הבעש"ט מספר באיגרתו הידועה (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש השנה תק"ז, ושבמהלכה הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי קאתי מר?" [=מתי יבוא מר]; וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". וכך מבואר בספרי גדולי החסידות, כי גילוי אור החסידות הוא התחלת "התנוצצות אורו של משיח".
מכיוון שכך, התבוננות במהות החסידות תאפשר לנו להבין את משמעות הגאולה. ברור שמציאות החיים בזמן הגאולה תהיה שונה לגמרי, ועם זה נאמר "עולם כמנהגו נוהג". הרי שיהיה שילוב של חידוש בתוך המציאות הקיימת. ואכן, הרבי מליובאוויטש מסביר שהדבר משתקף במילה 'גאולה', שעיקרה המילה 'גולה', אלא שכאן נוספה ה'א' (הרומזת לאלופו של עולם), והיא ההופכת את ה'גולה' ל'גאולה'.
השפעתם של אור וחיות
גם במהותה של החסידות מתקיים שילוב דומה. לכאורה היא לא חידשה דבר. התורה אותה תורה; המצוות אותן מצוות. השינויים במנהגים וכדומה – לכולם מקורות קדמונים, ואין הם חידוש של החסידות. ועם זה, החסידות חוללה מהפכה אמיתית. היא החדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות, עד שהם קיבלו דמות שונה לגמרי.
את ההסבר אפשר למצוא במכתב שכתב הרבי הרש"ב מליובאוויטש, לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו. הוא כותב (אגרות-קודש שלו, כרך א, עמ' רנט) כי ביום הזה, י"ט בכסלו, שמסמל את פריצת דרכה של החסידות – "אור וחיוּת נפשנו ניתן לנו". שתי המילים האלה, 'אור' ו'חיוּת', ממצות את בשורתה של החסידות.
מה ההבדל בין חדר חשוך לחדר מואר? האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על תכולתו. ועם זה, ההבדל בין חדר שבו שוררת עלטה לחדר מואר הוא דרמטי. בחדר חשוך החפצים מאבדים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי; ובמקום להשתמש בהם שימוש מועיל – האדם עלול להיתקל בהם ולהיחבל. זה ההבדל בין חושך לאור.
אף מושג ה'חיוּת' כך. רוח החיים אינה מוסיפה מאומה על מה שכבר יש בגוף. היא אינה משנה את מבנה האיברים והגידים. אך איזה הבדל! אותו אוסף של איברים וגידים יכול להיות מוטל כאבן דוממת, והוא יכול להיות יצור חי, תוסס, מלא עליצות וחיוניות. הכול בזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא – 'חיוּת'.
עולם חדש
שני המושגים הללו, 'אור' ו'חיוּת', ממחישים איך דברים יכולים להשתנות מן הקצה אל הקצה, בלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות חשוך ונטול חיים.
החסידות, במהותה האמיתית, היא 'אור' והיא 'חיוּת'. ההגדרה הממצה ביותר שלה היא – פנימיות התורה, נשמת התורה. היא שופכת אור חדש על התורה ומחיה את מצוותיה. התורה אותה תורה והמצוות אותן מצוות, אבל על-ידי החסידות הן מתחילות להאיר ולחיות. כפי שראו הכול, שעל-ידי גילוי אור החסידות החלו יהודים לחוש אחרת את התורה, ולקיים בחום, בשמחה וברעננות את מצוותיה. השגרה וההרגל פינו את מקומם לחיוּת פנימית שחדרה לחיי היהדות.
גם הגאולה (בתקופה הראשונה שלה) תהיה שילוב של המציאות הקיימת עם אור חדש, שיעניק לה משמעות שונה לחלוטין. אמנם 'עולם כמנהגו', אבל כאשר "ונגלה כבוד ה'" זה יהיה עולם אחר לגמרי – עולם של גאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
