נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת שמות | אי אפשר להתרגל לגָלות!
	מתלוננים ולא פועלים
	רעיית צאן כהכנה למנהיגות
	חמורו של משיח
	פרשת שמות
	רבינו הזקן
	על פי הגורל
	נסיכים או רועים
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע הוצרך משה רבינו לעסוק ברעיית צאן של כהן לעבודה זרה משך זמן כה רב? * הבעל שם טוב והאדמו"ר הזקן שתחילה התעסקו בטובתם הגשמית של ישראל ורק אחר כך בטובתם הרוחנית * יש לעמוד בתנועה של אהבת ישראל ולעסוק בטובתו של הזולת – ותחילה בטובתו הגשמית * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. על הפסוק¹ "ומשה היה רועה וגו'", איתא במדרש²: "כל מי שכתוב בו 'היה', מתוקן לכך .. מתחלת ברייתם נתקנו לכך" – להיות רועה ישראל (ובפרט שהיה "רעיא מהימנא", ראש לכל שבעת הרועים³).

ועוד מצינו במדרש⁴: "ה' צדיק יבחן⁵, ובמה הוא בוחנו במרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה .. אמר הקדוש ברוך הוא מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב⁶ מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן .. אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך אתה תרעה צאני ישראל".

ולכאורה: לפי דברי המדרש שמשה היה מתוקן לכך מתחילת ברייתו, לא הוצרך הקדוש ברוך הוא לבחנו במרעה צאן? – ועל כורחך צריך לומר שהם מדרשות חלוקות.

וצריך להבין: לדעת המדרש שמתחילת ברייתו היה משה מתוקן להיות רועה ישראל – למה הוצרך להיות רועה צאן?

וגם לדעת המדרש שבחנו הקדוש ברוך הוא במרעה צאן – אינו מובן: למה הוצרך להיות רועה צאן שנים רבות, ועד לארבעים שנה⁷; כדי לבחנו – מספיק שיעסוק במרעה צאן במשך זמן מועט, ואין צורך באריכות זמן של ארבעים שנה?

זאת ועוד: גם אם הוצרך להיות רועה צאן (על דרך שהאבות היו רועי צאן, כדאיתא במפרשים⁸) – היה יכול לרעות הצאן שלו, או של מישהו אחר, ולמה הוצרך לרעות דווקא את צאן יתרו, כהן מדין, שהיה כומר לעבודה זרה⁹?

גם צריך להבין ההוראה והלימוד מזה ש"משה היה רועה" בנוגע לעבודת כל אחד ואחת מישראל – כידוע מה שכותב רבנו הזקן (בעל ההילולא דכ"ד טבת¹⁰) בספר התניא, בביאור מאמר רז"ל¹¹ "אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא", ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום", ומזה מובן, שגם אצל כל אחד ואחת מישראל צריכה להיות העבודה ד"ומשה היה רועה גו'".

ב. והביאור בזה:

עניינו של רועה צאן – שנותן לצאן את כל הצריך להם, ולא רק המוכרח להם, "לחם צר ומים לחץ"¹², אלא משתדל להקל עליהם ככל האפשר, ומתמסר לכל אחד לפי ערכו כו', כמסופר במדרש הנ"ל בנוגע לאופן הנהגתו של משה במרעה הצאן.

ועל פי תורת הבעל שם טוב¹³ שבצאן יתרו נתגלגלו נשמות ישראל שאחר כך נתן להם משה את התורה ונעשו תלמידיו, נמצא, שבהתעסקות של משה במרעה צאן היה גם עניין של השפעה לבני ישראל – להיטיב להם בגשמיות, והשפעה זו הייתה הכנה להשפעה רוחנית שהשפיע להם במתן תורה, שעל ידה נעשו ראויים לקבל את התורה. ולכן הייתה השפעה זו צריכה להיות במשך ארבעים שנה – על דרך מאמר רז"ל¹⁴ "עד ארבעין שנין לא קאי איניש אדעתיה דרבי'".

