חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ט בתשרי התש"פ, 18/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כל יהודי יכול לבנות משכן
דבר מלכות

נושאים נוספים
שבת של התרוממות
עצות לכעס ולאהבת ישראל
כל יהודי יכול לבנות משכן
גאולה ב'פשט' ולא ב'דרש' בלבד...
סיפורים ומקורותיהם
פרשת תרומה
זכאי, זכאי!
"כאילו הם עוסקין בבניין הבית"
הלכות ומנהגי חב"ד

כל אחד מישראל יכול לבנות משכן לקב"ה במו ידיו * בחלקו של כל יהודי ירדו אבנים טובות ומרגליות עם המן, והיה לו כל הדרוש לבניית המשכן * מכאן הוראה שיש לגשת אל כל יהודי ולעורר בו את הרצון לבנות משכן ממשי לקב"ה, דהיינו: להביא את הגאולה בפועל ממש *  משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. איתא במדרש1: "ויקחו לי תרומה – בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו, רבונו-של-עולם, יכולין הן ישראל לעשותו (בתמיהה). אמר לו הקב"ה, אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו".

ומבואר במפרשי המדרש2 שתמיהתו של משה הייתה על-דרך תמיהתו של שלמה המלך: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה". ועל זה השיב לו הקב"ה: אתה מתמה על הכלל, כיצד יכולים כלל ישראל לעשות משכן ("דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" – לשון רבים), ואני אומר לך ש"אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – לשון יחיד.

ומזה מובן גודל העילוי וההפלאה דכל אחד ואחת מישראל [שהרי גם הנשים התנדבו למלאכת המשכן, כמפורש בקרא, ואדרבה: "ויבואו האנשים על הנשים", "עם הנשים וסמוכים אליהם"3] – שכאשר "ידבנו לבו" יכול אפילו אחד מישראל לעשות משכן להקב"ה.

ב. והנה, בהמשך דברי המדרש איתא: "אמרו רבנן אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות, והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן... וכן הוא אומר והנשיאים הביאו גו'".

ומבואר במפרשי המדרש4 שעניין זה "שייך למה שכתוב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וגו' עד ואבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן, והנה בכל הנדבה המנויה היו יכולים להביא כל אחד מעט ולצרף יחד, אך באבני השוהם ומילואים שהיו י"ב אבנים באורים ותומים ושתי אבני שוהם בכתפות האפוד – יקשה איך הביאו ומי הביא, ואם רבים יביאו איך יצרפם הלא תרבה המחלוקת. על כן דורש שמעשה ניסים היו בזה שלא נמצא אבנים כאלו אלא אצל הנשיאים על-פי נס, י"ב אבנים לי"ב נשיאים" (ואבנו של כל נשיא בצבעה המיוחד כו' נקבעה באורים ותומים ונחקק בה שמו של שבט זה).

והנה, נוסף על הקושיא שכותב בעצמו (בסיום דבריו), "וצריך עיון על אבני השוהם שבאפוד (ב' אבנים שעל כל א' מהם נכתבו ששה משמותם של שבטי ישראל) מי הביאם" – הרי (במחילת כבוד תורתו) פירוש זה דחוק הוא, מפני שלפירוש זה אינו מובן מהו ההמשך והקשר בדברי המדרש, ולפירוש זה בהכרח לומר שעניין זה שייך למה שכתוב "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם גו'" (כנ"ל), ואין לזה קשר והמשך עם המבואר בקטע שלפני זה בפירוש העניין ד"מאת כל איש אשר ידבנו לבו", שבהמשך לזה נאמר "אף במן כו'".

