חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ענייני 'עבודה' צריכים להיעשות מתוך השתדלות ויגיעה דווקא
דבר מלכות

לגבי עצם קניין מערת-המכפלה לא היה הבדל אם הדבר היה נעשה בכסף ממש או בהנאה שחשובה ככסף * אף-על-פי-כן התעקש אברהם אבינו לשלם לבני חת משום שלא היה מוכן לקבל זאת מהם במתנה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהתחלת הפרשה נאמר "ויהיו חיי שרה", ותיכף בפסוק שלאחרי זה מדובר אודות עניין שלכאורה הוא ההיפך ד"חיי שרה" - "לספוד לשרה ולבכותה"?!

זאת ועוד:

"חיי שרה" הוא לא רק התחלת הפרשה, אלא גם שם הפרשה, וכשם שכל ענייני התורה הם בדיוק, כמו-כן גם שמות הפרשיות הם בדיוק.

ולהעיר גם ממה שכתוב בשל"ה1 שמי שאינו יכול ללמוד, מצד סיבות שונות, יאמר את שמות החומשים והפרשיות, שמות ספרי התנ"ך, המסכתות כו', שגם בזה יש סגולה לכמה וכמה  עניינים.

והרי שם הפרשה הוא שם של כל הפרשה, מהתיבה הראשונה עד לתיבה האחרונה.

ועל-פי זה צריך להבין בנוגע לפרשת חיי שרה2: הרי בפרשה זו מדובר אודות כמה וכמה עניינים שלכאורה אין להם שייכות ל"חיי שרה", ובפרט העניין ההפכי ד"חיי שרה", ואם-כן, מדוע נקראת הפרשה בשם "חיי שרה"?

ב. על-פי דרך הפשט, יש לבאר, שגם בעניין "לספוד לשרה ולבכותה" ניכרת המעלה של "חיי שרה" - כי, ככל שתגדל מעלת הדבר, יגדל יותר ההספד והבכי כאשר נחסר הדבר. ולכן נכלל גם עניין זה בפרשה ששמה "חיי שרה", כיוון שגם בעניין זה מתבטא העילוי ד"חיי שרה".

אבל, תירוץ זה הוא בקו המרירות וקו העצבות, ואילו תורת החסידות, "אילנא דחיי"3 - שאומרת שכל ענייני עבודת ה' צריכים להיות בשמחה, ועד שאפילו עבודת התשובה צריכה להיות  בשמחה4 - מבארת עניין הנ"ל בקו השמחה, כדלקמן.

ג. ובהקדמה:

האדם - צריך להיות "מהלך"5, ומובן שאין הכוונה להליכה סתם, אלא הליכה מלמטה למעלה, מדרגה לדרגה, "מחיל אל חיל"6.

ומזה מובן גם בנוגע למה שכתוב7 "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (לעולם הבא) - שכשם ש"והקיצות" הוא-עניין של עלייה לגבי "בהתהלכך", כמו-כן גם "בשכבך" הוא-עניין של עלייה.

והיינו, שבפסוק זה נתבאר סדר העליות: לכל לראש ישנם חיי האדם עלי אדמות, ואחר-כך הרי הוא מתעלה למעמד ומצב ד"בשכבך", ועד להעילוי ד"והקיצות"8.

ומזה מובן, שכניסת שרה למערת המכפלה אינו עניין הפכי מ"חיי שרה", אלא אדרבה, זוהי אחת העליות שב"חיי שרה".

וזהו, "ויהיו חיי שרה וגו'", היינו, שהכתוב מונה כמה וכמה עליות, ולדוגמה: "מאה שנה", כמבואר במקום אחר9 שמספר זה מורה על תכלית השלימות, שזוהי עלייה גדולה ביותר. ולאחרי כן ממשיכה התורה לספר אודות הסדר ד"חיי שרה" - כניסתה למערת המכפלה, שזוהי עלייה גדולה עוד יותר.

