חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:44 י"ז בתמוז התש"פ, 9/7/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בין 'בית הבחירה' ל'בית המקדש'
דבר מלכות

נושאים נוספים
אור וחום ההתקשרות
פרשת מסעי | צבא חדור באהבת ישראל
מבין מצרים לנחלה בלי מצרים.
בין 'בית הבחירה' ל'בית המקדש'
טעימה והתחלה של הגאולה
הרבי וגדולי ספרד ה"ראשונים לציון" – רבנים ראשיים בארץ-הקודש
פרשת מסעי
"דע מה למעלה ממך"
עת לדעת
יומן
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע בחר הרמב"ם לקרוא להלכות בניין הבית "בית הבחירה"? מהו הטעם האמתי לבריאת העולם  ומהי מעלתם העיקרית של בני ישראל? למה חשוב לדקדק בכל פרטי ודקדוקי המצוות? מעלת ה'בחירה' משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהמשך למדובר שבימים אלו צריכים להוסיף בלימוד התורה בעניינים הקשורים עם "בית הבחירה" – מובן, שכאשר יושבים בהתוועדות עם חסידים צריכים לבאר עניין מסויים בהלכות בית הבחירה:

לכל לראש – צריך להבין: מדוע קורא הרמב"ם להלכות אלו "הלכות בית הבחירה" (כידוע שגם ה"כותרת" נכתבה על ידי הרמב"ם), ולא "הלכות בית המקדש" (או "הלכות מקדש") – על דרך "הלכות כלי מקדש" ו"הלכות ביאת מקדש" שב"ספר עבודה"?!

ויתרה מזו: לאחרי ה"כותרת" ("הלכות בית הבחירה") כותב הרמב"ם: "יש בכללן שש מצוות, שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן: א) לבנות בית המקדש וכו'", ועל דרך זה בהתחלת פרק א': "מצוות עשה לעשות בית לה'... שנאמר ועשו לי מקדש". ואם כן, מדוע קורא הרמב"ם להלכות אלו "הלכות בית הבחירה" (ולא  "הלכות מקדש")?!

זאת אומרת: בית המקדש נקרא אמנם "בית הבחירה", על שם הכתוב1 "המקום אשר יבחר ה'", וכלשון הספרי (המובא ברמב"ם ריש הלכות מלכים): "שלוש מצוות נצטווו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה וכו'" – אבל אף על פי כן אינו מובן: לשם מה מדייק הרמב"ם – בספרו "יד החזקה", שעניינו "הלכות הלכות"2 – לקרוא להלכות אלו "הלכות בית הבחירה" דווקא, ובפרט שבהמשך דבריו מדגיש בעצמו את הלשון "מקדש"!

ב. ... הביאור בזה:

בריש פרק שני כותב הרמב"ם: "המזבח מקומו מכוון ביותר... הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא".

והנה, מאחר ש"המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם", מובן, שבית המקדש מוכרח להיות במקום זה דווקא (כי המזבח צריך להיות תוך בית המקדש דווקא) ועל פי זה – צריך להבין: כיצד אומרים שבית המקדש הוא "המקום אשר יבחר ה'", הרי בית המקדש היה מוכרח להיות במקום זה דווקא – במקום שממנו נברא אדם הראשון, ובו הקריב קרבן וכו'?!

והביאור בזה – בפשטות:

ישנו מקום מסוים שבו הייתה בחירת העצמות – "המקום אשר יבחר ה'". ולאחרי שנבחר מקום זה – נברא משם אדם הראשון, ובו הקריב קרבן, ובו נעקד יצחק וכו'. זאת אומרת, שהסיבה לגודל חשיבות מקום זה (שבו הקריב אדם הראשון וכו' ובו נעקד יצחק) היא – להיותו "המקום אשר יבחר ה'".

ועל פי זה מובן מדוע מדגיש הרמב"ם בכותרת של הלכות אלו את השם "בית הבחירה" דווקא:

לכל לראש מדגיש הרמב"ם שבית המקדש נקרא "בית הבחירה", כי שם זה מבאר את החשיבות והמעלה של בית המקדש – להיותו "המקום אשר יבחר ה'", "בית הבחירה".

ולאחרי זה, כאשר מדובר אודות פרטי ההלכות הקשורות עם בית המקדש – כותב הרמב"ם שהמצווה היא "לבנות בית המקדש", שנאמר3 "ועשו לי מקדש", ועל דרך זה "הלכות כלי המקדש" ו"הלכות ביאת מקדש", כי השם "מקדש" קשור ונוגע לעניין של הלכה בפועל, היינו שמפני היותו "מקדש", הרי הכניסה אליו צריכה להיות באופן של קדושה דווקא, והכלים שבו צריכים להיות באופן של קדושה דווקא (מקדשין כשהם מלאים, וכיוצא בזה) ככל פרטי הדינים המבוארים בהלכות "כל המקדש" והלכות "ביאת מקדש".

