חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:28 ז' בכסליו התש"פ, 5/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

המבול – טהרה אחר טהרה
דבר מלכות

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת נח | פרשה של מנוחה
להסיח דעת, לא להילחם
המבול – טהרה אחר טהרה
הקשת מעוררת ציפייה למשיח
רבי משה פיינשטיין בעל ה'אגרות-משה' והערכתו הנדירה לרבי
פרשת נח
עת לדעת
יומן מבית חיינו
להתגונן מפני ה'מים רבים'
ז' מרחשון
הלכות ומנהגי חב"ד

התורה "קודמת" ונעלית מהחסרונות והפגמים הנובעים מההסתר וההעלם שבעולם * כשאדמו"ר הזקן קרא בתורה נשמעה התורה כפי שהיא מצד עצמה, ולפיכך, אף כשקרא את פרשת התוכחה "לא נשמעו קללות" * סיפור המבול בתורה מצד עצמה אינו סילוק חטאים אלא תוספת טהרה והזדככות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ידוע מאמר חז"ל1 שהתורה קדמה לעולם, כלומר, מצד אחד שייכת התורה לגדרי העולם (שהרי המושג של קדימה שייך רק בנוגע לדברים שיש קשר ושייכות ביניהם), וביחד עם זה – קדמה התורה לעולם.

והנה, מכיון שהתורה קדמה לעולם בכללותו, אפילו ביחס לרגע הראשון של התהוות העולם, "עולם על מילואו נברא"2, בתכלית השלימות – הרי בודאי שקדמה התורה לעולם כפי שהוא במצב של חיסרון, עד למצב של חטא כפשוטו, החל מהחטא הידוע של אדם הראשון (משך זמן לאחרי תחילת הבריאה), עד לדורו של אנוש3, וכל ההשתלשלות של עשר הדורות מאדם ועד נח, באופן ד"עבירה גוררת עבירה"4, עד לדור המבול.

ואם כן, נשאלת השאלה: כיצד ייתכן שיהיה בתורה עניין בלתי רצוי כמו עניין ה"מבול" – כאשר התורה קדמה לעולם בכלל, ועל אחת כמה וכמה שקדמה לעולם במצב של חסרון, חטא כפשוטו, עד לעבירות חמורות ביותר?!

ב. נקודת הביאור בזה – שכל העניינים כפי שהם בתורה, שקדמה לעולם, הם באופן של תכלית הטוב:

כל ענייני התורה הם חכמתו של הקדוש ברוך הוא – ללא כל נפקא מינה בתוכן העניין, ועד כדי כך, שכאשר ישנו חיסרון בפרט אחד, אפילו אות אחת בלבד, באיזה עניין שיהיה, ולדוגמא: וא"ו יתיר בתיבת "ושסעת" – הרי זה פוסל את ספר התורה כולו5.

וכפסק דין הגמרא6 - נגלה דתורה – שכל החומר ד"האומר אין תורה מן השמיים" הוא גם בנוגע לפסוקים "ואחות לוטן תמנע"7, "ותמנע8 הייתה פילגש"!

ובלשון הרמב"ם בפירוש המשניות9 - "ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים, ושם אשתו מהיטבאל, ותמנע הייתה פילגש, ובין אנוכי ה' אלוקיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת"!

והגע עצמך:

התוכן של "אנוכי ה' אלוקיך" הוא – תכלית השלימות דקדושה, בחינת "אנוכי מי שאנוכי", כפי שנמשך בבחינת "ה' אלוקיך"10; ולעומת זאת, התוכן של "ותמנע הייתה פילגש" הוא – תכלית הירידה כו', כפי שמפרש רש"י11 אודות לידתה של תמנע באופן של היפך שבע מצוות בני נח.

ובכן, למרות שמצד תוכנם של הפסוקים רחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה – הרי כפי שהם בתורה (שקדמה לעולם), אין הפרש ביניהם בעניין הקדושה, "הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת", היינו, שגם הפסוק "ותמנע הייתה פילגש" הוא בתכלית הקדושה והטהרה והשלימות כו'.

ומזה מובן גם בנוגע לעניין המבול – שכפי שהוא בתורה, שקדמה לעולם, הרי זה באופן של תכלית הקדושה והטהרה, כדלקמן.

