), והרי ה"הלכה" היא הקיצור והתמצית של כל אריכות הפלפול.

ועוד הוסיף הרבי בהזדמנות נוספת (ש"פ נצבים תשכ"ד – תורת מנחם כרך מ' עמ' 360):

בנוגע להלימוד, שצריך לידע ולהבין לא רק כללות הענין, אלא גם פרטי הענינים כו', ואחר-כך לבוא לנקודת התמצית כו' – שזהו תוכן ענין ה"קיצורים", כפי שמצינו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר שעוד לפני הנשיאות ערך קיצורים לספר שערי אורה, וכן לאחר שישב על כס הנשיאות.

אמנם בש"פ האזינו תשכ"ד (תורת מנחם כרך לח עמ' 25) מדגיש הרבי שב"קיצורים" מובאים רק הענינים העיקריים, ולא העניינים שבדרך אגב.

דברים אלו היוו המשך למה שביאר הרבי בהתוועדות שבת קודש פרשת מקץ שבת חנוכה תשכ"ב (תורת מנחם כרך לב עמ' 349) שישנם שני פירושים בענין זאת חנוכה שנתבארו במאמר של הצמח צדק, כפי שבאים לידי ביטוי בעבודת היהודי בחיי היומיום ("בעבודת האדם כפשוטה"), ומכיון שב"קיצור" של המאמר – שגם הוא נכתב ע"י אדמו"ר הצמח צדק ובו מופיע כל תוכן המאמר בקצרה – נזכר רק הפירוש הראשון, הרי מוכח, שהוא העיקר והתכלית.

ממש באותם ימים כתב הרבי איגרת באידיש להרה"ח ר' חיים זוסיא ווילימובסקי ('אגרות-קודש' כרך כב עמ' עח-עט) ושם פירט את תוכן המדובר בצורה מפורטת (הדברים תורגמו ב'אגרות-קודש' מתורגמות כרך שלישי עמ' 279-278).

"יערכו קיצורים על מאמריו"

כשהופיע קונטרס 'החלצו' בשנת תש"ט הקדים לו הרבי: "בפקודת כ"ק מו"ח אד[מו"ר] ש[ליט"א]: א).. ב) באו קיצורים לפרקי שני המאמרים".

ה"קיצור(ים)" במאמרי אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

בהתוועדות ש"פ וירא תנש"א התייחס הרבי בהרחבה למאמרי כב' קדושת אדמו"ר מוהרש"ב וה"קיצורים" שבהם (ספר השיחות-תנש"א עמ' 119-118; 'התוועדויות תנש"א' כרך א' עמ' 282):

רואים בגלוי במאמרים דבעל יום ההולדת, ובמיוחד בהמשכי [=סדרות מאמרי] החסידות הידועים שלו – המשך תרס"ו והמשך תער"ב שמבארים את היסודות ועיקרי תורת החסידות באריכות הסברה הבנה והשגה (דחב"ד), ובאופן של "דברים המתבררים כו'" שיכולים להסיק מהם מסקנות בסוגיות בחסידות [ובפרט על-פי הקיצורים שישנם בסוף כל פרק מ(חלק גדול מ) המשך תער"ב, שקיצור מביא את המסקנא דתוכן הביאור בפרק], עד – בלימוד המביא לידי מעשה בעבודת ה' בפועל...

למרות שנכתבו בנפרד ולאחר זמן

אף שהקיצורים (וחלוקת הפרקים) נכתבו (בקונטרס) בפני-עצמו ולאחרי זמן כתיבת ההמשך עצמו וכתיבת התחלת וסיום כל מאמר.. לאחרי אמירת המאמרים וחלוקת ההמשך למאמרים, כנראה בכתב-יד-קודש אדמו"ר-נשמתו-עדן (פאקסימיליא ממנו נדפס בהמשך תער"ב חלק א' בתחלתו) –

 הערה 30 שם.

ס"ו וע"ב

ועל-דרך-זה הוא בהמשך תרס"ו, שכל מאמר מתחיל עם "יש-להקדים-תחילה מה-שנתבאר-לעיל" (וכיוצא-בזה), ומבאר בקיצור מה שנתבאר במאמר(ים) שלפני-זה. וכן הוא בהמשך תער"ב בכל מאמר..

(הערה 32 שם)

בכמה ממאמרי הרבי המוגהים ישנן התייחסויות ל"קיצור" – ראה מאמר באתי לגני תשל"ב הערה 68 (סה"מ מלוקט כרך ב' עמ' שעה). ביום השמיני שלח תשמ"א הערות 82, 84, 91.

מתי דרושה זהירות מיוחדת ומתי אין צורך בזה

בכלל צריכים זהירות מיוחדת לחזור [=על] קיצור ממאמר, שהרי בכל מאמר יש ריבוי עניינים, ולכן לפעמים קשה להבחין מהו הקיצור.

כך התבטא הרבי במהלך אמירת מאמר חסידות בש"פ תבוא תשמ"ו ('התוועדויות תשמ"ו' כרך ד' עמ' 356).

