חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:39 זריחה: 6:28 י"ט באלול התשע"ט, 19/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אכילה ושתייה שנעלות מצום יום הכיפורים
דבר מלכות

נושאים נוספים
לימוד לדורות
לימוד ע"פ סדרי הישיבה
אכילה ושתייה שנעלות מצום יום הכיפורים
'תוקף מרדכי' מבטל את ההעלם ומביא אלוקות ("גאולה") לעולם
דברים ממשנתם של ה'דברי חיים', ה'חפץ חיים' והראגוצ'ובי
הכוח היהודי לפעול טהרה
פרשת צו
הלכות ומנהגי חב"ד

כיצד אכילת הכוהנים, היא זו שדווקא "ממלאת ומשלימה" את הכוהנים בעבודתם? * איזה יום נעלה יותר – זה שבו מתענים באופן רצוף, לובשים קיטל לבן ודומים למלאכים, או יום חול שבו אוכלים ושותים? * כך הפכו ימי הפורים נעלים יותר מיום הכיפורים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע ללימוד פירוש רש"י בפרשת השבוע, נתעכב על ענין הקשור עם ימי המילואים, שאודותם מדובר כבר גם בפרשיות שלפני זה – בפרשת תצווה, וכמו שכתב רש"י1 ש"פרשה זו נאמרה שבעה ימים קודם הקמת המשכן (לפני פרשת פקודי), שאין מוקדם ומאוחר בתורה", ופרטי העניינים שבהמשך הפרשה הם "אלו האמורים בעניין צוואת המילואים ב'ואתה תצווה' ועכשיו ביום ראשון למילואים חזר וזרזו בשעת מעשה". ומסיים רש"י2 ש"כל העניין הזה דפרשת המילואים פירשתי ב'ואתה תצווה'", ואילו בפרשתנו מבאר רש"י רק את העניינים שלא נאמרו לפני זה, או עניינים שהם בשינוי לגבי מה שנאמר בפרשת תצווה.

ב. אחד העניינים שרש"י מפרש בפרשתנו הוא בפרק ח' פסוק כ"ב: "ויקרב את האיל השני איל המילואים וגו'", ומפרש רש"י: "איל המילואים" – איל השלמים, שמילואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם".

כלומר:

הפירוש ד"איל המילואים" אינו מלשון "ימי המילואים" שעניינם חינוך הכהונה (כמו שנאמר לעיל3: "ולמילואים", "ליום חינוך הכהונה") – "מפני שלא נקרא מילואים רק האיל האחד משני האילים (האיל השני) . . ואילו היה שם המילואים מלשון . . חינוך, לא היה ראוי להיקרא האחד לבדו . . איל המילואים"4.

ולכן מפרש ש"מילואים לשון שלמים שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", ועל פי זה אתי שפיר שרק "האיל השני" נקרא בשם "איל המילואים", כי, אף על פי שגם האיל הראשון הוא בסדר העבודה דימי המילואים שעל ידה נעשה חינוך הכהונה, הרי אינו ממלא ומשלים את הכהנים בכהונתם, (יש לו חלק בזה, אבל לא באופן שממלא ומשלים), שהרי לאחריו צריך להקריב את האיל השני; ורק האיל השני שהוא גמר העבודה (וכמו שכתוב בפירוש רש"י על הפסוק5 "ויקטר המזבחה על העולה", "אחר העולה") נקרא "איל המילואים", "לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם".

אך עדיין צריך להבין:

גם לאחר הקרבת האיל השני, מפרש בקרא – הן בפרשת תצווה6 והן בפרשתנו7 – שהוצרך גם ליקח "מסל המצות . . חלת מצה אחת וחלת לחם שמן וגו'", כך, שגם על ידי הקרבת האיל השני לא נסתיימה עבודת המילואים, וכמפורש בפירוש רש"י בפרשת תצווה על הפסוק8 "למלא את ידם", "באיל ולחם הללו", ואם כן, למה נקרא "איל המילואים", "לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם"?

