מפני הציווי
״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳״ (בראשית יב,ד). אף שנאמר לו לך-לך, "להנאתך ולטובתך", הכתוב מעיד על אברהם שלא הלך אלא מפני ציווי ה׳.
(רבי אברהם מסוכוצ׳וב)
היצר נצמד
״וילך אברם כאשר דיבר אליו ה׳, וילך איתו לוט״ (בראשית יב,ד). כשאדם מישראל מחליט לקיים מצווה ״כאשר דיבר אליו ה׳״, מייד ״וילך אתו לוט״ – נצמד אליו היצר ומשיאו לדבר אחר. והעצה היא: ״אם השמאל – ואימינה, ואם הימין – ואשמאילה״; להתרחק ממנו כמטחווי קשת.
(רבי משה מקוברין)
מחשבתו של לוט
אברהם הלך לשם שמיים, כאשר דיבר אליו ה׳. ולוט למה הלך? כי ״אברם בן חמש שנים ושבעים שנה״ –לוט ראה שדודו זקן מופלג, וחבל היה לו להפסיד ירושה כזו.
(עטורי תורה)
הלך מייד
אברהם לא נזקק ליישוב דעת, לא ביקש עצה מאיש ולא דחה את החלטתו אף לא ליום אחד, אלא משאמר לו הקב״ה ״לך-לך״, מייד קם והלך לארץ ישראל.
(שפתי כהן)
לחבר עם השורש
״לך-לך... אל הארץ אשר אראך״ (בראשית יב,א). ״לך-לך״ – לעצמותך ולשורשך. יש לקשר ולחבר את הנשמה שבתוך הגוף עם שורשה העליון. ״אל הארץ אשר אראך״ – שורש הנשמה רואה גילוי אלוקות בבחינת ראייה ממש, וכאשר מקשרים את הנשמה שבגוף עם שורשה שלמעלה, מגיעים לבחינת ראייה באלוקות.
(אור התורה)
לך אל עצמך
״לך-לך״ – על האדם ללכת אל עצמו, אל שורשו ומציאותו האמיתית. זאת על-ידי שהוא יוצא ״מארצך״ – מהעניינים הארציים והחומריים; ״וממולדתך״ – מהמעשים הנובעים מהרגליו; ״ומבית אביך״ – מההשקפות השכליות הבלתי-רצויות.
(לקוטי שיחות)
לשבור את המידות הרעות
״לך לך – שאודיע טבעך בעולם״ (רש״י). רבי סעדיה גאון אמר שעיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא לשבר את המידות הרעות הטבעיות שלו, ובזה הוא מעלה את הדרגה הנקראת 'טבעך' לעולם עליון. זהו ״לך לך מארצך וממולדתך״ – צא מהמידות רעות הטבעיות שנולדת עמן, והשתדל לשבר אותן, ועל-ידי זה ״אודיע טבעך בעולם״ העליון.
(כתר שם טוב)
מידות טובות מתוך עבודה
רבי סעדיה גאון מדבר על שבירת המידות הרעות. אך יש דרגה עליונה מזו, והיא שגם המידות הטובות שבאדם צריכות להיות לא מפני הטבע והתולדה, אלא מתוך עבודה.
(הרבי מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
