נושאים נוספים
	המלאך מסייע ליהודי בעבודת השליחות
	מבט 'חיצוני' על נשיאות הרבי
	חומה בגשמיות וברוחניות
	גילוי אור המשלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאמר על נשיאות הרבי שהתפרסם בכתב-עת תורני * ה'מבצעים' שתיקן הרבי במלאות עשור לפטירת אמו * התייחסות הרבי לעיסוק הרצוי לנשים * על תחבולות של הנפש הבהמית, ועיון לגבי ההקפדה לחוג את פסח בבית בלבד

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

שנתיים אחרי עלות הרבי על כס נשיאות חב"ד, התפרסם בירחון התורני 'הפרדס' (שנה כ"ז חוברת ה' עמודים 30-29) מאמר אודות הרבי, כשהכותב (הרב א.ש. אהרוני) מקדים לו את השורות הבאות:

"אין כותב השורות הללו חסיד-ליובאוויטש ואינו בכלל חסידי – מעריץ של שיטה חסידית זו או אחרת באופן מיוחד. כותב השורות הללו גדל ונתחנך בבית חסידי, ובסביבה חסידית שכולה ספוגה וחדורה נימה ומחשבה חסידית. כותב השורות הללו התגורר גם במשך שנים אחדות בעיר, בה חי ופעל באופן זמני הרבי מליובאוויטש העכשווי. במשך שנים מרובות הייתה לו לכותב האפשרות וההזדמנות התכופה להסתכל ולעמוד על טיבה של אישיות זו המכונה: הרבי מליובאוויטש.

"במשך תקופה קצרה היה מתבונן ומסתכל בהתנהגותו, מעשיו ואורח חייו. אי-לזאת תיחשב נא הערכה זו, שאפשר אמנם לא להסכים לכמה ממסקנותיה, להערכה מדוייקת ונכונה".

אף אנחנו נוסיף ונקבע כי אין אנו מסכימים לדברים האחרים שבאותו מאמר. נהגנו בו, אפוא, בדרכו של רבי מאיר – "תוכו אכל כו'" (חגיגה טו, ב) – ולכן ציטטנו רק קטעים אחדים.

והוא מקדים בסקירה על ערש לידתה של חסידות חב"ד:

"הצלחתו המרובה של בעל "התניא" שהרעיש והסעיר את בעלי-מוח, שבזמנו, אותה המהפכה הדתית הגדולה שחולל ה"רב" בתוככי רבבות בעלי המוח והרגש, על אף כל הרדיפות והנגישות מצד מתנגדים עזים וחזקים, אדירי תורה מוכרים, אותה ההצלחה היוצאת מן הכלל, באה כתוצאה מזה שבעל "התניא" – המבסס של המחשבה החסידית והמאיר את ערכי החסידות מנקודה פילוסופית-מוסרית מאד נשגבה, בחתרו ובדלותו עמוק עמוק במעיני החכמה, בינה ודעת, ואותו בעל "התניא" – מבססו של המחשבה החסידית העמוקה הרי הופיע באותה שעה ג"כ על במתי הלומדות בתור גאון ופוסק בעל היקף עולמי. אף מתנגדיו הנמרצים ביותר, ואף בהתלקח אש מלחמת-יה, לא ההינו למעט את דמותו בתור גאון אדיר בנגלה. בלומדות וגאונות הרי היה הבר-סמכא המוכר אף מטעם קנאי מתנגדיו ביותר.

"שיטתו החדשה בחסידות שהתפשטה בקצב הבזק והשתרשה בכמה וכמה מערי החסידות, והשתלטה על חלק הגון של עולם החסידות בכלל, הוא בלי שום ספק תוצאת גדלותו בהלכה. גדלותו בהלכה הקנתה לו את האמון הבלתי מוגבל אליו הגו המונות מעריציו, ובאותה שעה נזדעזעו מתנגדיו בראותם ממולם ענק תורני לפניו גלויים כל חדריה ומעינותיה של התורה.