וממה נפשך: אם מצד זה שגם האיל יש לו חלק במילוי והשלמת הכהנים בכהונתם – הרי גם לאיל הראשון יש חלק בזה; וכיון שהאיל הראשון אינו נקרא "איל המילואים", "לשון שלמים כו'", על כרחך צריך לומר ששם שלמים שייך רק על גמר העניין, ובלשון הגמרא מסכת יומא9: "עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה", ואם כן, הרי גם האיל שני אינו יכול להיקרא "איל המילואים", "לשון שלמים", כיון שיש אחריו עבודת הקרבה מסל המצות?!

ג. גם צריך להבין:

בפרשת תצווה10 מפרש רש"י "שהמילואים שלמים, שמשימים שלום למזבח לעובד העבודה ולבעלים (וכפי שפירש בפרשת ויקרא11: "שיש בהם שלום למזבח לכהנים ולבעלים") . . החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזה משה ששימש במילואים, והשאר אכלו אהרון ובניו שהם בעלים".

ולמה בפרשתנו מפרש באופן אחר – "מילואים לשון שלמים שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם"?!

גם צריך להבין דיוק לשון רש"י "שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", ולא "בעבודתם", כלשון הרגיל בכמה מקומות (גם בפירוש רש"י12): "כהנים בעבודתם"?!

וכמדובר כמה פעמים שכל עניינים אלו צריכים להיות מובנים בפשטות גם לבן חמש למקרא באופן המוכרח על פי פשטות הכתובים, שלכן לא צריך רש"י לפרש זאת. וכפי שיתבאר לקמן.

ד. ...הביאור בפירוש רש"י:

החילוק בפירוש "איל המילואים" בין פרשתנו, "שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", לפרשת תצווה, ש"משימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים" – מובן בפשטות על פי ההקדמה האמורה לעיל שבפרשתנו מפרש רש"י רק מה שנתחדש לגבי פרשת תצווה (פרט נוסף, או ענין שנאמר באופן שונה ממה שנאמר בפרשת תצווה).

ובכן:

בפרשת תצווה נאמר "ולקחת מן האיל החלב והאליה גו' ואת שוק הימין", ומסיים: "כי איל מילואים הוא", והיינו, שהתיבות "איל מילואים הוא" באים ליתן טעם והסברה ("כי") על מה שנאמר לפני זה שצריך לקחת מן האיל רק את החלב וכו' בשביל להקריב על המזבח (ולא כמו האיל הראשון עליו נאמר13 "והקטרת את כל האיל המזבחה עולה גו'").

ולכן אי אפשר לפרש "איל המילואים" "שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם" – כיון שאין זה טעם והסברה על הקרבת החלב וכו' בלבד, שהרי מילוי והשלמת הכהנים הייתה יכולה להיות גם אילו היו מקריבים את כל האיל (ולא רק החלב וכו' בלבד).

ובהכרח לפרש ש"המילואים שלמים שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים" – שזהו הטעם שהקריבו מן האיל השני רק את החלב וכו', "כי איל מילואים הוא", "שהמילואים שלמים שמשימים שלום כו' לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזה משה ששמש במילואים, והשאר אכלו אהרון ובניו שהם בעלים".

אבל בפרשתנו לא נאמר "כי איל המילואים הוא", בתור נתינת טעם, אלא "ויקרב את האיל השני איל המילואים", בתור שם התואר, ולכן אי אפשר לפרש שנקרא כן רק בגלל "שהמילואים שלמים שמשימים שלום כו''", דאם כן, היה צריך להיקרא "איל השלמים", ולא "איל המילואים"; ולכן מפרש רש"י "שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם".

ה. אך עדיין אינו מובן: מדוע נעשה מילוי והשלמת הכהנים על ידי האיל השני דווקא, ולא על ידי האיל הראשון?

ולכן מדייק רש"י ש"ממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", ולא "בעבודתם":

ההוספה ד"כהונתם" לגבי "עבודתם" היא – בנוגע לאכילת קדשים14, והיינו, שלא זו בלבד שביכולתו לעסוק בעבודת הקרבנות, אלא ביכולתו גם לאכול קדשים.