אלא שעלייה זו היא באופן ד"לספוד לשרה ולבכותה" - על-דרך שמצינו בזוהר חדש10 בנוגע לרבי עקיבא שכאשר שמע סודות התורה בשיר-השירים זלגו עיניו דמעות, מצד גודל מעלת העניין שלא היה יכול לבוא בהתיישבות בכלים, ועל-דרך זה יש לומר בנוגע להעלייה דשרה בכניסתה למערת המכפלה, שזוהי עלייה גדולה ביותר הקשורה ומביאה לידי דמעות, דמעות של שמחה.

ד. אודות מערת המכפלה, שבה היה המשך העלייה של שרה - מסופר בהמשך הפרשה אודות המשא ומתן שניהל אברהם עם עפרון ובני חת, לקנותה מהם "בכסף מלא"11, כיוון שלא רצה לקבלה במתנה.

ומבואר בטעם הדבר12, שאברהם לא רצה שמקום זה יהיה שייך אליהם, ואפילו לא לקבל מהם במתנה, שגם אז יש להם איזו שייכות להמקום.

ולכאורה צריך להבין:

מצינו בגמרא13 בנוגע לקידושי כסף, שאף-על-פי שהאיש צריך ליתן כסף לאשה, מכל-מקום, באדם חשוב, גם אם נתנה היא, מקודשת, "דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה ומקניא ליה נפשה", והיינו, שההנאה של האשה שהאיש חשוב קיבל מתנה ממנה - הנאה שהיא שוה פרוטה, ולדעת בית שמאי שוה דינר - חשובה כמו נתינת כסף מהאיש להאשה (ולכמה דעות14 אין צורך אפילו באדם חשוב).

ומסקנת הגמרא שעניין זה הוא לא רק בקידושין, ששם יש עוד טעמים צדדיים, אלא "וכן לעניין ממונא", וכן נפסק להלכה בשולחן-ערוך15.

ועל-פי זה צריך להבין: כיוון שאברהם היה אדם חשוב, וכפי שאמרו לו בני חת: "נשיא אלוקים אתה בתוכנו"16 - היה יכול אברהם לקבל מבני חת את מערת המכפלה במתנה, וההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה חשובה כמו כסף, ואם-כן, מדוע התעקש אברהם לקנות בכסף דווקא, וכי מאי נפקא-מינה באיזה אופן נעשה תשלום הכסף, כסף ממש, או הנאה ששוה כסף?

ה. והביאור בזה:

לגבי קניין מערת המכפלה, שתצא מרשותם לגמרי ותהיה שלו - אין אמנם נפקא-מינה אם הדבר נעשה על-ידי כסף ממש או על-ידי הנאה שחשובה ככסף; אבל הנפקא-מינה היא לגבי אברהם - שאם היה מקבל מהם במתנה, הרי אף שההנאה שלהם מזה שאברהם קיבל מהם מתנה היתה נחשבת אצלם כמו כסף, מכל-מקום, לא היתה לו שום הוצאה על זה ("אים וואלט עס גארניט געקאסט"), ואברהם רצה לשלם עבור זה.

וכידוע17שכל ענייני העבודה צריכים להיות באופן של השתדלות דווקא, וכהפתגם18 שאצל חסידים לא קיים המושג של "בדרך ממילא"; יש צורך בעניין של עשייה ("מדארף טאן"), והעשייה צריכה להיות עד לאופן של יגיעה, כמאמר רז"ל19 "יגעת ומצאת".

ועל-דרך זה בנוגע לעבודתו של אברהם, שהיתה בקו החסד (דאף שעסק בכל העניינים, מכל-מקום, עיקר עבודתו היתה בקו החסד), וכדאיתא בספר הבהיר20 "אמרה מידת החסד לפני הקב"ה, ריבונו-של-עולם מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי", שבכלל זה היא גם ההתעסקות בכל צרכי הקבורה, שזהו עניין של גמילות-חסדים21 - שרצונו היה שעבודה זו תהיה באופן שיצטרך לשלם עבוד זה ("אים זאל דאס קאסטן"), ולא עוד אלא שרצה לשלם "כסף מלא"31, "כל שוויה"22 (היפך הנהגת עפרון - "רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים"23).