ג. ובהקדים – סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר12 אודות קריאת ה"תוכחה" שבפרשת תבוא על ידי רבינו הזקן:

"רבינו הזקן היה בעצמו הקורא בתורה, פעם אחת לא היה בליאזנא שבת פרשת תבוא, ושמע אדמו"ר האמצעי – והוא עודנו נער קודם בר מצווה – הקריאה מאחר. עגמת הנפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביום הכיפורים נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות, כששאלו את אדמו"ר האמצעי, הרי בכל שנה קוראים פרשה זו? ענה: כשאבא קורא הערט זיך ניט קיין קללות" [ = לא נשמעות קללות].

ולכאורה, אינו מובן: כאשר רבינו הזקן קרא בתורה – בתכלית הדיוק בכל התיבות והאותיות עם הנקודות והטעמים כו' – בוודאי נשמעה תוכנה של הקריאה כפשוטה, כלומר, רבינו הזקן לא קרא את הפרשה בנוגע לעצמו, כי אם, כפשוטם של כתובים, בנוגע ליהודי שהנהגתו תהיה באופן כך וכך כו', ואם כן, מהו הפירוש "כשאבא קורא הערט זיך ניט קיין קללות"?! מה נשתנה בתוכנה של הפרשה "כשאבא קורא"?!

ואחד הביאורים בזה – שקריאתו של רבינו הזקן הייתה כפי שהעניינים הם בתורה כפי שקדמה לעולם, ובדרגא זו, כל העניינים הם בתכלית הטוב והקדושה.

הקריאה בתורה הייתה בעולם שלמטה, אבל אף על פי כן, בשעת מעשה היה בעולם האצילות – על דרך שמצינו בליקוטי תורה13 בנוגע לאברהם אבינו ומשה רבינו, ש"היה מאיר בהם אצילות בבחינת גילוי למטה"!

ויתירה מזה: כאשר משה רבינו דיבר עם פרעה מלך מצרים, בעיר "מלאה גילולים"14 – באותה שעה ממש הייתה "שכינה מדברת מתוך גרונו"15, ובלשון החסידות – שהיה מאיר בו אצילות בבחינת גילוי!

והגע עצמך:

פרעה מלך מצרים היה במצב של תכלית הירידה – לא רק בעולם העשייה הגשמי והחומרי, אלא קליפה היותר תחתונה, למטה מכל שלושת הקליפות הטמאות לגמרי, שהרי הם "קרו ליה אלקא דאלקייא"16, ואילו פרעה טען "לי יאורי ואני עשיתיני"17.

ובמעמד ומצב זה – דיבר עמו משה רבינו, באופן ש"שכינה מדברת מתוך גרונו", בחינת אצילות.

ולא עוד, אלא שהדיבור היה באופן שפרעה ישמע את דבריו של משה, והדברים יפעלו את פעולתן, "עס זאל אים דערנעמען"!

ובזה גופא לא שיתבטל ממציאותו, "אויס פרעה מלך מצרים", כי אם שנשאר "פרעה מל מצרים", "מושל בכיפה"18, ונשאר במעמדו ומצבו הקודם שממשיך להכריז "לי יאורי ואני עשיתני"; ובמעמד ומצב זה – שומע ומציית לדבריו של משה רבינו, ש"שכינה מדברת מתוך גרונו", "שלח את עמי ויעבדוני"19!

ומזה מובן – במכל שכן וקל וחומר – בנוגע לקריאת התוכחה בתורה, שגם כאשר הקריאה היא בעולם למטה, ותוכנה אודות הנהגתו של יהודי באופן כך וכך, אף על פי כן, אין בזה סתירה שבשעת מעשה נמצא רבינו הזקן בעולם האצילות, ולכן, הקריאה היא כפי שהתורה קדמה לעולם, ובמילא – "הערט זיך ניט קיין קללות"!

אמנם, התורה "נסעה וירדה... ממדרגה למדרגה... עד שנתלבשה בדברים גשמיים כו'"20, אבל, ביחד עם זה, "כשאבא קורא", הרי מכיון שדרגתו היא עולם האצילות, אזי הקריאה היא כפי שהתורה קדמה לעולם, ובמילא, "הערט זיך ניט קיין קללות".