ולכן יש לומר באופן אחר (ראה גם פירוש יפה תואר):

בהמשך למה שכתוב ש"אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – ממשיך המדרש לבאר כיצד היה יכול כל אחד מישראל לעשותו, כלומר, מניין היה לכל אחד מישראל את כל הדרוש לעשיית המשכן (שהרי נוסף לזה ש"ידבנו לבו" צריך שיהיה לו בפועל את הדברים הדרושים לעשיית המשכן), ועל זה מבאר בהמשך הדברים: "אמרו רבנן אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות כו'", כלומר, שלכל אחד ואחת מישראל היו אבנים טובות ומרגליות שירדו במן [שהיה מאכלו של כל אחד ואחת מישראל – "עומר (עשירית האיפה) לגולגולת"], ועל-ידי-זה היה יכול "אפילו אחד מישראל" (כל אחד ואחת מישראל) להשיג את כל הדרוש לעשיית המשכן, הן אבני השוהם ואבני מילואים – אבנים טובות ומרגליות כפשוטם, והן שאר הי"ג (או ט"ו) דברים, "זהב וכסף ונחושת גו'", על-ידי-זה שהחליפו את האבנים טובות ומרגליות בשאר דברי ערך.

כלומר: נוסף על הכסף וזהב כו' שהיו ברשותם של בני-ישראל מביזת מצרים וביזת הים (שלא יודעים את הסכום המדוייק כו', ובכמה השתמשו בני-ישראל במשך הזמן מאז שיצאו ממצרים עד לציווי דנדבת המשכן) – הנה בכל יום ויום החל מט"ו באייר (שאז התחיל לירד המן) עד למחרת יום הכיפורים (שאז היה הציווי על נדבת המשכן) ירדו אבנים טובות ומרגליות לכל אחד ואחת מבני ישראל, שמזה מובן הריבוי המופלג דאבנים טובות ומרגליות שהיו אצל בני ישראל, ולכן היה יכול "אפילו אחד מישראל" לתת את כל הדרוש לעשיית המשכן.

ג. ההוראה מכל הנ"ל בנוגע לעבודת האדם:

כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו תובע מכל אחד ואחת לעסוק בהפצת המעיינות חוצה, הפצת התורה ומצוותיה חוצה, והפצת היהדות חוצה,

[כלומר: הן ההפצה דפנימיות התורה – מעיינות, הן ההפצה דכל ענייני התורה ומצוותיה, והן ההפצה דכללות ההנהגה בענייני בהרשות באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – שזוהי ההוספה ד"הפצת היהדות" לגבי "הפצת התורה ומצוותיה", כלומר, שגם ענייני הרשות נעשים ברוח היהדות],

יכול לבוא מישהו ולטעון: כיצד ביכולתו לפעול על יהודי פלוני (הנמצא ב"חוצה") בראותו את מעמדו ומצבו כו'?!

הנה על זה אומרים לו: "אל תבט אל מראהו" כפי שנראה לך בחיצוניות, אלא תביט עליו כפי שהקב"ה מביט עליו – כמודגש בדברי המדרש דלעיל: "אמר לו הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו", כלומר: יהודי זה – שעליך מוטלת השליחות לפעול עליו – אומר עליו הקב"ה שביכולתו (בתור יהודי אחד בלבד) לבנות משכן להקב"ה! עליך הוטל רק התפקיד לספר ולהודיע לו על כך, ולפעול אצלו שיהיה במעמד ומצב ד"ידבנו לבו", ואז יבנה (בעצמו) משכן להקב"ה!

ומזה מובן גודל העילוי וההפלאה דכל אחד ואחת מישראל – שניתנו לו מלמעלה כל האמצעים הדרושים לעשיית משכן ומקדש לו יתברך, הן בנוגע לרוחניות העניינים, והן – ובעיקר – בנוגע לגשמיות העניינים כפשוטם, כלומר, שביכולתו לבנות משכן ומקדש גשמי שיכולים למששו בידיים!

ידוע אמנם מה שכתב הרמב"ם5 שאף-על-פי שמצינו בתורה "עיני ה'", "יד ה'" וכיוצא-בזה, מכיוון ש"דיברה תורה כלשון בני האדם" כדי "לשבר האוזן כו'", אף-על-פי-כן, לא מצינו בתורה עניין של מישוש ביחס להקב"ה – מכיוון שחוש המישוש הוא מגושם עד-כדי-כך שאין להשתמש בו ביחס להקב"ה אפילו כדי לשבר האוזן בלבד. אבל אף-על-פי-כן, כאשר מדובר אודות עניין הגאולה ובניין בית-המקדש – צריכים בני ישראל שהגאולה תהיה כפשוטה, כלומר: ביאת משיח צדקנו בגשמיות כפשוטו – בשר ודם, ובית-המקדש גשמי שיכולים למששו בידיים!

