מדורים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	התעוררות תשובה אמיתית
	ראש השנה ויום כיפור – בכל יום ויום
	גאולה ותשובה באין-ערוך
	אתרוגי קלברייה לארץ הקודש
	יום הכיפורים
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	מקורות

ו' תשרי 

תשכ"ה

יום הסתלקות הרבנית חנה אמו של כ"ק אדמו"ר, בשבת קודש פ' וילך, בהיותה בגיל שמונים וחמש.     

הרבי התוועד באותה שבת עד השעה ארבע, וכשהודיעו לרבי שמצבה החמיר הלך מיד לביתה. שלושה רופאים המליצו לקחת את הרבנית לבית הרפואה ואז גם הרבי הסכים ונסעו עם אמבולנס לבית רפואה כשהרבי יושב לצידה וארשת פניו רצינית ביותר. זמן קצר לאחר מכן נפטרה.

כ"ק אדמו"ר ישב 'שבעה' בביתה שברחוב פרזידנט (1418).

על שמה יסד הרבי את "קרן חנה", וכן קמו מוסדות חינוך לבנות הנקראים על שמה – "בית חנה". בשנת תשכ"ט ייסד הרבי שכון חב"ד חדש בקרית מלאכי, ונתן לו את השם "נחלת הר חב"ד" ראשי תיבות 'חנה'.

במשך שנת האבלות נהג הרבי להתוועד בכל שבת.

(תולדות לוי יצחק ח"ג ע' 919)

תשל"ג

כ"ק אדמו"ר מעורר על דבר ייסוד ספריות יהודיות חדשות והרחבת הספריות הקיימות בכל מקום ומקום.

(הקדמת היום יום בשלשלת היחס. שיחות קודש תשל"ג ח"א ע' 25)

תש"נ

בתחילת חודש תשרי הורה הרבי להוציא לאור לראשונה, בהדפסה מיוחדת ובכריכה חגיגית, את המאמר ד"ה ושאבתם מים בששון – לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק, במלאת מאתיים שנה להולדתו.

בליל ו' תשרי, לאחר תפילת ערבית, חילק הרבי לכל אחד מהנוכחים את המאמר, וכן מכתב כללי מוא"ו תשרי ושטר של דולר לצדקה בתוספת פרוסת "לעקח", כשכל אלה ארוזים במעטפה אחת. בחלוקה עברו כעשרת אלפים איש.

הוספה על הנ"ל

בהתוועדות שבת פ' האזינו, ח' תשרי, דיבר הרבי (בשיחה הב') אודות ה'לעקאח' שחילק, ואמר שמקבלים את הלעקאח "פון דעם אויבעשטרן אליין נאר דורך א שליח, ממוצע המחבר, ממוצע המאחד", [=מהקב"ה עצמו, אלא דרך שליח, ממוצע...] ובפרט שהלעקאח קשור לפנימיות התורה – "חלב ודבש", וגם צירפו ללעקאח מאמר (ד"ה ושאבתם כנ"ל) שזה "א זיסער לעקאח, און א זיסער מאמר און א זיסער צדקה" [=עוגת דבש, מאמר וצדקה 'מתוקים'], וגם דף הכריכה של המאמר א רויטען בלעטל, א יום טוב'דיקן בלעטל", [=אותיות אדומות, אותיות של יו"ט].

ח' תשרי  

תקנ"ב

יום פטירתו של הרה"ק ר' ברוך אביו של כ"ק אדמו"ר הזקן. מנוחתו כבוד בעיר סוליש (כיום -וינוגרדוב) באוקראינה.

(אג"ק אדמו"ר הזקן ע' 9)

על שנות חייו האחרונות של הרה"ק ר' ברוך ועל הסתלקותו מסופר:

רבי ברוך גר בעיר ליאזני, ולא היה יכול לסבול שבנו כ"ק אדמו"ר הזקן קם בפניו וחולק לו כבוד רב. הוא היה טוען: איך יתכן שאיש אשר שכינה מדברת מתוך גרונו יעמוד בפניו. ולכן החליט לעזוב את ליאזני והחל נודד מעיר לעיר. בכל מקום היה מגיע לבית הכנסת וכולם הכירו בו שאין הוא איש פשוט והיו מזמינים אותו לסעוד על שולחנם.