וזהו שמספרת התורה בנוגע להמקום שבו נעשית העלייה של שרה למעלה יותר מהעילוי ד"מאה שנה גו'" - שעניין זה הוצרך לבוא על-ידי השתדלות דווקא.

ועל-ידי השתדלות זו הגיעו לבחינת "עובר לסוחר"24: "סוחר" - מלשון מקיף, ו"עובר לסוחר" - למעלה גם מבחינת המקיף25.

ו. וההוראה מזה:

ידוע שבכל דבר גשמי ישנו ניצוץ אלוקי שנמצא בו בגלות. וכאשר האדם מקיים את המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, הרי הוא פודה את הניצוץ האלקי שנמצא בדבר הגשמי, ומעלה אותו לקדושה, שזהו עניין פדיון שבויים שהיא "מצווה רבה"26.

ולכאורה יש מקום לומר, שגם כאשר האדם מקיים את המצווה ללא יגיעה והשתדלות, קונה הוא את הניצוץ האלוקי שבדבר הגשמי,שכן, "בההיא הנאה" שיש להניצוץ הנפדה "גמר ומקנה ליה נפשיה".

ועל זה היא ההוראה - שלא די בכך, אלא יש גם צורך ביגיעה והשתדלות מצד האדם ("אים דארף אויך קאסטן"); בנוגע להניצוץ - אין אמנם נפקא-מינה באיזה אופן נעשה קיום המצווה, דכיוון שנתקיימה המצווה נתעלה הניצוץ לקדושה, אבל הנפקא-מינה היא בנוגע להאדם.

ואף-על-פי שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ולא ירדה למטה אלא רק בכדי לברר את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם27, מכל-מקום, לאחרי שירדה למטה ועוסקת בעבודת הבירורים מתעלה גם הנשמה לדרגה נעלית יותר28, ועלייה זו נעשית על-ידי היגיעה דווקא, ואז מתעלה גם הניצוץ להמקום היותר עליון שבו מתעלה הנשמה, שזוהי בחינה שלמעלה משורש ומקור הנבראים - "עובר לסוחר" (כנ"ל ס"ה).

וזהו גם דיוק לשון חז"ל "יגעת ומצאת"29, שעל-ידי היגיעה זוכים במציאה,שזהו דבר שבא ללא יגיעה - היינו שעל-ידי היגיעה מגיעים לבחינה שהיא למעלה ממה שיכול האדם להשיג על-ידי יגיעתו, בחינת "עובר לסוחר".

ועניין זה למדים במכל-שכן מאברהם שהיה קודם מתן-תורה, ועל-אחת-כמה-וכמה עכשיו, הרי בוודאי שעל-ידי היגיעה מגיעים לבחינה שלמעלה משורש ומקור הנבראים.

*   *   *

ז. בלימוד התורה יש דרך הפשט, רמז, דרוש וסוד. וכך גם בפרשה זו יש גם אופן הלימוד בדרך הסוד.

ובנוגע לענייננו - איתא בכתבי האריז"ל30 (ונתבאר גם בתורת החסידות31 שעל-ידה באים סודות התורה בהבנה והשגה) בפירוש הכתוב "וישקול אברהם לעפרון... ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"24, "לעפרון היינו לשוכני עפר שהם הצדיקים שיעמדו בתחיית המתים, שוקל להם אברהם, חסד עליון, ת' עלמין דכיסופין" (ארבע מאות עולמות של תענוג).

וצריך להבין: מדוע נקראים הצדיקים בשם "עפרון", מלשון עפר32, על-שם33 "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" - לכאורה היו צריכים להיקרא בשם המורה על עניין של מעלה, על-דרך מאמר רז"ל34 "עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה" (שם הוי'), וכיוצא-בזה, ועל-כל-פנים לא על-שם ברייתם מן העפר, שמורה על פחיתות וחסרון, כידוע35 בעניין "אחור וקדם צרתני"36, שהאדם הוא "אחור למעשה בראשית"37, לפי שנשתנה יצירת גופו משאר כל הנבראים, שבכולם נברא הגוף יחד עם הנפש, ואילו גוף האדם היה תחילה עפר מן האדמה, בחינת דומם, כמו שכתוב38 "גלמי ראו עיניך"?