ג. ולהעיר, שסדר הנהגה להיטיב לישראל תחלה בגשמיות ולאחרי זה ברוחניות, היה גם אצל כל רועי ישראל – "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"¹⁵:

ידוע¹⁶ שהבעל שם טוב פעל אצל חבריו הצדיקים הנסתרים סדר זה – להשפיע ליהודים תחלה גשמיות, ואחר כך רוחניות.

ועל דרך זה ידוע¹⁷ בנוגע לרבנו הזקן, שכאשר היה אצלו ענין שלימות האדם – על ידי עניין הנישואין, יחוד דכר ונוקבא¹⁸ – הנה כניסתו הראשונה לעניין הנישואין הייתה באופן שהתנה עם חותנו שלא יתערב בכספי הנדוניא שלו, ושיוכל לעשות בנדוניא כרצונו, והקדיש את הנדוניא לעזור ולסייע לעניים בגשמיות, וכל זה היה עוד קודם בואו אל המגיד, ורק לאחרי שנים קיבל את הנשיאות ונעשה רועה ישראל הרוחני, שהאיר עיניהם של ישראל ע"י "שני אור" – גליא דתורה ופנימיות התורה, שהם השולחן ערוך והתניא¹⁹.

[ובזה גופא היה הסדר באופן האמור – דאף שתחילה נדפס התניא ורק לאחרי זה השולחן ערוך, מכל מקום, הלכות תלמוד תורה – שבהם מדובר אודות ענין החינוך – נדפסו קודם התניא²⁰].

והנהגה זו תובעים מכל אחד ואחת מישראל:

ובהקדמה – ש"אף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף"²¹ ממדרגת רבנו הזקן, אף על פי כן, מצד העניין דמשה ואתפשטותא דיליה שבכל אחד ואחד מישראל, תובעים מכל אחד ואחד שיתנהג בהתאם להנהגה זו.

אין להסתגר ולחשוב לעצמו: מה נוגע לי מה נעשה אצל פלוני, אלא יש לעמוד בתנועה של קירוב ואהבת ישראל לזולתו, ובזה גופא – ההתחלה צריכה להיות על ידי טובה בגשמיות דווקא.

ד. ... נתבאר לעיל שהתעסקותו של משה במרעה צאן הוא על דרך השפעה גשמית בתור הכנה להשפעה רוחנית בקבלת התורה.

וכיון שהיה מקום לקטרוג על בני ישראל שאינם ראויים לכך, "הללו עובדי עבודה זרה כו'"²² – ולהיותו רועה ישראל, צריך משה להתעסק ולהשתדל עבורם גם במעמד ומצב כזה – הנה מתחילתו הוצרך להיות רועה צאן יתרו שהיה כומר לעבודה זרה, ואף על פי כן התמסר אליהם להטיב להם בגשמיות, וענין זה פעל אצלו, שכאשר ידובר אודות השפעה רוחנית לבני ישראל, לא יתפעל מקטרוגים כו', וימסור את עצמו בשביל בני ישראל לקבל את התורה עבורם.

ויתירה מזה – שהצלתו של משה הייתה על ידי היאור, שבתחילה היה עבודה זרה, ובשביל הצלתו נתבטלה העבודה הזרה²³, וזו הייתה נתינת הכח למשה, שיוכל להתעסק ולפעול עם כל בני ישראל, גם עם אלו שמקטרגים עליהם ואומרים שהם עובדי עבודה זרה – להשתדל עבורם ולהוציאם מהעבודה הזרה.

ויש להוסיף, שדווקא על ידי הירידה ליאור (לא רק "על שפת היאור"²⁴, אלא גם בתוך היאור), להתעסק עם בני ישראל עובדי עבודה זרה להוציאם מהעבודה הזרה, נעשה אצלו עילוי גדול יותר – שנקרא בשם "משה", "כי מן המים משיתיהו"²⁵, כמבואר בתורה אור²⁶ דקאי על בחינת שמיטה ראשונה כו', והיינו, שעל ידי זה זכה לעילויים הכי נעלים. ועל דרך זה בנוגע להתעסקות במרעה צאן יתרו, שעל ידי זה זכה לקבל את התורה מהקדוש ברוך הוא.