"וכדוגמת בעלי המוסר הדגולים שלפנינו שרכשו לעצמם על נקלה את אימונו של העם מטעם זה שלא רק ה"מוסר" בלבדו היה נושא מעיינם והתעמקותם. "רבנו יונה" זכה באמון תכוף ומיד עם הופעתו בספר "שערי תשובה" כי באותה שעה כבר היה מקובל ומוכר מאז בתור רבנו יונה בעל ההלכה. שונה ואטית היתה דרכם של בעלי מוסר הגדולים האחרים. לא בנקל מצאו להן אמרותיהם המוסריות, המצויינות והעמוקות את ההד המתאים בקרב העם אך מטעם זה שחסר היה להם, לבעלי מוסר האלה, המצע והיסוד של סמכות-תורנית מוכרת ומספיקה, שהטפתם המוסרית תישען עליה.

"על שני עמודים הושתתה ליובאוויטש, על עמוד התורה ועמוד החסידות. ואכן עלי אבן שתי' העמוקה של דבר התורה התבסס והתנהל אותו ארמון-פלאים המכונה חב"ד.

"חב"ד ולומדות במובן העמוק ביותר, לא רק שדרו והתאחדות בכפיפה אחת מתוך וויתור, אלא שבעיקר שהתקשרו והתדבקו לאחדים מתוך השלמה הדדית. ליובאוויטש הרי הגשימה בעצמם וייצגה את החסידות הפילוסופית העמוקה ובאותה שעה גם שימשה פאר ללומדות, לדבר ההלכה ופסק הדין. הקו הממוזג הזה הומשך ע"י ה"צמח-צדק", שבשעתו הופיע כאישיות רב-גוונית, הן בשטח התורה והן בחלק החסידות".

"...עם בחירתו של הרבי החדש בתור מנהיג לעדת ליובאוויטש... כן אכן מייצג הוא הרבי העכשווי מזיגה מושלמת במאה אחוז. התפיסה העמוקה ביסודות חב"ד, ומאידך גיסא הלא הנהו הרבי אחד מגדולי דורנו בנגלה בלומדות בבקיאות בספרות הרבנית לכל ענפיה, ונוסף על אלה איש הצדקות והפרישות, ואין כל ספק שאתו יעלה כל בית ליובאוויטש הרמתה.

"ולא הגיע הרב למינויו-התנשאותו בגלל זכות היותו "נכד" בלבד. כבודו ויחוסו באישיותו הוא. בזכות אישיותו העצומה, בגדלותו בכל שטחי התורה גדל ונעשה ראוי לתפוש את כסא מלכות ליובאוויטש...

"ואין פלא שאף אצל אנשי-שם, יודעי דרך הרבי, דרך התורה, דרך פרישות והצנע-לכת אף אצלם עורר מינויו של הרבי למנהיג ליובאוויטש תקוות גדולות בהתחדשות והחזרת העטרה ליושנה, כי הכרח חיוני הוא קיומה ועבודתה של ליובאוויטש על כל תקפה וגבורתה בכל ארצות פזורינו ובעיקר כאן באמריקה".

'מבצעים' בעשור לפטירת הרבנית

בו' תשרי תשמ"ה, עם מלאות עשרים שנה ליום פטירת אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה עליה-השלום, ביקש הרבי להשתדל לייסד במשך השנה עשרים מקוואות טהרה חדשים, ולייסד עשרות קרנות סיוע לחפצים להתחיל לשמור על כשרות האכילה ושתיה, וכן לפרסם ולהפיץ את קיום המצוה דהדלקת נרות שבת ויום-טוב – ראה בשיחות ליל וא"ו תשרי תשמ"ה ('התוועדויות תשמ"ה' כרך א' עמ' 108) וא"ו תשרי לאחרי תפילת מנחה (שם עמ' 115) ובמהלך ההתוועדות המרכזית (שם עמ' 141).

הרבי הדגיש: ע"פ הידוע (מגלה עמוקות עה"ת פרשת שלח ד"ה ג' מצוות (יז, ד) – בשם הגה"ת מיימוני) שהראשי-תיבות של ג' ענינים הנ"ל הוא "חנה": חלה (כשרות האכילה ושתי') נדה (טהרת המשפחה) הדלקת הנר (נרות שבת ויום-טוב).