ג. האמור לעיל – שלכל לראש ישנו העניין ד"המקום אשר יבחר ה'", וכתוצאה מזה נעשה מקום זה חשוב ומעולה – מצינו בכמה וכמה עניינים4:

"עשר ספירות": המספר של עשר הספירות הוא – לפי שכך עלה ברצונו יתברך (ללא כל סיבה וטעם), ולאחרי זה – ישנו גם טעם בדבר, בכל עולם ועולם לפי עניינו5.

ועל דרך זה בנוגע לטעמים של כללות הבריאה: הטעם העיקרי לכללות הבריאה הוא – לפי שכך נתאווה הקדוש ברוך הוא, ללא כל סיבה. ולאחרי זה, כאשר מדובר אודות עולמות ודרגות פרטיות, ישנם גם טעמים בדבר – לגלות שלימות כוחותיו ופעולותיו, וכיוצא בזה, ישנו העניין העיקרי – בחירת העצמות בבני ישראל, וכתוצאה מזה באים כל המעלות הפרטיות של בני ישראל.

וזהו גודל עניין הבחירה שמדגישים בראש השנה – "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב"6, שזוהי בחירת העצמות בבני ישראל, שלכן, גם בדרגא (שלמעלה מהשתלשלות) ששם "אח עשו ליעקב"7 – הנה "ואוהב את יעקב" דווקא, כי אהבה זו באה מצד בחירת העצמות, שאין לו עילה וסיבה כו', היינו: בחירה חופשית ללא כל סיבה וטעם כלל, יכולה להיות רק מצד עצמות ומהות שאין לו עילה וסיבה כו'.

ועל דרך זה גם בנוגע לכללות העניין של תורה ומצוות: לכל לראש ישנו העניין העיקרי – בחירת העצמות בתורה ומצוותיה, וכתוצאה מזה ישנם מעלות וסגולות פרטיות בענייני התורה ומצוותיה, היינו, שעניין הבחירה במצוות התורה חודר גם בעולם השכל ובעולם המדות, ועל ידי זה ישנם המעלות והסגולות בנוגע לשכל ומדות. אבל עיקר העניין בזה הוא – בחירת העצמות. וכמודגש גם בנוסח של ברכת המצוות – "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" – צוותא וחיבור עם עצמות ומהות.

ועניין זה (שהעיקר הוא בחירת העצמות ורצון העצמות) הוא בכל מצווה ומצווה באופן פרטי, היינו: אין הכוונה שלאחרי שעלה ברצונו לבחור במצווה אחת, הרי זה מחייב (בדרך ממילא) מצווה שניה, ולדוגמא: מצוות אהבת ישראל מחייבת את מצוות הצדקה, ואם כן, קיום מצוות צדקה הוא מצד הטעם והעילוי שבזה (שעל ידי זה מקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך"), אלא בכל מצווה פרטית בפני עצמם ישנו העניין דבחירת העצמות, ולכן, כאשר מדובר אודות קיום מצוות צדקה, הנה על ידי זה גופא נפעל העניין ד"וצוונו", צוותא וחיבור עם עצות ומהות (ולא זקוקים שעניין זה יהיה על ידי המצווה ד"ואהבת לרעך כמוך").

ועל דרך זה מובן בנוגע לפרטים (ההלכות) שבכל מצווה – שבכל פרט ופרט ("אין יעדער קליינעקייט")  ישנו בחירת ורצון העצמות.

ועל דרך זה בנוגע לבחירת בני ישראל באופן פרטי. 

ד. על פי האמור לעיל, מובן עד כמה נוגע ומוכרח העניין של "שלימות העם" (כל אחד ואחת מישראל) ו"שלימות התורה" (כל עניין בתורה וכל מצווה פרטית) – היינו, להשתדל שכל אחד ואחת מישראל יקיים את כל ענייני התורה ומצוותיה – מאחר שבחירת העצמות בישראל ובתורה ומצוות היא נוגע לכל פרט ופרט.

ועל פי זה מובן גם שלא שייך סדר מדויק בעניין זה, שלכל לראש צריכים לפעול בנוגע לעניינים עיקריים וכו' – מכיוון שכל מצווה פרטית אינה עניין "טפל" ו"מסובב" ממצווה אחרת, אלא על ידי כל מצווה פרטית, קלות כחמורות, נפעל העניין דצוותא וחיבור עם עצמות ומהות.

וכללות העניין של "שלימות העם" ביחד עם "שלימות התורה" – מתבטא במיוחד על ידי זה שכל ישראל מתאחדים ב"תורה אחת" [באופן ד"ויחן שם ישראל נגד ההר"8 – ויחן לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"9, כי עמידתם היא "נגד ההר" – ההר שבו ניתנה תורה], על ידי זה שכל אחד ואחד מישראל קונה אות באחת מספרי התורה הכלליים, כי כל ספרי התורה עניינים אחד הוא, וכולם קשורים עם הספר תורה השלוש עשרה שכתב משה רבינו עבור כלל ישראל (נוסף על שנים עשר ספרי התורה עבור כל שבט בפני עצמו).