ה. ועל פי האמור לעיל (ס"א) שבכל אחד ואחת מישראל יש בחינת משה שבו – הרי גם בעניין זה יש הוראה לכל אחד ואחת מישראל:

כאשר אדם רואה ענין לא טוב בזולתו, לא יחשוב שאין זה נוגע אליו, אלא עליו לדעת שענין זה בא ממנו, כמאמר הבעל שם טוב²⁷ על הפסוק²⁸ "תיסרך רעתך", שמה שאדם רואה רע בזולתו הוא מצד הרע שבו.

וכידוע הסיפור²⁹ שפעם ראה הבעל שם טוב יהודי שמחלל שבת, והתחיל להתבונן כיצד מגיע לו לראות ענין כזה, עד שנזכר שהשתמש פעם בתלמיד חכם, והרי "תלמיד חכם איקרי שבת"³⁰. וכן ידוע הסיפור אודות אדמו"ר האמצעי והצמח צדק, שפעם הפסיק אדמו"ר האמצעי את קבלת היחידות וכו', כמסופר בארוכה במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (הנדפס בקונטרס למ"ד³¹).

וכיון שהעניין הלא-טוב בא ממנו, הרי מובן שעליו מוטל לתקן זאת.

וזהו הלימוד ממשה רבינו: כאשר הייתה הגזירה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", להשליך ילדי ישראל לעבודה זרה של הנילוס – הנה לכאורה איזה שייכות יש לעניין כזה עם משה? – אך האמת היא, שכל הגזירה הייתה בגללו, ובמילא, הדרך היחידה לביטול הגזירה היא על ידי משה דווקא, ולכן הוצרכו להניחו ביאור כדי לבטל את הגזירה.

וזוהי ג"כ ההוראה במאמר ד"ה אם רוח המושל גו'³² – שהמוכיח צריך להיות (לא "מעל לעם"³³, אלא) "בתוך הקהל"³⁴, "שהשווה עצמו לקהל"³⁵. ולכן, כאשר ישנה גזירה – צריך הוא לדעת שכל הענין בא ממנו, ולכן עליו ללכת לתוך ה"יאור", ושם לבטל את הגזירה.

ועל ידי זה בא גם הוא עצמו לידי עילוי, כמאמר רז"ל³⁶ "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית".

(משיחת שבת פרשת שמות ה'תשכ"ג.

תורת מנחם חלק לו עמ' 4 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

_________________________________

1)    פרשתנו ג, א.

2)    שמות רבה פרק ב', ד.

3)    ראה תניא רפמ"ב, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' רעח). וש"נ.

4)    שם, ב. תנחומא פרשתנו ז. ועוד.

5)    תהילים יא, ה.

6)    שם עח, עא.

7)    ראה תנחומא שם ח.

8)    ראה רבינו בחיי פרשתנו על הפסוק.

9)    מכילתא ופרוש רש"י יתרו יח, יא . ועוד.

10)  ושייך גם ליום כ"ג טבת, כמו שכתב הצמח צדק (נדפס במענה לשון בתחילתו. פסקי דינים לצמח צדק בסופו) שההסתלקות הייתה "במוצאי ש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת", ופשיטא שהצמח צדק לא בא להודיענו אודות לוח השנה... ומזה מובן, שגם יום כ"ג טבת שייך ליום ההילולא (ראה גם לקו"ש חלק ט"ז עמ' 33 ואילך).

11)  ברכות לג, ב. וש"נ.

12)  לשון הכתוב – ישעיה ל, כ.

13)  תלדות יעקב יוסף פ' לך לך. בן פורת יוסף בסופו.

14)  עבודה זרה ה, ריש עמ' ב.

15)  תיקוני זוהר תיקון סט (קיב,רע"א. קיד, רע"א).

16)  ראה "התמים" חלק ב עמ' מד. ועוד.

17)  ראה גם מכתב כ"ה טבת שנה זו (תשכ"ג. אגרות קודש חלק כ"ב עמ' שצט). תורת מנחם חלק כז סוף עמ' 208 ואילך. וש"נ.

18)  ראה זוהר חלק א נה, ב. קסה, א. ועוד.