ועל אחת כמה וכמה קודם שנברא העולם, קדמה לעולם כפשוטו, ששם הוא אמיתת המציאות של ענייני התורה – הרי בוודאי ובוודאי שכל העניינים הם בתכלית הטוב והקדושה.

ד. והנה, כדי להבין את הטוב והעילוי שבעניין המבול (כפי שהוא בתורה) – יש למצוא את הביאור בפנימיות התורה, כפי שנתגלה בתורת החסידות באופן ד"יתפרנסון"21, הבנה והשגה בחכמה בינה ודעת של אדם התחתון, עד לשכל של נפש הבהמית של פשוט בישראל.

... ובכן עניין זה מבואר בפשטות בדרושי חסידות, ולא עוד, אלא שהדבר מרומז (ואולי עוד יותר מרמז בעלמא) גם בנגלה שבתורה:

אודות ירידת המבול במשך ארבעים יום, "ויהי המבול על הארץ ארבעים יום" – מבואר בחסידות22 שזהו בדוגמת המקווה שצריך שיהיו בו ארבעים סאה23, שעל ידם נעשה עניין הטהרה, וזהו גם עניין המבול – לטהר את העולם.

ומכיון שהמבול הוא עניין של טהרה – מובן בפשטות כיצד שייך עניין של מבול באופן של תכלית הטוב והקדושה:

עניין הטהרה – אינו ביחס למצב של טומאה דווקא, כי אם, גם ביחס למצב של טהרה גופא, טהרה למעלה מטהרה, בעילוי אחר עילוי.

וכפי שיודע גם פשוט מישראל – שביום הכיפורים טובל הכהן הגדול חמש פעמים24.

מדובר אודות כהן גדול – "ויבדל אהרון להקדישו קדש קדשים"25, ואצלו גופא – לאחרי שבעת ימים שבהם היה בתכלית הטהרה והפרישות26, עד שבא ליום הכיפורים, "אחת בשנה"27, בחינת קודש הקדשים בזמן28, ואף על פי כן, ישנו עניין של טבילה במקווה – כדי להוסיף עוד יותר בקדושה וטהרה, ולאחרי כן – עוד ארבע טבילות!

וממילא, כשאומרים לפשוט מישראל שיש עניין של "מבול" בקדושה – אין אצלו כל פלא בדבר, שכן, אין לך מצב של קדושה וטהרה גדולה מזו של כהן גדול ביום הכיפורים בשעה שהתכונן להיכנס ל"קודש הקדשים", ואף על פי כן, הוצרך לטבילה במקווה שיש בו ארבעים סאה (ודוגמתו בזמן – ירידת מים ארבעים יום).

ועניין זה – העילוי דמי המבול – מרומז גם בפירוש רש"י על התורה29, פשוטו של מקרא: "ויהי הגשם – הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה".

ה. ביאור העניין – בפרטיות יותר:

בהתחלת הבריאה – "היה העולם מים במים... ורוח30 אלוקים מרחפת על פני המים"31, כלומר, לא כמו בזמן המבול שבתחילה היה מציאות העולם, ואחר כך נתכסה במים, וגם אז, לא כל העולם ממש, שהרי בארץ ישראל לא ירד המבול32, כי אם, ש"מתחילה היה העולם מים במים", וכמובן בפשטות, שהמצב ד"מים במים" שבהתחלת הבריאה הוא תכלית הטוב כו'.

והנה, מצינו במדרש33 ש"אמר הקדוש ברוך הוא... יעמדו ויבואו אותן (המים) שישבו בהן מקודם, הדא הוא דכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". "גשם לא נאמר אלא הגשם, כלומר, אותו הגשם שהיה מששת ימי בראשית"34.

נמצינו למדים, שמעמד ומצב העולם בזמן המבול הוא – על דרך ובדוגמת מעמד ומצב העולם בהתחלת הבריאה, כש"היה העולם מים במים"!

יתירה מזו:

מכיון שהשלימות של "מים במים" הייתה כבר בהתחלת הבריאה, הרי בהכרח לומר שכאשר מצב זה חסר ונשנה בזמנו של נח ("אותו הגשם שהיה בששת ימי בראשית"), היה זה באופן נעלה יותר ממה שהיה בהתחלת הבריאה.