אך העניין הוא - ש"עפר" מורה על עניין הביטול, ש"משים עצמו כעפר שהכל דשין בו"39, ודווקא על-ידי זה זוכים להעילוי ד"ארבע מאות שקל כסף", "ת' עלמין דכיסופין", דכיוון שזהו תענוג העצמי שלמעלה ממציאותו, הרי כל זמן שנמצא במציאותו אינו "כלי" לזה, ולכן צריך תחילה להתבטל ממציאותו, שזהו עניין ד"עפרון", הביטול דעפר, שזהו ה"כלי" לבחינת "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר".

וזהו מה שנאמר "וישקול אברהם לעפרון גו'" - כי, אצל אברהם מצינו שאף שנקרא "האדם הגדול בענקים"40, והאיר אצלו אור הקדושה עד כדי כך שגם בני חת הודו ואמרו "נשיא אלוקים אתה בתוכנו", מכל-מקום, היה בביטול ואמר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר"41. והיינו, שעל-ידי הביטול דאברהם זוכים לת' עלמין דכיסופין שיתגלו לעתיד לבוא.

ח. וההוראה מזה:

אמרו חז"ל42 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", דקאי על תחיית המתים43, שעניין זה יהיה אצל כל ישראל, דלא כמו גן-עדן, שיש בו חילוקי מדריגות44.

וכיוון שה"כלי" להגילויים שבתחיית המתים - ת' עלמין דכיסופין - הוא עניין הביטול דעפר (כנ"ל), נמצא, שאצל כל ישראל צריך להיות הביטול דעפר.

ומובן, שזהו דבר קשה הן אצל הפשוטים והן אצל הגדולים:

בנוגע לפשוט שבפשוטים וקל שבקלים - הרי אף ש"מציאותו" היא קטנה שנקל לבטלה, מכל-מקום, הרי זה קשה עבורו, כיוון שחסר לו הכלי, דהינו הידיעות, כיצד לבטל אפילו מציאות קטנה.

ובנוגע לגדול שבגדולים - אך שיש לו הידיעות כיצד לפעול ביטול המציאות, מכל-מקום, הרי זה קשה עבורו, כיוון שמציאותו גדולה וחשובה,  גם על-פי תורה.

ועל זה היא ההוראה והנתינת-כוח מאברהם אבינו, שעם היותו "האדם הגדול בענקים" היה בביטול דעפר ואפר, וכיוון שאברהם הוא ה"אב" וה"מוריש" של כל אחד מישראל, ודין ה"ירושה" הוא שאין זה תלוי במצבו של היורש, שהרי אפילו חרש, שוטה וקטן יורש הכל45, נמצא, שכל בני-ישראל יש להם בירושה את כוח הביטול, שזהו הכלי להמשכת בחינת "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר".

ט. ונוסף על ה"כלי" הנ"ל, יש צורך גם ב"צינור" שעל-ידו תהיה התקשרות האלוקות עם האדם, להיותו "ממוצע" שיש בו מב' העניינים שמחברם - שזהו עניין התורה, עליה אמרו46 "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", ולכן היא ה"ממוצע" המחבר אלוקות ונשמות ישראל ועולמות47.

והנה, כדי להתקשר עם בחינת גליא דקוב"ה, מספיק גליא דתורה; אבל כיוון שצריכים "צינור" לבחינת "עובר לסוחר", שהוא-עניין תענוג הפשוט - יש צורך גם בסתים דאורייתא, פשיטות התורה, שמגעת בבחינת תענוג הפשוט, ומחברת את עצם הנשמה עם העצמות.