19)  ראה גם ליקוטי שיחות חלק ו עמוד 36 ואילך. וש"נ.

20)  ראהגם תורת מנחם חלק לג עמ' 298.

21)  לשון רבינו הזקן – תניא פרק מ"ד (סג, א).

22)  ראה מכילתא בשלח ד, כח. שמות רבה פרק מג, ח. זוהר חלק ב קע, ב. ועוד.

23)  עניין זה נתבאר באריכות במהלך ההתוועדות והוגה ונדפס בליקוטי שיחות חלק ט"ז עמ' 13 ואילך.

24)  פרשתנו ב, ג.

25)  שם יו"ד.

26)  פרשתנו נא, ד ואילך.

27)  ראה גם תורת מנחם חלק יא עמ' 114. וש"נ.

28)  ירמי' ב, יט.

29)  מובא בספר רב ייבי על תהלים כב, כח. ועוד. וראה גם תורת מנחם חלק כז עמ' 113 הערה 146.

30)  ראה זוהר חלק ג כט, א. ועוד. וראה גם ברכות מז, סע"ב. שבת קיט, א.

31)  ספר המאמרים קונטרסים חלק ב שנו, ב ואילך ("העתק מכתב... הנשלח לאחד מחתניו הרבנים שליט"א... סיון תרצ"ה" – בתור הקדמה לדיבור המתחיל אם רוח המושל גו' הנזכר לקמן). נדפס לאחר זה באגרות קודש אדמ"ור מוהריי"צ חלק ג סוף עמוד שעט ואילך. וראה גם תורת מנחם רשימת היומן סוף עמוד שפה (מקיץ תרצ"ה).

32)  תרצ"ה – נדפס בקונטרס הנ"ל (ספר המאמרים שם שנח, ב ואילך).

33)  דברי הימים – ב כד, כ.

34)  שם כ, יד.

35)  קהלת רבה פ"י, ד.

36)  ויקרא רבה פרל ל"ד, ח.

סיכום:

קודם שהיה למנהיגם של ישראל, עסק משה רבינו ברעיית צאן יתרו במשך זמן רב – באחד המדרשים נאמר שעשה זאת במשך ארבעים שנה.

חז"ל מסבירים שמשה היה רועה צאן, משום שבכך נבחן אם ראוי הוא להיות מנהיג ישראל.

וצריך להבין:

א) בכדי לבחון את משה די היה אילו היה עוסק ברעיית צאן משך זמן מועט, ומדוע עסק בכך זמן כה רב?

ב) ניתן היה לבחון את משה גם אם היה רועה צאן השייך לו. מדוע נבחן ברעיית צאן יתרו, שהיה כהן לעבודה זרה?

הביאור בזה:

א) הבעל שם טוב אומר כי בצאן שרעה משה נתגלגלו נשמות ישראל שאחר כך היה למנהיגם ונתן להם את התורה. נמצא, כי בהתעסקות משה בצאן טמונה התעסקות בהשפעה לישראל, ולפיכך עסק בכך במשך זמן רב. התעסקות משה בטובתו הגשמית של הצאן היוותה הכנה להשפעה הרוחנית שהעניק לבני ישראל מאוחר יותר.

מכך יש ללמוד הוראה: אל לאדם לעסוק בטובתו האישית בלבד, אלא חובה לעסוק בטובת הזולת, ובזה גופא – להתחיל מעיסוק בטובתו הגשמית.

ב) כמנהיג, משה התמסר והשפיע לכל בני ישראל, גם לנחותים ביותר, שהיה עליהם קטרוג –  "הללו עובדי עבודה זרה". ההכנה לכך הייתה ברעיית צאן יתרו, שהיה כהן לעבודה זרה. התעסקותו בטובת צאן זה, היוותה הכנה והקדמה להתמסרותו גם לאלו מבני ישראל שהיו "עובדי עבודה זרה".

מכך יש ללמוד הוראה: כאשר רואה אדם 'רע' אצל הזולת, אל לו לחשוב כי הוא מרומם ונעלה ואין זה שייך אליו. עליו לדעת שעל אף רוממותו, 'רע' זה קשור אליו ובא ממנו, ועליו לתקנו.