ועניין זה (ש"אפילו אחד מישראל יכול לעשותו") מפורש במדרש – בנגלה דתורה. אין צורך לחפש זאת בחלק הנסתר שבתורה, רזין דרזין שבתורה – מכיוון שמפורש הדבר בנגלה דתורה!

ובמדרש גופא – מובן עניין זה על-פי הפשט (שבמדרש), כי – על-פי דרך הרמז והסוד כו', אין מקום לתמיהתו של משה "יכולין הן ישראל לעשותו", דמכיוון שהקב"ה הוא "השווה ומשווה קטן וגדול", מהו הפלא בכך שכל אחד מישראל יכול לעשות משכן להקב"ה?! – אלא וודאי מדובר כאן אודות הלימוד על-פי דרך הפשט!

ומכיוון ש"התורה היא נצחית" – מובן, שגם בימינו אלו בכוחו של כל אחד מישראל לבנות משכן ומקדש לו ית', וזאת – למרות שנמצאים עדיין בזמן הגלות, וישנה שקלא-וטריא כו' אם יכולים להקריב קרבנות וכו'!

ועניין זה נאמר אודות כל אחד ואחת מישראל (ללא יוצא מן הכלל) – כמודגש בלשון הכתוב "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", שהרי לא נאמר "מאת איש גו'" (על-דרך "את שדרכו למנות"), כי אם "מאת כל איש גו'" (על-דרך "כל שדרכו למנות").

ומכיוון שכל כך גדלה מעלתו של כל יהודי – הרי בוודאי שיכולים לפעול עליו את כל העניינים הקשורים עם הפצת המעיינות, התורה ומצוותיה, וכל ענייני יהדות!

ומובן, שהדרך לפעול זאת היא – לא מתוך הרגשה שהוא ה"משפיע" (אַ גאַנצער יאַ-טיביע-דאַם) ופלוני הוא ה"מקבל", אלא הגישה לדבר צריכה להיות באופן שהוא רק מוסר לו את דברי הקב"ה, ולכן, בוודאי עושה זאת מתוך רגש של ביטול כו' – "ונפשי כעפר לכל תהיה (ועל-ידי-זה) פתח ליבי בתורתך", ובוודאי – בדרכי נועם ודרכי שלום, ועד שמרגיש שהקב"ה זיכה אותו למסור ליהודי פלוני את דבריו של הקב"ה, ולכל לראש – ההוראה מדברי המדרש דפרשתנו, ש"אפילו אחד מישראל יכול לעשותו", כלומר, שאם רק יתעורר להיות במעמד ומצב ד"ידבנו לבו", ביכולתו לבנות משכן ומקדש לו יתברך.

ד. ועוד עניין בזה:

כאשר יהודי טוען שרצונו לעסוק בענייני שמים בלבד, ללמוד פנימיות התורה, רזין דרזין שבתורה כו', ואינו רוצה "לרדת" ולעסוק עם יהודים שנמצאים במעמד ומצד ד"חוצה" – אומרים לו: שלמה המלך, שהיה "החכם מכל אדם", וידע את גודל העילוי דעניינים רוחניים כו' – הודיע כבר ש"השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" כי אם "הבית הזה" (בניחותא), כלומר: עשיית משכן ומקדש להקב"ה היא – לא על-ידי עניינים שהם בבחינת "שמים ושמי השמים" (שהרי "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"), כי אם על-ידי מעשה בפועל בעניינים גשמיים – "הבית הזה" דווקא.

ולכן, דווקא על-ידי-זה שיעסוק עם יהודי שנמצא ב"חוצה", ויעורר אותו להיות במעמד ומצב ד"ידבנו לבו" – יבנה הנ"ל משכן ומקדש להקב"ה, ובאופן שעל-ידי-זה יהיה העניין ד"ושכנתי בתוכם" – לשון רבים, כלומר שיהודי הנ"ל בונה משכן ומקדש לא רק עבורו, אלא עבור כל בני ישראל, כולל – עבור זה שהשפיע ופעל עליו להיות במעמד ומצב ד"ידבנו לבו".

