שאלה: מדוע אנו נדרשים לסלוח למי שעשה לנו רע, ולא להשיב לו כגמולו?
תשובה: בטעם הציוויים "לא תיקום ולא תיטור" כתב בספר 'החינוך', שעל האדם לדעת כי כל הקורה איתו, מטוב ועד רע – הכול בא מאת ה' ברוך הוא, שגזר עליו בכך, ולא מאת האדם שעשה זאת. אך מכיוון שהלה בחר להיות המבצע, ייתן לו ה' את המגיע לו בשל בחירתו זו, וכמו-כן, אם פגע במישהו – עליו לפצות את הנפגע ולבקש את סליחתו.
לגופו של עניין: אדם נדרש על-פי ההלכה לסלוח רק כאשר הפוגע ביקש את סליחתו. אף במצב זה, אם כוונתו היא לטובת הפוגע, שהוא מעכב את הסליחה עד שהפוגע יתחרט באמת על מעשיו, או לטובתו שלו, אם על-ידי המחילה הוא עלול לסבול - "אינו צריך למחול, כי חייו קודמים לחיי חברו".
עם זה אמרו חז"ל, שהחכם מר זוטרא, כשהיה עולה על מיטתו לישון, היה אומר "ימחול ה' לכל מי שציערני". כמו-כן מסופר בזוהר על אדם שנעשו לו ניסים, ושאלוהו בזכות מה, וענה שמעולם לא עשה לו אדם רעה שלא התפייס איתו ומחל לו, ואם לא יכול היה להתפייס איתו, לא עלה על מיטתו לישון עד שמחל לו ולכל מי שציערו, ומהיום והלאה השתדל לעשות עמהם טובה. בכה רבי אבא ואמר, שמעשיו של זה גדולים ממעשי יוסף הצדיק, שכאח – היה לו לרחם על אחיו, ואיש זה עשה יתרה מזאת.
הבסיס לגישה זו היא ההכרה שהקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה, ולכן "כל שחברו נענש על-ידו – אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה"; והסולח לאחרים, הקב"ה נוהג איתו ברחמים וסולח גם לו.
מקורות: שבת קמט,ב. מגילה כח,א. יומא פז,ב. חינוך, מצווה רמא, ותניא, אגה"ק ר"ס כה. רמ"א סי' תרו ס"א, נו"כ ושו"ע אדה"ז ס"ד. זוהר פ' מקץ רא,ב. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
