חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:41 זריחה: 6:28 י"ט באלול התשע"ט, 19/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'מבצע תפילין'
ניצוצי רבי

הכרזה קבועה מדי שבת בבית-הכנסת של הרבי הזכירה וקראה לפנויים מעבודה בימי ראשון לבוא ביום זה 'למבצע תפילין' * "בנוסף לחשיבות העצמית של מצוות תפילין, היא יכולה בהחלט לשמש נקודת-התחלה לקיומן של הרבה מצוות אחרות", כותב הרבי * על עידוד ישיר ועל פעילות מאחורי הקלעים להגברת אחד המבצעים שהיו לאבן-יסוד במהפך היהודי שחולל הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

שבת-קודש פרשת תולדות, כ"ט במרחשוון, מברכים-החודש כסלו תשל"ד ('ספר הזיכרון - דברי שלום' (רש"ד שור ע"ה) עמ' מח:

"לאחר התפילה דרך יציאתו מבית-הכנסת ניגש [הרבי] להגבאי ר' משה-פנחס הכהן כ"ץ שיכריז בנוגע ל'מבצע תפילין' כבכל שבת כו'. ועמד כ"ק אד"ש עד שגמר ההכרזה".

נוהג קבוע זה היה שהגבאי מכריז שביום ראשון - שבו מרבית החנויות סגורות - בשעה פלונית, ילכו בעלי החנויות וכיוצא בהם (הפנויים ביום זה ממלאכתם) להשתתף ב'מבצע תפילין'.

הוראה ותוצאותיה

אחת ההוראות שזכה לקבל מהרבי השליח לדרום-אפריקה, הרב מנחם-מענדל ליפסקר, הייתה להקפיד לקיים 'מבצע תפילין' עם אנשים חשובים ומכובדים.

כתוצאה מפעילות זו נהפכו רבים מהם למסייעים הגדולים למפעליו התורניים והחינוכיים.

"עידוד חזק" מדברי הספרי

בספר 'מנורת המאור' לרבי יצחק אבוהב (חלק חמישי, פרק ראשון, אות ה') הובאו דברי הספרי: "מי שאינו מניח תפילין יש עליו שלוש-מאות ענשין";

בשיחת כ' במנחם-אב תשכ"ח (שיחות-קודש תשכ"ח, כרך ב, עמ' 425 ואילך) הזכיר הרבי דברים אלו, אך כדרכו [=בלשון נקייה] הזכיר ענין זה בסגנון חיובי - כל המניח תפילין ניצול משלוש-מאות עונשין!

[הרבי ציין כי על-אף שדברים אלה אינם מופיעים בספרי שלפנינו - הרי גדולה מזו מצינו בכמה מדרשים והלכות שאינם במהדורות שלפנינו אך הובאו בספרי הראשונים (שסמכותם אינה מוטלת בספק כלל)!]

הרבי דייק שמדברי הספרי משמע כי "על-ידי הנחה (חד-פעמית) זו" ניצול משלוש מאות עונשין, אף שבכל יום ויום מחוייב מחדש בהנחת תפילין. ומזה מובן - שגם מי שכבר יצא מגדר "קרקפתא דלא מנח תפילין" וכבר הניח תפילין פעם אחת או יותר (שאז לרוב הראשונים (נסמנו בלקוטי-שיחות, כרך ו, עמ' 272; וראה גם 'כד הקמח' לרבינו בחיי, ערך תפלין מנורת המאור שם. ועוד) שיש להשתדל לזכותו בכל יום מחדש.

"מדבר הספרי ניתן להפיק עידוד חזק... תוספת כוח... תוספת עידוד - בהנוגע לפועל, ולא לדרשה קאתינא, אלא אכן בנוגע לפועל כדי להוסיף אומץ בהנוגע לעניינים של הנחת תפילין; ויהי רצון שעל-ידי הנחת תפילין-של-יד (שעל-ידם נפעלת) "בין עיניך היו שניים", ונגלה כבוד הוי', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר - כפשוטו", סיכם הרבי את דבריו באותו מעמד.

"יכוף" בנועם...