כך נדד ממקום למקום עד שהגיע לעיר סוליש שבהונגריה, שם ביקשו אחד מעשירי העיר להתארח אצלו. אותו עשיר, שעסקו היה בעשיית יי"ש, ראה ברכה רבה בעסקיו באותו יום. הוא הבין שההצלחה באה לו בגלל אותו אורח, ולכן ביקש מרבי ברוך שישאר בביתו באופן קבוע. הסכים רבי ברוך להצעתו של האיש ונשאר לגור בביתו של העשיר שדאג לכל צרכיו.

רבי ברוך חי שם שנים אחדות. כשהרגיש שהגיע זמן הסתלקותו, נקבצו ובאו אליו כל גדולי וחשובי העיר, וישאלוהו האם יש לו בנים והיכן מקומם, כדי להודיע להם. אמר להם רבי ברוך: יש לי ארבעה בנים ברוסיה, כולם רבנים, לשנים מהם צריך להודיע, לאחד צריך רק לרמוז ולרביעי לא צריך כלל להודיע, כי ידע בעצמו. אחרי הסתלקותו קברו אותו בכבוד גדול והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.

(ימי חב"ד ע' 13)

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כותב:

רבי ברוך, היה צדיק נסתר ולמדן מופלא ועסקן בעניני צדקה והתנהג בפשטות כאחד מבעלי הישוב.

(סה"מ תש"ט ע' 87)

ט' תשרי

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הזקן ביקר בציון קבורתה של הרבנית דבורה לאה [המשך לאירוע של ג' תשרי] והורה לקחת גם את התינוק (ה'צמח צדק') לשם. בעמדו ליד הקבר, אמר:

דבורה לאה בת שטערנא! היום ערב יום הכיפורים, ברכי נא את בנך יחידך היתום מנחם מענדל בן דבורה לאה, שזה הקטן גדול יהיה בתורת הנגלה והנסתר בהצלחה, במעשים טובים ובאריכות ימים ושנים. בקשי נא רחמים עלי, על קהל עדת החסידים ועל תורת הבעל שם טוב!

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 66)

י' תשרי, יום הכיפורים

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בהיותו אז בגיל שלוש, צם ביום הכיפורים כמו המבוגרים.

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 66)

י"א תשרי

תקנ"ג

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הוכנס ללמוד ב"חדר" על ידי סבו כ"ק אדמו"ר הזקן. רבנו הזקן גם לקח את הצמח צדק לקבר אמו, וליד הקבר הכריז בקול חזק ושמח:

מזל טוב דבורה לאה בת שטערנא! היום אני מכניס את בנך מנחם מענדל בן דבורה לאה לתורה. ברכי אותו כשם שנכנס לתורה כן יכנס לחופה ולמעשים טובים באריכות ימים ושנים!

(סה"ש קיץ ת"ש ע' 67)

י"ב תשרי

תקל"ז

יום הסתלקות הרה"ק ר' אברהם המלאך, בנו יחידו של הרב המגיד ממזריטש, בגיל שלושים ושבע. מנוחתו כבוד בעיר פסטוב שליד קיוב באוקראינה.

הרה"ק ר' אברהם נקרא בפי כל "המלאך", כי היה קדוש מרחם. דרך עבודתו היתה נפלאה מאד. כשהיה מתלהב היה קרוב לכלות הנפש.

על גודל קדושתו של הרב המלאך סיפר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק:

בשעה ש"המלאך" התפלל ברכת "יוצר אור" היתה התלהבותו גדולה כל כך, שאפשר היה להדליק ממנה קיסם, והפטיר אדמו"ר הצ"צ: אין זו גוזמא!

(מגדל עז ע' קפח)

כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כותב:

להרב המלאך לא הייתה שייכות לעולם הזה כלל; הוא היה מופשט לגמרי מהעולם.

(ימי חב"ד ע' 16)