וזהו הטעם שבדורות האחרונים עסקו רבותינו נשיאינו בהשתדלות מיוחדת בעניין הפצת המעיינות - דכיוון שעומדים כבר לקראת הגילויים דלעתיד לבוא, עליהם נאמר "כל ישראל יש להם חלק לעום הבא", יש צורך בהפצת המעיינות לכל ישראל, כדי שיהיה לכולם הצינור להתקשר עם בחינת "עובר לסוחר".

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת חיי-שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ט;
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ט, כרך א, עמ' 213-207 - בלתי מוגה)

----------

1) בהקדמתו בית אחרון (יג, סע"א ואילך) - בהגהה.

2) ראה גם לקו"ש ח"ה עמ' 337 ואילך. חט"ו עמ' 145 ואילך. ועוד.

3) זח"ג קכד,ב (ברע"מ) וראה תניא אגה"ק סכ"ו. ובכ"מ.

4) ראה תו"מ חכ"ד עמ' 15. וש"נ.

5) ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך), ובכ"מ.

6) תהילים פד,ח. וראה ברכות ומו"ק בסופן. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה ס"א. וש"נ.

7) משלי ו,כב. וראה אבות פ"ו מ"ט.

8) ראה גם אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' תקמז (נעתק ב"היום יום" יג מנחם-אב).

9) ראה תו"מ סה"מ חשוון עמ' רצד ואילך. וש"נ.

10) ראה מהנ"ע וירא צח,ב. ט"ז באו"ח סרפ"ח סק"ב (בשם ז"ח).

11) פרשתנו כג,ט.

12) ראה לקו"ש ח"י עמ' 62 ואילך. וראה גם לקו"ש ח"ל עמ' 84 ואילך. חל"ה עמ' 84 ואילך.

13) קידושין ז,א.

14) ראה נ"כ הטושו"ע אה"ע סכ"ז ס"ט.

15) חו"מ סק"צ ס"ו.

16) פרשתנו שם, ו.

17) ראה לקו"ש ח"ה עמ' 80 ואילך. וש"נ.

18) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת עמ' 57. וראה גם סה"ש תש"ב עמ' 119.

19) מגילה ו, רע"ב.

20) סקצ"א (זח"א בהשמטות רסד, רע"ב) - הובא ונת' בפרדס שכ"ב פ"ד.

21) ראה סוטה יד,א. רמב"ם הל' אבל רפי"ד.

22) פרש"י עה"פ.

23) ב"מ פז, רע"א. הובא בפרש"י שם, טז.

24) פרשתנו שם,טז.

25) ראה תו"א וישלח כד,ג. ובכ"מ.

26) ב"ב ח, רע"ב.

27) ראה ע"ח שכ"ו פ"א. הובא בתניא פל"ז (מח,ב).

28) ראה לקו"ש חט"ו עמ' 247 ואילך.

29) ראה גם מכתב א' אלול ה'תשי"ט (אג"ק חי"ח ס"ע תקיז): "וכמבואר באחת ההתוועדויות כו'".

30) ס' הדרת מלך סקנ"ב (בשם פי' הספרא דצניעותא).

31) אוה"ת פרשתנו קיט,ב.

32) זח"א קכד, א (במהנ"ע).

33) בראשית ג, יט.

34) ב"ב עה, רע"ב.

35) ראה תו"א בראשית ג, ד ואילך. תו"ח שם יח, ד ואילך. ובכ"מ.

36) תהלים קלט, ה.

37) ברכות סא, א.

38) תהלים שם, טז. וראה סנהדרין לח, סע"א ואילך.

39) ראה עירובין נד,א. לקו"ת במדבר טו, ריש ע"ב. ובכ"מ.

40) יהושע יד,טו. וראה ב"ר פי"ד, ו.

41) וירא יח,כז.

42) סנהדרין ר"פ חלק.

43) רע"ב (ועוד) לסנהדרין שם.

44) ראה תו"מ סה"מ אייר עמ' ריז ואילך. ע' רכא ואילך. וש"נ.

45) ראה נדה מג, סע"ב ואילך.

46) זח"ב קסא, רע"ב.

47) ראה סה"מ תש"ה עמ' 121 ואילך. ועוד.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)