נושאים נוספים
	קריאה של חיבה
	לציית ולהתברך
	מדוע אסתר לא שאלה רב?
	אשרי חלקם של המשתתפים ב'מבצע פורים'
	הכוח היהודי לפעול טהרה
	הלכות ומנהגי חב"ד

בריש פרק י"א מהלכות טומאת מת¹ כותב הרמב"ם: "ארץ העמים גזרו על גושה בלבד... ולא היו מטמאים אלא המהלך בה או נוגע או נושא מעפרה. חזרו וגזרו על אווירה שיטמא, ואף על פי שלא נגע ולא נשא, אלא כיון שהכניס ראשו ורובו לאוויר ארץ העכו"ם נטמא".

ובסיום הפרק: "עיירות המובלעות בארץ ישראל . . אף על פי שפטורות מן המעשרות ומן השביעית אין בהם משום ארץ העכו"ם, וחזקת דרכים של עולי בבל טהורות, אף על פי שהן מובלעות בארץ העכו"ם".

כלומר, עיירות אלו אינן חלק מארץ ישראל אלא נחשבות לחוץ-לארץ, שלכן פטורות מן המעשרות ומן השביעית, ואף-על-פי-כן, להיותן מובלעות בארץ ישראל, היינו, שמשלוש רוחות מוקפות בשטחה של ארץ ישראל (מה שאין כן רוח רביעית שפתוחה לחוץ לארץ), פועלת בהן ארץ ישראל שיהיו טהורות.

ויתירה מזה – אפילו "דרכים של עולי בבל": לא רק עיירות המובלעות בארץ ישראל, כי אם מקום רחוק מארץ ישראל, שמובלע בארץ העכו"ם אלא שבמקום זה עוברת הדרך של "עולי בבל" לארץ ישראל – הרי, "חזקת דרכים של עולי בבל", אפילו מתחילת הדרך, בקצה הכי רחוק של בבל, "טהורות", מכיוון שזוהי הדרך המוליכה לארץ ישראל.

ביאור הענין בעבודת ה' – על פי מה שכתב הרמב"ם² ש"רוב דיני התורה אינם אלא . . לתקן הדעות וליישר כל המעשים":

החילוק שבין "ארץ ישראל" ל"ארץ העמים", הוא ש"ארץ ישראל" מורה על מעמד ומצב של אחדות עם הקב"ה על ידי קיום רצונו כו', כמאמר רז"ל³: "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה". ואילו "ארץ העמים" מורה על מעמד ומצב של פירוד וריחוק, "עם מלשון עוממות (כמו גחלים עוממות), שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך"⁴.

ועניינו בעבודת האדם: "ארץ ישראל" – קאי על כל ענייני קדושה, תורה ומצוותיה, "קלה כבחמורה", כולל גם הכשר והכנה למצווה, שכולם חדורים עם תוכן העניין ד"ארץ ישראל", ש"רצתה לעשות רצון קונה"; ו"ארץ העמים" – קאי על העניינים שאינם שייכים לקדושה, אלא ענייני הרשות כו'.

וההוראה היא – שבכוחו וביכולתו של יהודי לפעול בענייני "ארץ העמים" את הטהרה ד"ארץ ישראל":

"עיירות המובלעות (שמוקפות משלוש רוחותיהם) בארץ ישראל" – שגם ענייני הרשות ("ארץ העמים") נעשים מוקפים משלוש רוחותיהם באופן ההנהגה ד"עשה כאן ארץ ישראל", "שרצתה⁵ לעשות רצון קונה", שעל ידי זה נעשים גם הם מובלעים באווירת הטהרה דענייני קדושה, ארץ ישראל.

ויתירה מזה, "דרכים של עולי בבל... אף על פי שהן מובלעות בארץ העמים" – אפילו לפני שמגיע למעמד ומצב שענייני הרשות נעשים מובלעים בענייני קדושה, יכול לפעול שיהיו בבחינת "דרכים" שעל ידם באים אחר כך לענייני קדושה, שעל-ידי-זה נפעלת בהם כבר מהטהרה דארץ ישראל, עם היותם עדיין מובלעים בארץ העמים.

ויש להוסיף בביאור החילוק שבין "עיירות" ל"דרכים":

"עיירות" הם מקום יישוב, באופן של קביעות מה שאין כן "דרכים" אינם אלא שעוברים בהם באופן עראי.

ועניינו בעבודה – שגם כאשר פעולת השייכות לענייני קדושה אינה עדיין באופן של קביעות (נוסף לכך שאינה מובלעת בענייני קדושה, אלא באופן של "דרך"), כי אם באופן עראי בלבד, מכל מקום, נפעל כבר מהטהרה דענייני קדושה, ארץ ישראל.

(משיחת ראש חודש אלול תשמ"ז,

תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז חלק ד' עמ' 312. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

__________________________

1)    שיעור היומי ליום הש"ק פרשת ויקרא, ט' באד"ש.

2)    הלכות תמורה בסופן.

3)    בראשית רבה פ"ה, ח.

4)    שער היחוד והאמונה ריש פרק ז.

5)    כב' הפירושים ד"רצתה" – מלשון רצון, וגם מלשון מרוצה וזריזות (תורה אור בראשית א, סוף עמוד ג ואילך).