באותו מעמד המשיך:

מה-שאין-כן במאמרים שבכל פרק ופרק ישנם קיצורים הרי אז יכולים לדעת בבירור מהו הקיצור. אך מכל-מקום הקיצורים דכל פרק ופרק מבהירים רק את הקיצור דכל פרק ופרק בפני-עצמו, ולא את התוכן והקיצור דכל המאמר כולו. ולכן, גם כאשר ישנו הקיצור דכל פרק בפני-עצמו לפעמים עדיין קשה להבחין בהתוכן והקיצור דכל המאמר כולו. מה-שאין-כן במאמר זה [=דיבור המתחיל היום הזה גו' את ה' האמרת היום גו' וה' האמירך היום גו'] שישנו הקיצור והתוכן דכל המאמר כולו מכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, הרי-זה מבהיר את התוכן והקיצור דכל המאמר כולו. וכל-אחד-ואחד יכול לעיין בזה בלשון הרב בדיוק דאותיות מחכימות ומאירות.

מאידך, מצינו חידוש בהערת הרבי נשיא דורנו שנדפסה ב'אור התורה' שמות עמ' י' בשולי-הגליון, ובה נאמר: "נמצא בדא"ח כמה פעמים עניינים בהקיצורים שלא באו בפירוש בפנים". [אגב: בדומה לכך מצינו גם בדברי הראשונים – ואין כאן מקומו].

מי נתן לו רשות "לחתוך חלקים" מפירוש השפ"ח?

בשנת תשמ"ח ('התוועדויות תשמ"ח' כרך ד' עמ' 213) ציטט הרבי מפירוש שפתי חכמים, וציין:

הכוונה לפירוש שפתי חכמים המקורי, ולא להקיצור שעשו ממנו (עיקר שפתי חכמים) – שלא ידוע מי חיברו, מי נתן לו רשות "לחתוך חלקים" מפירוש השפתי-חכמים, ומי לוקח אחריות על זה!

בחורף של אותה שנה כתב הרבי באותו נושא, גם לגאון החסיד ר' זאב דוב סלונים (ז"ל) ('היכל מנחם' כרך ג' עמ' עח):

...השפתי חכמים המקוצר בחומש הנ"ל אינו מתאים להאריך, וכנראה משובש וכן בכמה-מקומות.

מענין לעניין, ראה עוד 'אגרות-קודש' אדמו"ר הצמח-צדק (קה"ת תש"מ) עמ' שמב ואילך שלילת ההצעות של קיצורים "לקוטי תנ"ך" "לקוטי משניות" ו"לקוטי רמב"ם".

פסיקה עפ"י ספרי הקיצורים

אכן, דיונים רבים מצויים בפוסקים בנושא פסיקת הלכות עפ"י ספרי הקיצורים – וגם רבותינו נשיאינו התייחסו לכך:

אדמו"ר הזקן כתב: "..מפורש לאיסור גמור מדינא דגמרא, בלי שום חולק. ואם יש איזה משמעות לאיזה קורא באחד מספרי הקיצורים להיפוך, הוא מחמת חסרון הידיעה והבנה חי ה'".

ואדמו"ר הצמח צדק כתב: "שאין לסמוך על הקיצורים, אם לא לעיין במקור ושורש הדין".

וראה גם המובא ב'ספר היובל קרנות צדי"ק', קה"ת תשנ"ב עמ' רעט הערה 15; ועוד. לקוטי שיחות כרך לו עמוד 23 ובהערה 48.

"לפחות כשהוא ברור לו מאד"

ראוי להצביע על דברי החיד"א ב'שם הגדולים' מערכת ספרים אות ק ס"ק עז הכותב:

"קצור דינים וכן קצור כונות האר"י זצ"ל נתחברו כמה קצורים מינים ממינים שונים. ובעל נפש לא יסמוך עליהם אלא כשלמד כבר הדבר במקורו או לפחות כשהוא ברור לו מאד. וכולי האי ואולי שלא יטעה בדין או בכונה ח"ו".

וראה גם פירוש הגר"א למשלי עה"פ י,ד "רש עושה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר": "מי שלומד ברמיה היינו שאינו לומד שרשי הדינים, רק קיצורי הדינים בכדי להראות שהוא יודע כל הדינים זה עושה אותו לרש כח, כי לסוף ששכח גם אותן מחמת שאינו יודע שרשן. אבל 'יד חרוצים תעשיר', היינו מי שלומד הדין עם שורשו ויודע מקור כל דת ודין 'תעשיר' – שידע הכל".

ובשו"ת צפנת פענח להראגוצ'ובי (ח"א סימן מא): "ומ"ש בשם המלקטים ח"ו לסמוך בזה".

"להורות מתוך פסקים קצרים"

אמנם, בשיחת הרבי בענין המהדורות דספר הי"ד להרמב"ם (משיחות ט"ו תמוז תשמ"ו ויו"ד שבט תשמ"ז) הערה 13 – הובא מתשובת הר"י מיגאש – שו"ת הר"י מיגאש סימן קיד שיותר ראוי להורות מתוך פסקים קצרים וברורים של גאונים מלהורות מתוך העיון בתלמוד, שאפשר שיטעה בעיונו לחשוב שהלכה זו מחייבת אותה הוראה שהוא מורה והיא אינה מחייבתה או שיטעה בפירושה של ההלכה.

דברי הגר"י מיגאש הובאו בספר תו חיים – נדפס ב'שדי חמד' כרך יו"ד עמ' 168 [4192] ואילך "מי שמורה מתשובת הגאונים וסומך עליהם ואע"פ שאינו יכול להבין בתלמוד הוא יותר הגון ומשובח כו' לפי שהוא מה שעשה על-פי בית דין הגדול מומחה לרבים עשה כו'".

והרבי ממשיך:

וב'ברכי יוסף' חלק חושן משפט סימן ח (נדפס שם), שהבין מדבריו ז"ל דכשראה (הר"י מיגאש) דין זה בתשובת דיין, אף שהי' היפך מסברתו, הורה כדברי תשובת הדיין.

- ובפועל, עודד הרבי שימוש בספרי מלקטים ובספרי קיצורים ובראשם ה"קיצור שולחן ערוך" (ראה רשימתינו בגליונות תמ"ד-ת"ן).

קיצור ד"קיצור שולחן ערוך"

וכך התבטא הרבי בשיחת יום ב' דר"ה תשט"ז (תורת מנחם כרך טו עמ' 18):

ועל-דרך-זה בנוגע להנהגתו של יהודי – שכל העניינים השייכים להנהגתו כתובים בתורה, ועליו לקחת זאת מהתורה, אך, כדי שלא יאבד את התמצית מצד אריכות הענין, ישנם קיצורים: משנה, גמרא כו', שולחן-ערוך, עד לקיצור-שולחן-ערוך וקיצור דקיצור, שעל-ידי-זה יוכל כאו"א לקחת מהתורה את דרך ההנהגה.

בכ"ד תמוז תשמ"ז כותב הרבי להרה"ג ר' גבריאל ציננער ('לקוטי שיחות' כרך לג עמ' 297):

ואשרי חלקם דכל-אחד-ואחד המוציאים לאור דינים ומנהגים הנוגעים למעשה...

מדריכי הלכה מעשיים

בשנת תשל"ז ('אגרות-קודש' כרך לב עמ' רצ) כותב הרבי לרב ד"ר שמחה בנימין הוניג, ששימש כרב צבאי בארצות-הברית ופירסם חוברות בנושאים הלכתיים. הרבי עודדו ומציין שחוברות ליקוטי דינים שלו בשטח זה [טהרת-המשפחה ומקוואות] זכו לפרסום רב, שבודאי חדרו לחוגים שעד-עתה לא דייקו בזה כדרוש, או לגמרי חס-ושלום".

לאחר-מכן ממשיך הרבי וכותב:

לא מצאתי עד עתה ספר ליקוטי דינים מיוחד בתור מדריך לאנשי צבא להנהגה על פי שולחן-ערוך בכל הפרטים בהיות[ם] בצבא, בדוגמת ספר "מחנה ישראל" להחפץ חיים ז"ל.. אולי בהתייעצות מומחים בזה יש למצוא אופן איך לשלול הצד השלילי שבזה – שימצאו כאלה שינצלו הקולות בדיעבד בצבא לקולות לכתחילה בחיים אזרחיים –

הצורך בחוברת שכזו – ממשיך הרבי – היא לשלול את ההנהגה הרווחת בחוגים מסויימים ובפרט בקשר עם הצבא "שכל דבר שאין איסורו מפורש הרי זה מותר לכתחילה, מה שמגדיל עוד יותר הצורך במדריך האמור.

למה סימן הרבי בעפרון?

בכ"א אייר תשי"ד כתב הרבי ('אגרות-קודש' כרך ט' עמ' סב-סו) הערות בעפרון למחבר ספר מדריך הלכתי בחיי היומיום באנגלית לשימושם של יהודי ארצות-הברית.

לפחות 40 הערות ותיקונים ציין הרבי, אך התנה מראש "אם לא יושמטו מהדפוס מה שלפי דעתי יכול להביא מכשול הרי אין רשות גם להזכיר ש[אפילו] ראיתי את הכתב יד, בכדי שלא יתפרש הדבר שגם לי חלק בהמכשול".

"ככל שיקצרו"

ונסיים בדברי הרבי בש"פ לך לך ח' מרחשון תנש"א ('התוועדויות תנש"א' כרך א' עמ' 277):

ויש להאריך בזה, אבל אין צורך באריכות הדברים, כיון שהדברים מובנים בפשטות, ובפרט שככל שיקצרו בדברים, יבואו יותר מהר לסיום הרמב"ם והתחלתו מחדש...