מן הראוי להדגיש את העובדה, שעל שלושת המבצעים "נרות שבת קודש ויום טוב", "כשרות האכילה ושתי'" ו"טהרת המשפחה", הכריז הרבי בשנת העשור לפטירת אמו.

הראשון היה נש"ק – בשלהי שנת תשל"ד (כ"ד אלול תשל"ד), כשרות וטהרה בשיחות תמוז תשל"ה – ראה 'לקוטי שיחות' כרך יג עמודים 256 ואילך; 95 ואילך.

זכתה הרבנית, ומאז העשור הראשון לפטירתה התחזק בית ישראל באמצעות מצוות שסימנן "החן" (חנה).

הרבי עשה זאת בפשטות וללא הבלטה, וכך הפיץ מצוות שעליהן מושתת העם היהודי כולו.

[הדברים מזכירים את מזכרת הזיכרון שעשה רש"י לאביו בהזכירו את שמו על-ידי ציטוט דברי המדרש "אמר רבי יצחק" בתחילת פירשו לתורה].

המשך לפגישה

בשנת תשמ"א ביקר כ"ק האדמו"ר מבעלזא אצל כ"ק אדמו"ר נשיא-דורינו, ודובר בהרחבה אודות חשיבות חינוך הבנות שבדורינו, שהוא דבר עיקרי ויסודי (ראה 'בצל החכמה' עמ' 120 והדברים נדפסו מחדש בקונטרס בפני עצמו בשנת תשס"ט עמ' יח סעיף יח).

הרבי הזכיר את המסתייגים משילוח לבתי ספר בטענה שזהו בניגוד לכלל "כל כבודה בת מלך פנימה", והאדמו"ר מבעלזא הגיב שהמצב האמיתי כיום הפוך לגמרי. יציאת הנשים והבנות לעבודה כדי להתפרנס במשרדים, לדוגמה, היא דבר שמהווה פרצה רח"ל, ונמצא שדווקא בית הספר הוא ה"פנימה" האמיתי שמציל אותם – בהענקת חינוך יהודי כבעי וכו'.

הרבי נשיא-דורינו הגיב ואמר: "אכן היום כבר הכל מודים בזה".

אמנם, קצת יותר משנתיים אחר-כך בשיחת ט"ו באב תשמ"ג ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ד' עמ' 1869) אנו מוצאים התייחסות נרחבת לפי ערך לנושא זה.

וכה התבטא הרבי:

בדורות האחרונים – הנה מצד קושי הגלות וכו' נהיה "מנהג חדש", שבנות ישראל יוצאת לפני החתונה לעבוד ולהרוויח כסף! – לא היתה כזאת בישראל בשנים כתיקונן, שאז היתה ההנהגה באופן ד"כל כבודה בת מלך פנימה"!..

ואין להאריך בענין זה – מכיוון ש"מנהג" זה נתפשט בכל החוגים, כולל אצל אלה שהנהגתם היא באופן ד"מהדרין מן המהדרין", כך שהדיבור בשלילת הדבר הוא בבחינת "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה"!...

- בדבריו התייחס ושלל את ה"תירוץ" שמנסים ליישב בו "מנהג" זה, שכאשר הבת תרויח כסף, הנה לאחר נישואיה יוכל בעלה ללמוד ב"כולל"... ועוד טעמים כיוצא בהם! אבל שוכחים שאם הנהגתה של הבת היתה באופן ד"כל כבודה בת מלך פנימה" – היה הדבר מסייע ללימוד התורה של ה"חתן" וה"בעל"!

כיצד משה לא ידע

בשנת תשל"ז, בביקור הרה"צ רבי יעקב אלתר (כיום האדמו"ר מגור שליט"א), התייחס הרבי ל'סתירה' שבין "הלכה למשה מסיני", שבסיפור הגמרא (מנחות כט, ב) משה רבינו לא ידע ממנה, וכיצד "לא היה יודע מה הן אומרים" כאשר הכול ניתן למשה בסיני"?!