בהזדמנות אחרת (לקוטי-שיחות, כרך טו, עמ' 128) - לאחר ביאור עיוני בדברי חז"ל על אברהם אבינו ש"לאחר שאכלו ושתו - אורחיו במדבר - עמדו לברכו; אמר להם וכי משלי אכלתם?! משל אלוקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם", אמר הרבי:

"מעשה אבות - סימן לבנים". יש לצאת לרחוב ולפעול עם "כל עוברים ושבים" - ואף אם הדבר דורש השתמשות ב"לחץ" (באופן המותר לפי הוראות התורה שדרכיה דרכי נועם ושלום, כמובן).

ואם ישאלך אדם: מה פעלת בכך? מה התועלת כשיהודי הניח תפילין, למשל, רק מתוך אי-נעימות (או כפייה) כשלו עצמו אין בכך כל עניין?

אף אתה אמור לו:

אם בדורו של אברהם, כשהמדובר היה בבני-נח, ולפני מתן-תורה התנהג אברהם בדרך זו, - על-אחת-כמה-וכמה כיום, עם יהודים אשר לפי פסק דין הרמב"ם כל אחד מישראל "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות וכו'", נמצא שבעשיית מצווה בפועל הרי פנימיות רצונו היא העושה זאת.

והרי פעילות זו מחישה את ביאת משיח-צדקנו אשר עליו נאמר (רמב"ם הלכות מלכים בסופו) כי "יכוף כל ישראל ללכת בה ולחזק בדקה"...

השתתפות נשים, "באופן המתאים"

יותר מפעם אחת (ראה לדוגמה שיחת י"ט בכסלו תשכ"ח) הזכיר הרבי את שייכותן של נשי ובנות ישראל למבצע תפילין. בשנת תשל"ד (לקוטי-שיחות, כרך יג, עמ' 220), כשהכריז על חמשת המבצעים, תבע גם מנשי ובנות ישראל "השתתפות באופן המתאים בחמשת המבצעים הידועים - מבצע תפילין, מבצע תורה, מבצע צדקה, מבצע מזוזה , ומבצע בית (מלא) ספרי קודש, וכמבואר עניינם בעל פה ובכתב וגודל ערכם בפרט בעת הזאת".

הרבי הבהיר מיד:

ואף על פי שמצוות תפילין וכיוצא-בזה נשים פטורות מעשייתן בפועל, הרי גם במבצעים אלו יכולות, זאת אומרת מחוייבות, לקחת חלק חשוב על ידי עזרתן בזה בכמה אופנים לגברים המחוייבים בהן בפועל.

(והרבי המשיך: "ועל אחת כמה וכמה במבצעי צדקה ומזוזה וספרי-קודש שיש להן שייכות ישירה לבית... יש להן אחריות יתירה בתור "עקרת הבית").

ואכן היו פעמים שהרבי ערך מגבית עבור 'מבצע תפילין' וקרא לנשים ליטול בה חלק - דוגמה להשתתפות נשים במבצע, "באופן המתאים".

"קול קורא" מגדולי התורה

בתקופה הראשונה כשהרבי התייחס לטענות שעוררו המנגדים למבצע-תפילין, התבטא בין השאר (שבת-קודש פרשת וישלח תשכ"ח, שיחות-קודש תשכ"ח, כרך א, עמ' 188):

בקשר לטענה שרק ליובאוויטש אוחזת מעניין זה - יביטו אפוא במודעה אודות תפילין (מודעה שהתפרסמה בשני מכתבי-עת) שם חתמו ראשי רבני תנועת המוסר וראשי ישיבות, וגם חברי מועצות גדולי תורה שיש להשתדל להניח תפילין עם בני ישראל!

קול קורא זה והחתימות עליו אורגן על-ידי עסקני חב"ד בירושלים ת"ו וממזכירות הרבי נתקבלו הנחיות שונות בנושא.

"תחשוד בי ובצדק"...

יהודי בעל השפעה, תושב שיקגו שבמדינת אילינוי בארצות-הברית, שעמד בקשרים עם הרבי, שיגר מכתב אל הרבי ובו סיפר את התרשמויותיו מביקור שקיים באותה תקופה בארץ-ישראל. במכתב התשובה באנגלית (תרגומו מופיע בספר 'מורה לדור נבוך' עמ' 155) כותב לו הרבי בין השאר:

אני מאמין שכאשר ביקרת בכותל המערבי, הסתכלת על אנשי ליובאוויטש שעסוקים שם במבצע תפילין. בהקשר זה [=בוודאי] יעניין אותך לראות את החומר המצורף כאן בנושא זה.