ה. וזוהי ההוראה בנוגע לפועל – להוסיף בכל העניינים הדפצת המעיינות, הפצת התורה ומצוותיה והפצת היהדות חוצה, שעל-ידי-זה פועלים על כל אחד ואחת מישראל לעשות משכן ומקדש לו יתברך.

ויש לומר שזהו אחד הטעמים על גודל ההשתדלות וה"שטורעם" וכו' דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו אודות כללות העניין דהפצת המעיינות, התורה ומצוותיה והיהדות חוצה – מכיוון שעל-ידי-זה פועלים שעוד יהודי ועוד יהודי יעשה משכן ומקדש לו יתברך,

ועל-ידי-זה ממהרים ומזרזים את בניין בית-המקדש השלישי ("מקדש דאיקרי משכן"), "מקדש אדנ-י כוננו ידיך", בגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, שאז יוצאים כל בני ישראל מהגלות – "קהל גדול ישובו הנה", ו"כספם וזהבם אתם", ובאים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש השלישי – "מקדש אדנ-י כוננו ידיך",

במהרה בימינו ממש – "ארו עם ענני שמיא" (שאז מתבטלת השאלה ד"תחומין" בקשר ליו םהשבת, כמדובר כמה פעמים), למטה מעשרה טפחים, ו"שמחת עולם על ראשם".

(תורת מנחם תשמ"ג עמ' 1009)

______________________________

1)    שמות רבה פרק ל"ג, ח.

2)    פירוש מהרז"ו.

3)    פירוש רש"י על הפסוק.

4)    פירוש מהרז"ו.

5)    מורה נבוכים חלק א' פרק' מ"ז.

סיכום:

איתא במדרש, שכתגובה לתמיהתו של משה רבינו, אמר הקב"ה שכל אחד מישראל יכול לעשות משכן לה', שנאמר: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". ובהמשך לזה: "אף במן היו יורדות אבנים טובות ומרגליות... וכן הוא אומר והנשיאים הביאו".

והנה, המהרז"ו (רבי זאב וולף איינהורן) מסביר, שהאבנים הטובות שירדו עם המן מסבירות כיצד הביאו הנשיאים 12 אבנים: הללו ירדו רק בחלקם של הנשיאים באופן ניסי. אלא שמקשה, מי הביא את שתי האבנים הנותרות שהיו על כתפות האפוד, ועליהן שמות כל השבטים.

אלא שלפי פירוש זה, אין מובן מה הקשר בין האבנים שירדו במן, והאבנים שנפלו בחלקם של הנשיאים, לתחילת דברי המדרש "אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש".

יש לומר באופן אחר: בהמשך לדברי המדרש, שכל אחד מישראל יכול היה לבנות את המשכן, מבאר המדרש כיצד יכול היה כל יהודי מישראל להשיג את כל הדרוש לו לעשיית המשכן. והתשובה: "אך במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טבות ומרגליות", כלומר, מלבד הנכסים היקרים שבהם זכה כל אחד מישראל בביזת הים, זכה באבנים טובות ומרגליות, ולכן יכול היה לנדב את כל החומרים למשכן בעצמו.

ההוראה מכך:

כאשר יהודי מתבקש לעסוק בהפצת התורה והיהדות, והוא מפקפק ביכולתו של הזולת להשתכנע מדבריו, אומרים לו: עליך להביט עליו כפי שהקב"ה מביט עליו – "אפילו אחד מישראל יכול לעשותו". לכל יהודי ניתנו כל האמצעים לעשות משכן ומקדש לקב"ה, שאפשר למששו בידיים

בניין בית המקדש תלוי בהבאת הגאולה כפשוטה, בגשמיות, ובניין בית-המקדש גשמי שאפשר למששו בידיים. ואם הכוח לכך ניתן לכל יהודי, כל שכן שאפשר לפעול עליו בכל ענייני יהדות.

וכאשר ה'משפיע' מבקש להימנע מעיסוק זה, מבהיר לו שלמה המלך: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך": הקב"ה מעוניין במעשה בפועל בעניינים גשמיים, ולכן דווקא על-ידי שיגרום ליהודי אחר להתעורר למעמד ומצד ד"ידבנו לבנו", הרי שאותו יהודי יבנה משכן לקב"ה, ויתקיים "ושכנתי בתוכם" עבור כל בני ישראל, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)