חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 י"ט בתשרי התש"פ, 18/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

היכרות עלומה
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1670 - כל המדורים ברצף
לבחור ולהשפיע כל ימות השנה
יש חדש
תכלית האירועים שבעולם
משה ואהרון
שנינות של ילד
חוטא ומוסיף לחטוא
היכרות עלומה
דין ותיקון
שלטון העם ולא שלטון הפקידים
קריאת שמע בנחת

ר' בנימין-אשר היה דמות מפתח בעיירה ינדז'יוב שבפולין. מנכבדי הקהילה ופרנסיה היה, שתדלן נמרץ בממשל הרוסי ששלט במדינה. פועלו הרב למען אֶחיו היהודים הצדיק את ההילה שנקשרה סביבו. בכל מקרה של הסתבכות או מצוקה הוא היה שם, נכון להפעיל את קשריו כדי  לחלץ יהודי מצרה. מי האמין שדווקא הוא יהיה קרבן לעלילה חמורה.

זה היה כאשר ר' בנימין-אשר שהה בעיירה קילץ הסמוכה, שבה התגורר באותה עת האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מקוזמיר. מלחמת העולם הראשונה יצרה מהומה ושיבשה את סדרי החיים. צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית פלש לפולין והדף את צבא הצאר.

בבת אחת התהפך מעמדו של ר' בנימין-אשר. כל מכריו היו עכשיו אויבי המשטר החדש. לא חלף זמן רב והוא נעצר והואשם בעוון ריגול למען הצאר הרוסי.

היהודי הנכבד מצא עצמו בתא חשוך, מצפה בלב חרד לגורלו המר. ואכן, יום אחד התגנבה שמועה שדינו נחרץ בלי משפט ונגזר עליו עונש מוות. הבשורה המרה הכתה בתדהמה את בני משפחתו וכל מכריו. הימים ימי מלחמה, וחיי אדם היו שווים כקליפת השום. נראה היה כי נגזרה הגזירה ואפסה תקווה.

בצר לה מיהרה רעייתו האומללה של ר' בנימין-אשר אל האדמו"ר מקוזמיר. בהיכנסה לחדרו פרצה בבכי נסער: "אנא, רבי, הצילו את חיי בעלי!".

האדמו"ר הורה לשמשו, ר' משה צוקרמן, לקחת דף ועט, מפני שרצונו להכתיב לו מכתב אל הפרופסור האישי של פרנץ-יוזף, קיסר אוסטריה. "כתוֹב", הורה הרבי, "שאני מכיר את האיש בנימין-אשר, ויודע שהוא אדם תם וישר, חף מכל אשמת ריגול, וכי אך שקר טפלו עליו". הרבי הוסיף דברי מליצה ולימוד זכות על היהודי, וסיים בבקשה אישית כי הפרופסור הנכבד יעשה כל שביכולתו להביא לידי שחרורו.

את המכתב נתן הרבי בידי האישה, והורה לה לנסוע מייד אל הפרופסור. בדמעות בעיניה מיהרה האישה לעשות כדברי הצדיק. היא הצליחה לאתר את הפרופסור, ומסרה בידו את המכתב. הלה קרא בעיון את הכתוב, וכיווץ את גביניו בריכוז. אחרי רגעים ארוכים של המתנה פנה אל האישה הנרגשת ואמר: "עשי מאמץ להתקבל אצל הקיסר בשעה פלונית".

הקיסר פרנץ-יוזף הקפיד להיות נגיש לאזרחים, והללו יכלו להתקבל אצלו בקלות יחסית. האישה טרחה להשיג רישיון כניסה לארמון, ובשעה הנקובה עמדה לפני הקיסר. לצידו זיהתה את רופאו האישי. "מה רצונך?", שאל הקיסר.

האישה פרצה בבכי, ובקושי הצליחה לשטוח את תחינתה. כאן נכנס הרופא לתמונה. הוא ביקש את רשות הקיסר להתערב, וציין כי הוא משוכנע שנפלה טעות חמורה וכי האיש אינו מרגל. "אף שאינני מכירו אישית", אמר לקיסר, "יש בידי מכתב מאת אדם קדוש, טברסקי שמו, המעיד שבעלה של הגברת חף מכל אשמה".

סקרנותו של המלך התעוררה. "מה טיבו של איש קדוש זה?", שאל את רופאו.

"זה היה לפני שנים", פתח הפרופסור וסיפר. "הצדיק טברסקי סבל מבעיה רפואית בעיניו, ובא למרפאתי לאבחון. קבעתי כי חובה לעשות ניתוח דחוף, להצלת מאור עיניו. לפני הניתוח ביקשתי להרדימו, כמקובל.

"הצדיק הפתיע אותי בהודיעו שהוא מסרב להיות מורדם. השבתי לו כי אי-אפשר לבצע את הניתוח כשהמנותח ער. דיי בתזוזה קלה לגרום נזק בלתי-הפיך לעיניו.

"הצדיק השיב כי הוא מקבל עליו את הסיכון, ובלבד שלא להיות מורדם. נאלצתי לוותר והחתמתי אותו על הצהרה כי אינני אחראי לכל נזק שייגרם לו עקב סרבנותו. לאחר מכן ניגשתי לביצוע הניתוח. הייתי משוכנע כי אך יחוש את חוד האיזמל יחזור בו מסירובו.

"לתדהמתי, הצדיק לא הניד עפעף לאורך כל הניתוח ולא הזיז את ראשו. מפעם לפעם הקיש באצבעו כדי לאותת דבר מה. לא האמנתי למראה עיניי. זו יכולת שלמעלה מגדר אנוש!

"סיימתי את הניתוח, נפעם ונרעש, והצדיק קם כאילו לא חתכה סכין בבשרו. מרוב התרגשות נעתקה נשימתי. אף סירבתי ליטול ממנו כסף, והזמנתיו לבוא אליי ככל שיזדקק לשירותיי. נוכחתי כי איש קדוש הוא, וראיתי זכות לטפל בו".

הקיסר פרנץ-יוזף הנהן בהערכה. "אכן", הוסיף במפתיע, "שמעו של הרב טברסקי הגיע גם לאוזניי. אם כן, דבריו מקובלים עליי". בו במקום שיגר הוראה לבית הכלא שבו היה עצור ר' בנימין-אשר כי יש לשחררו לאלתר.

תעלומת ההיכרות של הקיסר עם הצדיק קיבלה חיזוק, כאשר ביקר במעונו של הצדיק נכדו של 'היהודי הקדוש' מפשיסחה, שהנהיג חצר בעיירה ווחנצק שבפולין. שני האדמו"רים שוחחו ביניהם על הגזירות הקשות שהנחית השלטון האוסטרי על היהודים.

"מכיר אני את הקיסר", אמר האדמו"ר מקוזמיר, "ואין הוא שונא ישראל. ובאשר לגזירות – אין הוא אשם בהן". חתם ולא פירש, אולם מדבריו היה ניכר כי היכרות עלומה הייתה שרויה בין השניים.

(על-פי 'גדולת מרדכי')


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)