ה. והנה, על ידי "שלימות העם" ("בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"10) ו"שלימות התורה" – זוכים בקרוב ממש ל"שלימות הארץ", בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יקוים הייעוד "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך"11, ארץ קיני קינזי וקדמוני.

ועל ידי זה זוכים לשלימות כל ארץ ישראל לגבולותיה, בדרכי נועם ובדרכי שלום – כאשר "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", וכפתגם בעל המאסר והגאולה (שנאמר בג' תמוז): "לא בכוחינו נשוב לארץ ישראל, אבינו מלכנו... הוא יתברך יגאלנו ויקבץ נדחינו... ויוליכנו קוממיות על ידי משיח צדקנו לארצנו".

ואז יהיה בגלוי עניין הבחירה בכל שלושת העניינים הנ"ל (הבחירה בישראל – שלימות העם, הבחירה בתורה ומצוות – שלימות התורה, והבחירה בבית המקדש – הקשורה עם שלימות הארץ) – דהנה, בזמן הזה מאירים בגלוי המעלות הפרטיות שבעניינים אלו (שהם באים מעניין הבחירה), ואילו עניין הבחירה הוא בהעלם, אבל לעתיד לבוא תתגלה בחירת העצמות בכל עניינים אלו.

(משיחת ש"פ מטות-מסעי, תשמ"ב. תורת מנחם תשמ"ב, ד', עמ' 1933)

__________________

1)    ראה יב, ה.

2)    הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה.

3)    תרומה כה, ח.

4)    ראה גם כן התוועדות שבת פרשת חוקת בלק - י"ב תמוז תשמ"ב סעיף מ"ט ואילך.

5)    ראה מה שנתבאר בזה בתחילת התוועדות זו – התוועדות שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ב (סעיף ד').

6)    תהלים מז, ה.

7)    מלאכי א, ב.

8)    יתרו יט, ב.

9)    מכילתא, הובא בפירוש רש"י על הפסוק.

10)  בא י, ט.

11)  ראה יב, כ.

סיכום:

הלכות בית המקדש ביד החזקה לרמב"ם נקראות: "הלכות בית הבחירה".

וצריך להבין:

הן אמת שבית המקדש מכונה גם "בית הבחירה", אך מדוע מדייק הרמב"ם לכנותו בשם זה דווקא ולא בשמו הרגיל?

השאלה מתחזקת, שכן בשאר ה"הלכות" בספר עבודה אכן נקרא מכונה הבית "מקדש" – "הלכות כלי המקדש", "הלכות ביאת מקדש", מדוע אם כן תחילה מכנה הרמב"ם את הבית "בית הבחירה"?

ויש לומר הביאור בזה – בהקדים:

על מקום המקדש נאמר שהוא "המקום אשר יבחר ה'" – היינו שחשיבותו נובעת מצד בחירת ה' בו.

מאידך, על מקום המזבח כתב הרמב"ם כי הוא "מכוון ביותר" – במקום זה אירעו דברים נעלים ביותר: עקידת יצחק, הקרבת קרבנות על ידי נח ועוד. ולכאורה משמע מזה שמקום המזבח – וממילא של בית המקדש שבו המזבח – נקבע לפי חשיבות המאורעות שאירעו בו ולא מחמת בחירת ה'.

והביאור בזה הינו פשוט: תחילה בחר ה' במקום זה, ומשום שבחר בו ה' אירעו במקום זה כל אותם האירועים הנעלים.

על פי האמור מובן מדוע תחילה מכנה הרמב"ם את הבית "בית הבחירה" – היסוד לכל ענייני בית המקדש הוא שזהו המקום אשר "יבחר ה'" "בית הבחירה" אחר כך, כשעוסקים בפרטי הבית, מכנהו הרמב"ם "מקדש".

כשם שבמקדש ישנה תחילה בחירת ה' ואחר כך נעשה המקום חשוב ונעלה, כן הוא בעניינים נוספים:

תורה ומצוות – תחילה ישנה בחירת הקב"ה בתורה ובמצוות, ולאחרי שישנה הבחירה ישנם גם ענייני חשיבות ומעלה בתורה ומצוות.

עם ישראל – אהבת הקדוש ברוך לישראל אינה תלויה באיזה טעם, כי אם בבחירתו של הקב"ה – "אח עשו ליעקב... ואוהב את יעקב".

בחירת הקדוש ברוך הוא בתורה ומצוות היא בכל מצווה ומצווה באופן פרטי, שכן על כל מצווה מברכים אשר קדשנו... וצוונו", היינו, שעל ידי כל מצווה נפעל צוותא וחיבור עם הקב"ה. וכך גם כן בבחירת הקב"ה בישראל – הבחירה היא בכל אחד ואחד מישראל בפרטיות.

מכך מובן עד כמה חשוב להשתדל ב"שלימות העם" – כל אחד ואחד מישראל, ו"שלימות התורה" – כל מצווה ומצווה בתורה. ועל ידי השמירה על שלימות העם ושלימות התורה זוכים ל"שלימות הארץ" – "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך" בגאולה השלמה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)