ובפשטות: כוונת הבריאה היא – "אשר ברא אלוקים לעשות", "לתקן"35 כלומר, שהאדם יפעל בעבודתו שלימות נעלית יותר במציאות הבריאה, ומכיון שבמשך הזמן מהתחלת הבריאה עד לזמנו של נח היו כמה וכמה צדיקים, החל מאדם הראשון (ובפרט קודם החטא), חנוך36, מתושלח37, עד לנח, "נח איש צדיק"38 – הרי בוודאי פעלו שלימות נעלית יותר בעולם, על דרך ובדוגמת השלימות ד"אלה תולדות פרץ"39, שהיא שלימות נעלית יותר מהשלימות ד"אלה40 תולדות השמים והארץ"41.

ו.  ...ביאור העניין בעבודת האדם:

עניין המבול בעבודת האדם – קשור עם הפסוק  "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כמבואר  בדרושי פרשת נח, והטעם פשוט – כיון שהעניין של "מים רבים" קשור עם תוכן העניין של מי המבול.

ובזה – שני ביאורים: (א) "מים רבים" הם "מים הזידונים", "טרדות הפרנסה והמחשבות בענייני עולם הזה כו'", ואף על פי כן "לא יוכלו לכבות את האהבה... בחינת האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל כו'" , (ב) "מים רבים" למעליותא "ההתבוננות... בגדולת ה'... שמזה נמשך ואהבת בכל לבבך... להיות נפשו צמאה לב' בבחינת בכל מאודך בלי גבול" .

ועל פי המבואר לעיל גודל העילוי של עניין המבול כו' – מובן, שכן הוא גם בנוגע לעניין העבודה, היינו, כפירוש השני, "שמים רבים" קאי על צימאון האהבה לה', כנ"ל.

אמנם, למרות גודל העילוי שבדבר – אין להישאר במצב זה, שכן, תכלית הכוונה היא – כאמור – לפעול בעולם דווקא.

משל למה הדבר דומה – לאדם שמטהר את עצמו על ידי טבילה במקווה (ארבעים סאה, על דרך ארבעים יום של המבול), שפשוט, שאין להישאר במקווה... כי אם, לצאת מהמקווה, להסתפג וללבוש – בזריזות – טלית קטן כו', ואחר כל לצאת ל"רשות הרבים", וללכת לבית הכנסת, להניח תפילין ולתת צדקה, לקבוע מזוזה על פתח ביתו, וכיוצא בזה בכל שאר ענייני העבודה של התורה והמצוות – בעולם דווקא.

וזהו הפירוש של "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" – ש"לא יוכל להשקיט ולכבות צימאון האהבה זו על ידי המים הרבים עצמן שהיא ההתבוננות הנ"ל... כי אם רץ לבך שוב לאחד... על ידי עסק התורה והמצוות מעשיות".

(משיחת א' דראש חודש מרחשוון תשמ"ו.

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו ח"א עמ' 482 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________

1)    פסחים נד, א. בראשית רבה פ"א, ד.

2)    ראה בראשית רבה פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

3)    ראה פירוש רש"י בראשית ד, כו. רמב"ם ריש הלכות עבודה זרה.

4)    אבות פרק ד משנה ב.

5)    ראה והר חלק ג' עא, א. תיקוני זוהר תיקון כ"ה. שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא, אורח חיים סימן קט. שו"ת אבני נזר יורה דיעה חלק ב סימן שעא.

6)    סנהדרין צט, א ואילך. רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ח.

7)    וישלח לו, כב.

8)    שם, יב.

9)    סנהדרין פרק חלק ביסוד השמיני.

10)  ראה ליקוטי שיחות חלק ג עמ' 391.

11)  וישלח שם.

12)  "היום יום" – י"ז אלול.

13)  ניצבים מט, ב.

14)  פירוש רש"י וארא ט, כט.

15)  נסמן בליקוטי שיחות חלק ד עמ' 1087.

16)  סוף מנחות.

17)  יחזקאל כט, ג. ליקוטי שיחות חלק כא עמ' 40 וש"נ.

18)  ראה מכילתא בשלח יד, ה. שמות רבה פט"ו, י. זוהר חלק ב ו, א.

19)  וארא שם, טז, כו. ט, א, יג. ועוד.

20)  תניא פרק ד.