אתה ללא ספק תחשוד בי, ובצדק, שציפייתי מלאת התקווה היא שלא תגביל את עצמך לקריאה גרידא של החומר הזה, אלא גם תשאף להביא אותו לתשומת ליבם של חוגים רחבים ככל האפשר שאליהם מגיעה השפעתך, במטרה להדגיש לפני אחינו בני ישראל את החשיבות החיונית של קיום מצוות תפילין. יתרה מזו, בנוסף לחשיבות העצמית שלה, היא יכולה בהחלט לשמש נקודת-התחלה לקיומן של הרבה מצוות אחרות, לאחר שניתנה לנו הבטחת חז"ל ש"מצווה גוררת מצווה" (אבות ד,ב).

"רגש מיוחד בעניין"

בשנת תשל"ה ביקר במוסדות חב"ד שבמיאמי מר חיים גראדע, אמן ואיש-ציבור מפורסם. במכתב מיוחד ששיגר לו הרבי ובו הודה לו על הביקור ועל הרושם הרב שהותיר, התייחס הרבי לבקשתו המרשימה להשיג למענו (במקום זוג תפילין עם בתים קטנים) תפילין גדולות ומהודרות.

כתב לו הרבי (בתרגום-חופשי - ממכתב ב' אדר תשל"ה - שפורסם לאחרונה):

בנוסף לעובדה שלצערנו, חלק גדול מהתפילין הקטנות הן ספק כשרות, הרי מצביע הדבר [=החלפתן מקטנות לגדולות] על רגש מיוחד בהעניין, שרוצים לעשות זאת [=קיום מצוות תפילין] באופן מושלם יותר.

הרבי מבקש "מתנת יום-הולדת"

ב'כפר חב"ד', גיליון 947 (י"א בניסן תשס"א) פרסם הת' ד"ה זקליקובסקי חליפת מכתבים בין הרבי ומר דוד צ'ייס, מראשי ידידי חב"ד בניו-ג'רסי (בראשות הרב משה הרסון), ולימים מראשי הקרן לעזרת שלוחי הרבי. חלק חשוב בהתכתבות זו עסק בעניין הנחת תפילין דבר שבא באתערותא דלעילא, כלומר מצדו של הרבי, והרי ביטוי להשתתפות מיוחדת ב"מבצע תפילין". להלן הדברים כפי שהתפרסמו שם בעמ' 81-83:

על הסיפור שמאחורי המכתב שלפנינו סיפר מר צ'ייס בשעתו:

"יום אחד אני מקבל מהרבי מכתב מרגש מאוד. הדבר היה זמן קצר לאחר י"א בניסן והרבי כתב לי כך: 'לא נהוג שמישהו יבקש לעצמו מתנת יום הולדת, אבל אני רוצה לנהוג בצורה יוצאת-מן-הכלל, ולקראת יום הולדתי המתקרב, לבקש ממך מתנה - להניח תפילין בכל יום, ואני מקווה שתסכים לקבל ממני במתנה זוג תפילין'.

"מיהרתי לענות שאני מסכים לתת את המתנה המבוקשת ובאשר לתפילין, אני לא מבקש זוג אחד אלא שלושה, אחד לשימוש בביתי, אחד ליאכטה הפרטית שלי, שבה אני שוהה לעיתים קרובות, ואחד שיהיה אתי כשאני בדרכים. אחר כך הוספתי וכתבתי לרבי שהמתנה שהוא מבקש לתת לי חביבה עליי מאוד, אבל מאחר שהיא יקרה והכסף הזה סוף סוף יחסר ממשהו אחר בפעילות הרבי - רצוני לממן את עשיית שלושת זוגות התפילין, וצירפתי צ'ק על סכום לא גדול, לפי מה ששיערתי שיעלו שלושת זוגות התפילין - כי לא רציתי לערב את נושא התפילין עם שום דבר אחר.

"מאז, תודה לא-ל, לא החסרתי הנחת תפילין אפילו יום אחד. הרב ישראל גורדון מהצוות במוריסטאון נותן לי אחת לשנה רשימה ברורה של הימים שבהם לא מניחים תפילין, ומלבדם, ומלבד שבת-קודש, אינני מחסיר אף יום אחד".

"איכות אלוקית מיוחדת"

לפנינו המכתב שכתב הרבי למר צ'ייס ובו הציע שמר צ'ייס יתן לו "מתנת יום הולדת" ייחודית:

ב"ה, י"ב בניסן, תשמ"א

ברוקלין, נ.י.

ד"ר דוד טוביה צ'ייס

שלום וברכה:

לקראת חג הפסח הבעל"ט, הנני שולח לך את איחוליי הלבבים שחג חרותינו יביא לך ולכל אשר לך חרות אמיתית, חרות מדאגות גשמיות ורוחניות, מכל דבר שעלול להפריע מעבודת השם בשמחה ובטוב לבב, ולהמשיך חרות ושמחה זו על כל השנה כולה

מאחל לך ולכל אשר לך פסח כשר ושמח

בברכה (חי"ק)

נ.ב. לעונג היה לי לראות אותך בהתוועדות לרגל י"א בניסן, ולהחליף ברכות 'לחיים'.

למרות שזה לא נהוג ולא מתאים לבקש מתנת יום הולדת, אבל בהתחשב בקשרים המיוחדים שלנו, אני מעז לעשות כך, מתוך ביטחון שתטפל בזה ברוח המתאימה.

מתנת יום ההולדת שעולה במוחי, ואשר הייתי מחשיב אותה לכבוד לי, כמו גם לעונג רב, היא שתקדיש רבע שעה מזמנך בכל בוקר של יום חול ותייחד זאת למטרה הקדושה של הנחת תפילין, יחד עם התפילה המתאימה שנלווית לכך, כמו 'שמע' וכיוצא בזה. התפילה האחרונה אינה חייבת להיאמר בעברית, אם אתה יכול לארגן זאת בתוך עשר דקות, אני מוכן לוותר לך על חמש דקות ושזה יהיה רק עשר דקות מזמנך.

בנוסף לעצם הדבר, שהוא אחת המצוות הגדולות ביותר כפי שחז"ל אמרו שכל התורה הוקשה לכך, למצווה של הנחת תפילין על הזרוע השמאלית, כנגד הלב, ועל הראש, מקום מושבו של המוח, יש איכות אלוקית מיוחדת, של זיכוך הלב והמוח, הרגש והשכל, ולהביא אותם לידי איזון נכון והרמוניה. בשעה שדבר זה חשוב עבור כל יהודי, בוודאי יש לזה משמעות מיוחדת עבור מי שבפעילויותיו מעורבות בדרך כלל בהרבה לחץ שכלי ורגשי, וישנה חשיבות עליונה שהם יהיו באיזון נכון במידה מרבית של יעילות.

האמור למעלה מקבל משמעות נוספת במקרה שלך בתור יו"ר ועד ההנהלה של 'רביניקל קולג' אוף אמריקה', שבו הייתה לך הצלחה יוצאת מן הכלל, בעזרת השם, והיית מסוגל לערב רבים אחרים שיילכו בדרכיך. ולכן, ל'מתנת יום הולדת' זו תהיה גם השפעה מועילה על 'רביניקל קולג', הנהלת המוסד ותלמידיו, ולהרחיב עוד יותר את הצינורות עבור כל אלה שמעוניינים לקבל את ברכות השם בגשמיות וברוחניות.

אני מאמין שאתה מניח תפילין מדי יום בכל מקרה, והסיבה לכך שאני מבקש את הבקשה האמורה היא רק כדי שתעשה זאת לנקודה קבועה בלוח שלך, כדי לוודא שהעיסוק המוגבר שלך בעסקיך האישיים ובעסקים של 'רביניקל קולג'' לא יפריע לך אפילו פעם אחת ויגרום שלא תשים לב להנחת התפילין, והיה זה שכרי.

נ.ב. למרות שבנושאים של ה'רביניקל קולג'', אני בדרך כלל שולח עותק לידידנו המשותף הדגול הרב משה הרסון, אני לא שולח לו עותק ממכתב זה, בהתחשב בתוכנו האישי מאוד, אני משאיר זאת עבורך האם אתה רוצה להראות לו את זה.

"ידעתי, אב, ידעתי"...

