"אין מה לעשות!", נשמעה הקריאה ממושב העגלון. פניו האדומות ממאמץ השתרבבו פנימה אל העגלה. אותות הסערה המשתוללת נראו עליהן היטב. גלידי קרח דבקו בזיפי זקנו, והבל נשימותיו המאומצות העיד על הכפור השורר בחוץ.
"אי-אפשר להתקדם", חזר ואמר לשני הנוסעים. "עשיתי כל שביכולתי, אבל הסוסים... תש כוחם. הם פשוט אינם מסוגלים".
כבר ביציאתם לדרך התקדרו העננים ברקיע. ארובות השמים נפתחו, וגשמי זעף הומטרו על העגלה. אט-אט נעשתה הדרך בוצית, והסוסים התקשו לפלס בה את דרכם. קשיי המסע החלישו את הבהמות האיתנות, ולבסוף כשלו ונעצרו על מקומן. גם צליפות השוט על גבן לא גרמו להן לזוז קדימה.
הנוסעים בעגלה היו הצדיק רבי מרדכי מצ'רנוביל ובנו רבי דוד, שנדרשו לצאת לנסיעה דחופה ובלתי-ניתנת לדחייה.
העצירה הפתאומית העלתה את מפלס הדאגה בעגלות הסמוכות, שבהן ישבו מלוויו של הצדיק. הכול יצאו החוצה וביקשו לטכס עצה כיצד להמשיך במסע. מבטים מודאגים נישאו מערבה, לעבר השמש הנוטה לשקוע, ואז לעבר הסוסים המותשים.
"אי-אפשר להתקדם", חזר העגלון על דבריו בייאוש. החסידים ביקשו לגשת אל העגלה כדי לדון עם רבם על הדרך להתמודד עם התקלה החמורה, אך אז הבחינו ברבי מרדכי ובנו שקועים בשרעפים. מייד נסוגו לאחור ברתיעה, והמתינו להתפתחויות.
את שהתרחש ברגעים הבאים – איש מהם לא שיער.
ראשו של הרבי נראה מבעד לפתח העגלה. הוא הושיט את ידו, הוציא מכיסו מטבע של רובל אחד והשליכו אל הבוץ בתנועה מהירה.
"הראיתם כזאת?!", קרא בחריפות. "הוא נגרר אחריי כל הדרך, ואינו נותן לי מנוחה! וכי מפני שפעם אחת נתן לי רובל, זכותו לתבוע ממני שאחלצנו מן הבוץ?!".
ואז פנה הרבי ישירות אל אותה ישות בלתי-נראית וקרא: "הלוא חטאת. עליך לרצות את עונשך! אין בכוחי לסייע לך. הא לך הרובל שנתת לי, ומעתה והלאה אל תבוא אליי בדרישות!".
החסידים נותרו המומים ונפעמים. בדממה הביטו ברובל שהושלך אל האדמה הבוצית ואט-אט שקע בתוכה. הם הבינו שמאחורי הבוץ וגשמי הזלעפות מסתתר סיפור מעולמות עליונים על נשמה חוטאת שנידונה לסבל. עתה היא מונעת את מעבר השיירה כדי לזכות בתיקון על-ידי הצדיק.
ההתרחשות כולה לא ארכה אלא רגעים מספר, והצדיק שב אל מקומו בתוך העגלה. שם פנה אליו בנו, רבי דוד, ובדחילו ורחימו ביקש לדעת את פשר הטלת הרובל והדברים העלומים שהשמיע אביו.
פניו של הצדיק התעננו. "לפני זמן רב", פתח ואמר, "פקד את חדרי יהודי אחד. הוא היה בעל עבירה גדול, שבאמתחתו חטאים רבים. כשהתעוררו בליבו רגשות חרטה והחליט לשנות את דרכו, בא אליי לבקשני שאציע לו דרך תשובה ותיקון. הוא הניח לפניי רובל אחד, פדיון נפש.
"למרבה הצער", הוסיף וסיפר רבי מרדכי לבנו, "האיש לא מילא את ההוראות שנתתי לו. להפך, הוא כשל שוב ושוב, וכילה את חייו במעידות חוזרות ונשנות. יצרו הרע, שטמן לו מלכודות ופיתויים, היטהו מדרך התורה והמצוות. לבסוף החזיר את נשמתו בלי שתיקן את מעשיו.
"בבית דין של מעלה", המשיך רבי מרדכי, "נשפט אותו יהודי במידת הדין. הלוא כבר עמד על חומרת מעשיו ונזדמן לו פתח תשובה, ובכל-זאת בחר להוסיף לחטוא. בבושת פנים נשלח האיש להתגלגל בעולם הזה, כדי לכפר על מעשיו הרעים.
"עתה נקרתה נשמתו של היהודי הזה בדרכי, ולא הניחה לי לעבור, בדרישה שאסייע לה להיחלץ ממצבה הנואש. היהודי הזכיר לי את הרובל שנתן לי, ותבע את תמורת כספו. החלטתי אפוא להשיב לו את הרובל, ובלבד שיניח לי להמשיך בדרכי".
סיים הצדיק את סיפורו, ופניו של בנו התכרכמו. דקות ארוכות התכנס הבן במחשבותיו, ואז התלהט מבטו, והוא פנה אל אביו נרעש ואמר: "במחילה מכבודך, אבי-מורי, אך אילו הייתי במקומך – נוהג הייתי בדרך אחרת. אילו יהודי היה נותן לי רובל, הייתי נכנס בעצמי לתוך הבוץ ובלבד שאצליח להוציאו ממנו!".
חיוך עלה על פניו של רבי מרדכי, והוא נשא מבט אוהב לבנו. "רואה הנני שדרכך תהיה שונה משלי", אמר. "אף שאינני סבור כמוך, אם רצונך לסייע לאיש הזה – באפשרותך ליטול זאת על כתפיך", הוסיף.
בו במקום נענה רבי דוד ואמר: "בחפץ לב מקבל אני את המשימה על כתפיי. אעשה כל שבכוחי לסייע ליהודי מסכן זה, אף-על-פי שלא קיבלתי מידו את הרובל".
אך יצאו הדברים מפיו והסוסים פתחו במרוצה קלילה, כאילו הייתה האדמה יבשה ומישורית...
(על-פי 'אדמו"רי טשרנוביל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
