י"ג באדר-א בשנת ת"ר (1840) החל כיום שגרתי באי היווני רודוס. לקראת ערב החלה המולת המסחר לדעוך. עששיות נדלקו בבתים. העיר התכנסה לשלוות הלילה.
גם ברובע היהודי נראו אותות היום המסתיים. קהילת רודוס הייתה עתיקה ומפוארת, בת אלף שנים, וניהלה חיים יהודיים שוקקים. שישה בתי כנסת פעלו בשכונה, והיהודים נהנו מחופש תעסוקה נרחב ומזכויות רבות.
באזור הלא-יהודי עמדה אֵם דאוגה ונשאה מבטים מוטרדים אל הרחוב. השמש כבר שקעה מזמן, ובנה עדיין לא חזר. היא פכרה אצבעותיה בחשש.
כך החלה עלילת הדם כנגד יהודי רודוס. ההתחלה הייתה אופיינית: נער נוצרי יוצא מביתו ואינו שב. האם פנתה אל השלטונות העות'מאניים, והללו פתחו בחיפושים נרחבים אחרי הנעדר. למרבה הצער לא נמצא ולו קצה חוט שיוביל לעקבות הנער.
בתוך כך החלה תסיסה בקרב הנוצרים. האנטישמיות, שרחשה תמיד תחת פני השטח, צצה פתאום. אט-אט גברו הקולות: היהודים הם שרצחו את הנער כדי להשתמש בדמו למצות הפסח.
במהרה נהפכה העלילה המופרכת לאמת שאין עליה עוררין. הרוחות השתלהבו, וההמונים החלו לדרוש נקם. בעקבות זאת החלו השלטונות להפנות אצבע מאשימה כלפי היהודים. המשטרה עשתה חיפושים נרחבים ברובע היהודי, בניסיון להתחקות אחרי עקבות הנער האבוד. כל תחנוני היהודים, כי זו עלילת כזב, נפלו על אוזניים ערלות.
ואז הופיעה העדות המרשיעה. שתי נשים העידו כי ראו במו-עיניהן את הנער מובל בידי ארבעה יהודים. אחד מהם, אליקים סטמבולי, נעצר. הוא עונה והולקה חמש-מאות מלקות. האומלל לא היה יכול לשאת את הסבל, ו'הודה' ברצח. הוא אף 'הפליל' אחרים.
סכר השנאה נפרץ. יהודים נעצרו והושלכו לכלא. בערב פורים נאסר גם רב העיר. הרובע כולו הושם בהסגר. ה'חשודים' עונו קשות בנוכחות קונסולים זרים, שאף הם חקרו אותם מתוך גישה תוקפנית ומאשימה.
הפרשה חרגה מתחומה של העיר רודוס ונהפכה לאירוע חובק עולם. היהודים הצליחו להבריח מהגטו הנתון בסגר כבד מכתב להנהגה היהודית בקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית, ומשם הועבר המכתב למשפחת רוטשילד העשירה.
התערבותם של הבנקאים המפורסמים נשאה פרי, והחלה להטות את הכף לטובת היהודים הנרדפים ברודוס.
אט-אט החלו להישמע קולות מחאה כנגד עלילת הדם והרדיפה האכזרית. שגרירים ודיפלומטים לחצו על הממשלה העות'מאנית לחדול מהתוקפנות כנגד יהודי רודוס ולקיים חקירה הוגנת. יהודי בריטניה הצליחו לחלץ הצהרה מפי שר החוץ אז, כי זו עלילת כזב שיש לשים לה קץ.
שר החוץ הבריטי אף הורה לשגריר בקונסטנטינופול לדרוש חקירה, לנוכח טענות היהודים כי הדיפלומטים האירופים היו שותפים לעינויים של היהודים העצורים.
בחודשים שלאחר מכן הוסיפה הפרשה לרחוש ולבעבע. בחודש אייר שוחררו בערבות שישה יהודים עצורים. ואולם הצעד רק הגביר את השנאה ברחוב הנוצרי כלפי היהודים. הרחובות בערו. יהודים הותקפו באלימות בידי יוונים, וכשהתלוננו – נמצאו מואשמים בעצמם בתקיפה והוענשו במלקות. אם לא דיי בכך, שוב נעצרו חמישה יהודים, ונראה היה שהמתיחות איננה עומדת לפוג בקרוב.
רק באמצע החודש הוזמנו משלחות של נציגים יהודים ויוונים מרודוס לקונסטנטינופול, לחקירה מעמיקה. הקאדי של רודוס, שתמך בעקביות ובאומץ ביהודים, טען וחזר שזו עלילת כזב שפלה, שטפלו הקונסולים של בריטניה ואוסטריה כלפי היהודים. לעומתו התייצבו הקונסולים והתעקשו שהיהודים אשמים, ונתלו בעדות כתובה של עמיתיהם ברודוס.
הדיונים נמשכו חודשיים. במהלכם הִרבו היהודים בתפילות לאביהם שבשמים, שיוציא את האמת לאור ויציל את הקהילה כולה מהחרב המונחת על צווארה. התיק, שכותרתו הייתה "האוכלוסייה היוונית של רודוס – התובע, לבין האוכלוסייה היהודית – הנאשמת", נבחן בזכוכית מגדלת בשאיפה להגיע לחקר האמת.
דריכות גדולה שרתה באוויר ביום כ' בתמוז, לקראת הכרעת הדין. ההחלטה הייתה "זיכוי מוחלט" של "האוכלוסייה היהודית הנאשמת". הכרעת השופטים אף דרשה את פיטוריו של מושל רודוס, יוסוף פאשה, שעמד מאחורי העינויים הפסולים של העצורים.
אנחת הרווחה של הקהילה היהודית ברודוס, ושל המוני יהודים ברחבי האימפריה העות'מאנית, הייתה עצומה. היגון והמרורים, שהיו מנת חלקם חודשים רבים כל-כך, נהפכו לשמחה גדולה וליום חג – פורים רודוס.
סיפור הנס הועלה על הכתב בידי רבי חיים פלאג'י, בספרו 'דרכיו למשה', והוא שזור בסיפור 'עלילת דמשק' שאירעה קודם לכן. הספר נושא דברי שבח לשר מונטיפיורי ורעייתו יהודית על המאמצים הכבירים שעשו למען הצלת אחיהם ברודוס ובדמשק. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