כאמור, מר צייס קיבל את הצעת הרבי במכתב בהתלהבות, וזמן קצר לאחר מכן, ב-24 ביוני 1981, כתב לרבי את המכתב הבא:

"רבי יקר,

"במענה למכתבך מיום י"ב בניסן תשמ"א. לאחר שקראתי את תוכן המכתב, הייתי אפוף הרגשה של שמחה, גאווה וענווה.

"ההתייחסות שלך לקשרים המיוחדים שלנו והבקשה שלך לקבל ממני מתנת יום-הולדת - עשו עלי רושם עמוק מאוד ואני מזדרז לדווח לך שהתחלתי להניח תפילין בתפילות הבוקר שלי מיד ביום שלאחר מכן.

"מאחר שמאורע זה ללא ספק ישנה את כל מהלך החיים שלי, אבקש את סליחתך על כך שאני מתחצף ומבקש ממך מתנת יום-הולדת.

"לכבוד רב ולזכות גדולה יהיה לי אם אתה תשיג עבורי באמצעות נציגך, שלושה זוגות תפילין, אחד שבו אשתמש בביתי שבצפון, אחד עבור מקום מגוריי הדרומי והאחד (זוג קטן) שאותו אקח בנסיעותיי.

"מאחר שאני מבקש מתנה, אך אינני רוצה למנוע ממישהו צורך חומרי שהוא או היא עשויים להזדקק לו הרבה יותר מכפי שאני זקוק לו, אני מצרף למכתב זה, ברשותך צ'ק של 1800$.   1800 הוא "חי", וזה מתייחס להצהרה הקודמת שלי לגבי כיוון חדש בחיים שלי.

"מכתבך נקרא ושוב נקרא על ידי פעמים רבות, ושני דברים עלו במחשבתי. האחד, ההצהרה התנ"כית של יעקב אבינו שביטא את התגובה "ידעתי בני ידעתי", ואני מפרש זאת שהוא לא רק כיוון את מחשבותיו למקבל התגובה שלו אלא הוא גם הכיר היטב את האיש שאליו הוא דיבר.

"תגובתי הספונטנית לבקשתך תואמת לאפיזודה תנ"כית זו ותגובתי היא (סלח לי על חוצפתי) "ידעתי אבא ידעתי".

המשך המכתב לא הגיע לידינו, אך די בחלק האמור כדי ללמד על מידת השפעתו של הרבי על מר צ'ייס.

הרבי מפרש את ה"נ"ב"

בתגובה למכתב זה, ענה לו הרבי במכתב הבא, שמתוכנו נראה כי הדבר השני שמר צ'ייס מעלה במכתבו הנ"ל הוא השאלה מדוע הרבי כתב את הצעתו בקשר להנחת תפילין רק בתור "נ"ב", בשולי המכתב המכיל ברכות לחג הפסח:

ב"ה

ראש חודש תמוז, תשמ"א

ברוקלין נ.י.

ד"ר דוד טוביה צ'ייס

שלום וברכה:

הרבה תודות על מכתבך מה-24 ביוני, והמצורף אליו. הייתי צריך לאשר את קבלתו מיד, אלא שחיכיתי לתפילין, המצורפות למכתב זה.

אין צורך לומר, שמאחר שהתפילין הן מתנה, המחשבה הראשונה שלי היתה שלא לפדות את הצ'ק. עם זאת, החלטתי שכאשר יהודי חפץ לתת צדקה, צריך לעודדו, ולא למנוע ממנו את הזכות הזאת. בהתאם לכך, ייעדתי זאת למטרה קדושה, בהתאם לקבלה המצורפת בזה. יהי-רצון שזכות הצדקה תביא לך ולכל אשר לך ברכות נוספות מהשם בכל ענייניך, ובמיוחד בנושאים שאודותם אתה כותב עם סנטימנטים כה רגשיים, כאשר יותר מזה נמצא, ללא ספק, בין השורות.

וכעת, במענה לשאלתך בהתייחס למכתבי הקודם, דהיינו, מדוע הברכות לפסח באו בראשונה, והנושא של תפילין בא בשנית, ובתור נ.ב.

התשובה, במלים פשוטות, היא שלנושא של פסח יש עדיפות בגלל שהוא מתייחד בכך שהוא לא מוגבל בזמן. יתירה מזו, זה היה לחלוטין במסגרת הזכות המיוחדת שלי - בעוד שנושא התפילין היה בקשה מצידי ותלוי ברצון הטוב ובהחלטה הנחושה שלך.