21)  תיקוני זוהר תיקון ו בסופו. וראה ליקוטי שיחות חלק כ"ד עמ' 136 הערה 35.

22)  ראה תורה אור ריש פרשתנו, אור התורה שם (כרך ג) תרכד, א ואילך.

23)  עירובין ד, ב. רמב"ם הלכות מקוואות ריש פרק ד.

24)  יומא ל, א – במשנה. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב הלכה ב, הובא בפירוש רש"י על התורה אחרי טז, ד.

25)  דברי הימים א כג, יג.

26)  ראה ריש מסכת יומא, רמב"ם שם פרק א הלכה ג.

27)  סוף פרשת תצווה, אחרי שם, לד.

28)  ראה מאמר ד"ה בסוכות תשבו תשל"ח פ"ז. ועוד.

29)  פרשתנו ז, ב.

30)  בראשית א, ח.

31)  ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א.

32)  בראשית רבה פרשתנו פל"ג, ו.

33)  בראשית רבה פ"ה, א.

34)  פירוש רש"י שם.

35)  בראשית ב, ג. וראה בראשית רבה פי"א, ו ובפירוש רש"י.

36)  פירוש רש"י בראשית ה, כד.

37)  פירוש רש"י פרשתנו שם, ד.

38)  ריש פרשתנו.

39)  רות ד, יח.

40)  בראשית ב, ד.

41)  ראה שמות רבה פ"ל, ג.

סיכום:

מבואר במאמרי חז"ל כי מציאות התורה קדמה למציאות העולם, ומובן מכך, שהתורה אינה עוסקת בפגמים וחסרונות הנוצרים מההעלם וההסתר שבעולם, שכן התורה הינה "קודמת" לכל עניינים אלה.

לפי זה צריך להבין:

כיצד ייתכן שמופיע בתורה סיפור המבול שכל עניינו הוא ניקוי וסילוק של פגמים וחטאים מהעולם, והרי התורה איננה שייכת לפגמים וחטאים אלה?!

הביאור בזה: מצד התורה סיפור המבול איננו סילוק פגמים אלא תוספת טהרה והזדככות!

[כעין זה יש לבאר את דברי האדמו"ר האמצעי שכשאביו – האדמו"ר הזקן – קורא את פרשת התוכחה "לא נשמעות קללות". אף על פי שבקריאת התורה למטה בעולם משמעות הדברים הינם "תוכחה", הרי, כשרבינו הזקן – שעמד במדרגה למעלה מהעולם – קרא בתורה, נשמעה התורה בקריאתו כפי שהיא מצד עצמה, כפי שהיא "קודמת" לעולם].

ביאור העניין:

עניינו של המבול שווה לעניין מקווה, רמז לדבר: משך זמן ירידת המבול על הארץ היה ארבעים יום, ושיעורו של מקווה הוא ארבעים סאה. כשם שמקווה פועל טהרה כך המבול פעל טהרה וזיכוך בעולם.

טבילה במקווה איננה רק מוציאה מידי טומאה, אלא תורמת ומוסיפה עליה במצב הטהרה עצמו, וכמו שמצינו בעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים שהיה חוזר וטובל חמש פעמים אף על פי שהיה טהור. וכך גם בעניין המבול: הטהרה שהוסיף המבול בעולם לא הייתה בכדי להוציאו מטומאה, כי אם להוסיף עוד מעלה בטהרתו.

מעתה מובן כיצד מופיע סיפור המבול בתורה הקודמת להעלם וההסתר של העולם: מצד התורה אכן המבול אינו מיועד לסילוק טומאה ופגמים, עניינו היחיד הוא: תוספת טהרה. 

נאמר במדרש שמי המבול הם המים שהיו ממלאים את העולם בראשית בריאתו, ומובן, שמצב זה –  היות העולם מלא במים בראשית הבריאה – איננו עונש כי אם טבו וחסדו של הבורא, וכך הוא הדבר גם במי המבול – עניינם הוא טוב וחסד לעולם. ויתירה מזו: מי המבול מילאו את העולם אחרי ש"עבדו" בו כמה צדיקים (אדם, חנוך מתושלח), ומובן אם כן שמצב העולם שנוצר בהיותו מלא ממי המבול הינו נעלה יותר מזה שהיה כשמילאוהו המים בראשית בריאתו!


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)