וזהו החידוש של האיל השני, "איל המילואים", ש"ממלאים ןמשלימים את הכהנים בכהונתם" – כי, האיל הראשון, שהיה עולה, פעל רק שיהיו ראויים לעבודה, ורק האיל השני, שהיה שלמים, שבו היה חלק גם לכהנים, פעל למלא ולהשלים את הכהנים ב"כהונתם", שמכאן ולהבא יוכלו לאכול קדשים.

ו. ואף-על-פי-כן כותב רש"י בפרשת תצווה "למלא את ידם", "באיל ולחם הללו":

אף על פי שהקרבת האיל פועלת השלמת הכהנים בכהונתם, מכל מקום, בפסוק שבו מדובר אודות אכילת הקרבן, שבו נאמר "ואכלו אותם . . למלא את ידם", "אותם" לשון רבים, הן איל והן לחם (כיון שאכילת האיל הייתה יחד עם אכילת הלחם, ללא הפסק ביניהם), בהכרח לפרש "למלא את ידם", "באיל ולחם הללו".

מה שאין כן בפסוק "וקרב את האיל גו'" שבפרשתנו, שבו מדובר רק אודות הקרבת האיל (שהוצרכה להיות בפני עצמה, לפני הקרבת הלחם), ואף על פי כן נקרא "איל המילואים", לכן מפרש רש"י ש"ממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", היינו שעניין זה נעשה על ידי האיל.

ז. ...ה"יינה של תורה" בפירוש רש"י הנ"ל:

בנוגע ל"איל המילואים", שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם", שענין זה נעשה (לא על ידי קרבן עולה, אלא) אלא על ידי קרבן שלמים שקשור עם אכילה דווקא – לכאורה אינו מובן:

איתא בגמרא15 שאכילה ושתיה הם מהעניינים שבהם דומים לבהמה, כך, שאין זה ממעלת האדם, שמתבטאת בעניינים שבהם הם דומים למלאכי השרת. ואם כן, איך ייתכן שדווקא עניין האכילה ממלא ומשלים את הכהנים בכהונתם?!

אך העניין הוא – שזהו החידוש של יהודי, שביכולתו ליקח מאכל גשמי, ולעשות ממנו ענין של קדושה, על ידי זה שבשעת האכילה אינו מונח בהמאכל, אלא מבררו ומזככו כו'. ועניין זה מודגש באכילת הכהנים – שלא רק החלק שמקריבים על גבי המזבח נעשה קדושה, אלא גם החלק שנאכל על ידי הכהנים הוא עניין של קדושה.

ח. ועניין זה קשור גם עם ימי הפורים:

איתא בתיקוני זהר16 ש"יום הכיפורים" הוא "כפורים", כמו פורים.

וכמדובר פעם17 שעניין זה מרומז גם בנגלה – שהרי איתא במדרש18 "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם", ומוסיף: "אמר רבי אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם". ומכאן רואים שכאשר מזכירים פורים, מתעוררת מיד סברא שכן הוא ביום הכפורים, כיון שפורים הוא כמו יום הכפורים, ואדרבה: פורים הוא נעלה יותר מיום הכיפורים שנקרא "כפורים", בכ"ף הדמיון.

ולכאורה אינו מובן:

ביום הכיפורים – מתענים כל היום, ועוסקים כל היום בתפלה בבית הכנסת, בקיטל לבן, להורות שדומים למלאכים19; ואילו פורים הוא יום חול, ויש בו אכילה ושתיה וכו'. אם כן איך אפשר לומר שפורים הוא נעלה יותר מיום הכיפורים?!

אך הענין בזה – שעיקר החידוש הוא בנוגע לפורים דוקא:

אין זה "קונץ" להיות יהודי ביום הכפורים, שאין בו אכילה ושתיה וכו'; ה"קונץ" הוא דוקא ביום הפורים, שיש בו אכילה ושתיה וכו' – לעשות זאת באופן המתאים ליהודי: להרבות באכילה ושתיה – רק בגלל המצווה שבדבר (נוסף על קיום שאר מצוות היום: מקרא מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים), כך שהאכילה ושתיה נעשית עניין של קדושה.