בהיגיון בעל משמעות גדולה יותר (אשר גם יסביר את ה"נ.ב." במקום מכתב נפרד בנושא כה חשוב, כפי שאתה מבחין היטב), ההצעה תואמת אל התורה, שבה מצוות תפילין מוצגת בקשר ובהמשך להפצרה ביחס לזכירת יציאת מצרים והחגיגה השנתית של הפסח. מיד לאחר מכן התורה מצהירה: "והיה (יציאת מצרים) לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך; כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (שמות יג,ט).

בפרשה זו (שמות יג, א-י), שהיא אחת מארבע הפרשיות שנמצאות ב"בתים" של התפילין, התורה מדגישה כי למרות שיציאת מצרים אמורה להיות נחגגת באופן שנתי בחודש האביב למשך שבעה ימים (שמונה, בתפוצות) בתור חג המצות, צריך לציין מאורע זה מדי יום בדרך מוחשית, באמצעות המצווה של הנחת תפילין.

מהו הקשר?

כפי שהזכרתי בקצרה במכתבי הקודם, מוסבר במקורות הקדושים שלנו, ובמיוחד בתורת חב"ד, שהנחת תפילין מעוררת איזון נכון והרמוניה בין הלב והמוח, הרגש והשכל. זוהי הדרך שבאמצעותה אדם יכול להתגבר על האילוצים הטבעיים שלו (ה"מצרים הפנימי" שלו = מצרים, אילוצים, גבולות) - אילוצים שחוסר איזון בין היכולות הרגשיות והשכליות עלול להחריף אותם יותר.

המונחים "איזון" ו"הרמוניה" מייצגים תערובת, לא שלילה של האחד או השני. רגשות בלתי נשלטים יכולים לגרור אדם לקיצוניות, בשעה ששכל טהור הוא בטבעו אובייקטיבי לחלוטין ו"קר", חסר חיות, רק כאשר השניים מעורבים באיזון נכון, האדם משיג הרמוניה פנימית ויכול לתפקד בצורה הכי יעילה ויצרתית. אדם כזה הוא בלתי כבול בנפשו פנימה וחופשי מבחינה רוחנית.

ניתן להתפלא כיצד שני סוגי יכולת אנושית שהן הפכיים ומנוגדים בעדיפות עליונה, אשר מתגלמות על-ידי המוח והלב, כאשר כל אחד מהם נקרא איבר "ריבוני" ששולט על כל האיברים האחרים של הגוף, יכולים להתיישב בצוותא ולהיות מובאים לידי הרמוניה אמיתית ומתמשכת.

התשובה היא שהבורא נתן להאדם את היכולת להשיג הרמוניה כזאת, והוא הבהיר שלעם היהודי אשר נבחר לקבל את התורה ולהפיץ את אור האלוקות בארץ, יהיו האמצעים להשגת האיזון והרמוניה אלה על-ידי התורה והמצוות, ובמיוחד מצוות תפילין.

המאורע ההיסטורי של יציאת מצרים הביא לעמנו היהודי חרות, הן בגשמיות והן ברוחניות, על-ידי שהם מקשרים את עצמם להשם ולמשה עבדו, תהליך שמגיע לשיאו בקבלת התורה. וזהו הצעד שמבשר את "יציאת מצרים" האישית ומקביל אליה אצל כל אחד ואחד מבני ישראל. זוהי הסיבה לכך שמצוות תפילין הינה כה מרכזית בחיי היהדות.

ואסיים באיחול לבבי שמבוסס על העיקרון התורני ש"השכר של הקב"ה הוא מידה כנגד מידה, אבל במידה נדיבה ביותר". כאשר יהודי עושה את המאמץ לפרוץ את המגבלות הטבעיות שלו, ומצליח בעזרת השם, ברכותיו באות בסגנון דומה, שעולה מעבר לסדר הטבעי, כך שהפרנסה עולה על כל הציפיות, והבריאות והכוחות של האדם הם במידה מופרזת טובים יותר מכפי שמצויין בתעודת הלידה באופן נורמלי, וכן הלאה. יהי-רצון שכך יהיה אצלך ואצל כל אשר לך במידה המלאה ביותר.

בכבוד ובברכה

(חי"ק)


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)