ההסבר: רבי עקיבא דרש תילי תילין של הלכות על כל קוץ וקוץ, ומשה רבינו ידע אודות ה'קוץ', אך לא הפיק בפועל את ה'תילי תילין של הלכות' שדרש רבי עקיבא.

בחמישה עשר באב תשמ"ז ('התוועדויות תשמ"ג' כרך ד' עמ' 1858) ציין הרבי את הביטוי התלמודי "רבי לא שינה ר' חייא מנא לי'"? – כלומר: מנין קיבל רבי עקיבא עניינים שלא היו ידועים למשה רבינו?!

והסביר:

התורה כללות ופרטות נאמרה, ולכן אצל משה רבינו היה בגלוי "כללות" הדבר באופן של "כלל" שלא נתפרט (עדיין) לפרטים, ואילו רבי עקיבא – גילה את פרטי הדברים מה"כלל" באמצעות י"ג המדות שהתורה נדרשת בהם, כך שנתגלו הפרטים עוד לפני שנתגלו אצל משה רבינו.

פסח בבית – "אם רק אפשר"

"שמנהג גברין יהודאין אם רק אפשר לחוג חג הפסח ביחד עם ביתם" (אגרות-קודש כרך יו"ד עמ' שי) "ביחד איש וביתו (ובביתו) ובפרט ראש המשפחה" (שם כרך כד עמ' סז).

ההדגשה "אם רק אפשר" מסבירה, אפוא, את העובדה שאודות שלושה מרבותינו נשיאינו ידוע לנו בבירור כי חגגו את חג הפסח מחוץ לביתם.

אדמו"ר הזקן שהה במחיצת הרב המגיד ממעזריטש "עד אחרי חג הפסח תקכ"ה" (היום יום – י"א מנחם אב).

אדמו"ר מוהריי"צ שהה בארצות-הברית בחג הפסח תר"צ, במסגרת מסעו למען יהודי רוסיה וחיזוק הרוחני של יהדות ארצות-הברית.

אדמו"ר נשיא-דורינו שהה בפאריז בחג הפסח תש"ז, כשנסע לסייע לאמו עם צאתה את ברית-המועצות (ראה 'ימי מלך').

באגרות קודש (כרך כד עמ' סז) מובא גם הנימוק "נוסף על שקשה ביותר להדר כפי הרצון בעניני פסח – כשנמצאים במקום אחר".

וכן השיב הרבי לרבה של בוקרשט, ר' דוד משה רוזן, כשביקש שהרבי ישגר אברך לרומניה בתקופת פסח (אגרות-קודש כרך לא עמ' צה): "בכלל להיות בפסח שלא בביתו קשה לפעול מטעם הידורים".

[הרבי שלל גם נסיעת שני בני-הזוג למקום אחר בשנת תשמ"א ("לא כדאי לנסוע בשנה ראשונה לאחר הנישואין") ואולי זהו הדגש "ובביתו"]

ואכן, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ העיד באיגרת שלא אכל מאומה בימי חג-הפסח בארצות-הברית מלבד מצה ויין.

ידוע לנו על הידורים מיוחדים שנהג בהם נשיא-דורנו (ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' פסח עמ' קלה) ולא ברור לנו אם נהג בהם גם אז בתש"ז. לכן, כאמור, הדגיש הרבי "אם רק אפשר".

ה'פסק' ושוברו

במספר הזדמנויות סיפר הרבי (תורת מנחם כרך טו עמ' 48 ואילך; כרך כא עמ' 272 ואילך), כי פעם נכנס לבית הכנסת בלילה, ושלשל מעות בקופת-צדקה. ניגש אליו אברך חשוב והטיף לו מוסר: כיצד יתכן שאתה נוהג כן, בעוד שבכתבי האריז"ל נאמר שנתינת הצדקה היא ביום ולא בלילה?

כשסיפר הרבי את הדברים לחותנו הגיב: "מסתמא הלה אינו נותן צדקה גם ביום...".

ניתן לראות בדברים אלו המשך להנאמר ב'היום יום' כ"ג סיון: "היצר הרע... לפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק, תמים, עניו ובעל מידות טובות... ונקוט האי כללא בידך וזכור אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל... הוא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית".