העולם הזה הוא 'עלמא דשקרא' [=עולם השקר], ותכלית עבודת האדם להפוך את שקר העולם לקדושה וכך להביא את הגאולה. זה גם עניינו של המשכן – להפוך את ה'שקר' ל'קרש', קרשי המשכן. זאת עושים על-ידי שמשתמשים באותן שיטות הנהוגות בעולם השקר, אבל להפך.
בעולם השקר יש מוסכמות שאינן בהכרח הגיוניות אבל יש בהן כוח רב ואיש לא יפר אותן. לעומת זה, בענייני תורה ומצוות פתאום שואלים שאלות. צריך להחיל על התורה והמצוות את התפיסה שאלה דברים בסיסיים, שאין שואלים עליהם שאלות.
למשל, כשאתה מתקשר לבית חברך בעניין חשוב ואומרים לך שהוא נח, ברור לך שאי-אפשר להפריע, אבל אם עונים לך שהוא לומד עכשיו תורה, אתה מבקש להפריע 'רק לרגע'. למה? כי מוסכמות העולם קבעו ששעת השינה והמנוחה קודש היא. יהודי נדרש להפוך את המציאות, ולקבוע ששעות התורה והתפילה הן הקדושות ואסור להפריע בהן. וכפי שאמר הרבי מליובאוויטש לחסיד: בשעת הלימוד עליך לנהוג כאילו שבת עכשיו והטלפון מוקצה.
אמת ושפת אמת
הגאון החסיד רבי אייזיק מוויטבסק נמנע כל ימיו מלאכול עוגת דבש ['לעקאח']. שאלוהו לפשר הדבר, והוא סיפר שבראשית כהונתו הוזמן פעם אחת למסיבה. על השולחן הונחו כמה מיני מזונות, וביניהם 'לעקאח'. הוא לקח מה'מזונות' האחרים, בירך ואכל. שאלו אחד המסובים למה לא בירך על ה'לעקאח', החשוב יותר. האמת הייתה שפשוט שכח זאת, אבל בהיותו רב צעיר לא רצה להודות בכך וענה: אינני אוכל 'לעקאח'... כשהבין שנכשל באי-אמירת אמת, החליט להפוך את אמירתו לאמת, ומאותו יום לא בא 'לעקאח' אל פיו.
שקר איננו הפך האמת בלבד. גם דבר שלכאורה הוא אמיתי, אלא שהוא זמני ובר-חלוף, נחשב שקר. הראיה היא מ"נהרות המכזבים" (פרה פרק ח), שנקראים 'כזב' מאחר שלפעמים נפסקת בהם זרימת המים (לקוטי תורה מטות פג,ג).
בספר התניא (פרק יג) דן רבנו הזקן בעבודתם של ה'בינונים', שבשעת התפילה חשים רגשות של אהבת ה' ויראתו, אבל אחר התפילה הם חולפים ועוברים. הוא מסכם שלגבי מדריגות הצדיקים "אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל", ובכל-זאת, במושגי ה'בינונים', יש כאן מרכיב של אמת. לכן הוא קורא לעבודתם 'שפת אמת', הואיל ובכוחם לחזור ולעורר אהבה זו לקב"ה מדי יום ביומו בשעת התפילה.
שפלות של שקר
אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "העולם הזה נקרא 'עלמא דשקרא'. גשמיות היא שקר, שכן המציאות האמיתית היא החיות הרוחנית, לא המציאות הגשמית, והמציאות הגשמית מכסה על החיות הרוחנית" (לקוטי דיבורים, לה"ק, חלק א, עמ' 243). עוד הוא אומר: "יצר הרע הוא צבוע ושקרן. לפעמים הוא משים עצמו כתמים וכחרד, אולם 'שבע תועבות בליבו' (משלי כו,כה). משום כך נחוצה תמיד הבחנה שכלית – לדעת מיהו המדבר כעת: יצר הטוב, או יצר הרע" (ליקוטי דיבורים, חלק ג, עמ' 834).
שקר הוא גם ראייה מוגזמת של החסרונות: "יש אנשים הרואים רק את נגעי עצמם ומכאוביהם. הנהגה כזו היא בבחינת שפלות של שקר וענווה של שטות, והיא מאבדת ומפסידה את מהות האדם" (איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ ,כרך א, עמ' סג). שכן "כשם שאדם צריך לדעת את חסרונותיו, כך עליו לדעת את מעלותיו" (ליקוטי דיבורים, חלק ד, עמ' תקפא). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