(משיחת שבת פרשת צו, פרשת פרה, כ' אדר שני, ה'תש"ל. תורת מנחם חלק נט עמ' 428-430, 439-440)

________________________

1)    פרשתנו ח, ב.

2)    שם, ה.

3)    שם ז, לז. וראה פירוש רש"י תצווה כט, ט.

4)    פירוש הרא"ם.

5)    פרשתנו ח, כח.

6)    כט, כג.

7)    ח, כו.

8)    שם, לג.

9)    כד, א.

10)  שם, כב.

11)  ג, א.

12)  שמיני י, א.

13)  תצווה כט, יח.

14)  ברשימת ההנחה: כמו שכתב רש"י לעיל.

15)  חגיגה טז, א.

16)  תיקון כא (נז, ב).

17)  ראה גם תורת מנחם חלק טז עמ' 118 ואילך. חלק מו סוף עמ' 211 ואילך.

18)  ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד. וראה מדרש משלי רפ"ט.

19)  ראה שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן תרי סעיף ט. וש"נ.

סיכום:

על הפסוק "ויקרב את האיל השני איל המילואים" מפרש רש"י "איל המילואים – איל השלמים, מילואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם".

וצריך להבין:

א) בפרשת תצווה מפרש רש"י את המילים "איל המילואים" באופן אחר – "מילואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים"!

ב) מדוע דווקא הקרבת האיל השני ממלאת ומשלימה את הכהנים בכהונתם, ולא הקרבת האיל הראשון?

ג) מדוע כותב רש"י "הכהנים בכהונתם" ואינו נוקט את הלשון המקובלת "כהנים בעבודתם"?

הביאור בזה:

המענה לשאלה א': בפרשת תצווה נאמר "ולקחת מן האיל החלב והאליה... ואת שוק הימין כי איל מילואים הוא". כלומר, ההסבר לכך שמקריבים רק את החלב האליה והשוק של האיל ולא את כולו הוא "כי איל מילואים הוא". ולכן יש לפרש "איל המילואים – שלמים", זהו קרבן שגם הכהן והבעלים אוכלים ממנו, ולפיכך לא הקריבו את כולו.

אבל בפרשתנו נאמר "ויקרב את האיל השני איל המילואים". התיבות "איל המילואים" אינן הסבר ונתינת טעם אלא שם התואר של הקרבן, ולכן אי אפשר לפרש כאן שכוונת הפסוק לומר שזהו קרבן שלמים שאם כן היה צריך לקרותו "איל השלמים". אלא יש לפרש "שממלאים את הכהנים בכהונתם".

המענה לשאלות ב' ו-ג':  האיל הראשון היה קרבן עולה, והוא פעל שיהיו הכהנים ראויים לעבודה, "כהנים בעבודתם". לעומת זאת, האיל השני שהיה קרבן שלמים – שבו יש חלק שנאכל על ידי הכהנים – פעל שיהיו הכהנים ראויים לאכול קדשים. ולכן שלימות הכהנים "בכהונתם" נפעלה רק על ידי האיל השני.

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

באכילת הכהנים ש"ממלאת ומשלימה את כהונתם" מודגש כוחו הגדול של יהודי, שביכולתו לקחת מאכל גשמי ולעשות ממנו עניין של קדושה, בכך שבשעת האכילה הוא אינו 'מונח' במאכל, אלא מבררו ומזככו.

דבר זה מודגש גם כן בימי הפורים: אף על פי שמלאכה מותרת בימי הפורים ועוסקים בהם באכילה ושתיה, נעלים הם מיום הכפורים שאינו אלא "כפורים". שכן אין זה "קונץ" להיות יהודי בזמן שבו נמצאים בבית הכנסת ואין בו אכילה ושתיה, ה"קונץ" הוא דווקא בימי הפורים, בהם מרבים באכילה ושתיה. כשהאכילה והשתיה הינן מחמת המצווה, הרי הן עניין של קדושה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)