סיפור של רבותינו נשיאינו מדוייק ביותר, וגם דבר הנראה כמליצה – יש לו מקור, בנגלה או בפנימיות התורה, ומיוסד במאמר רז"ל
מעשה ברבינו הזקן, שפעם אחת באמצע יום הקדוש, יום הכיפורים, כשהי' עטוף בטליתו, הוריד את טליתו, והלך לבית בקצה העיר כדי לעזור ליולדת שהייתה במצב דפיקוח נפש.
ויש לומר שאחד החידושים בסיפור זה הוא, שאדמו"ר הזקן עצמו הרגיש בעת תפילתו שיש יולדת שהיא במצב דפיקוח נפש. וזהו הי' ביום הכיפורים שהיו יום הקודש, ובהיותו מעוטף בטליתו.
ומכאן לימוד נפלא עד היכן צריך להיות עסק עבודת ה' באופן שנשארים קשורים עם המטה ביותר, שיהי' עליונים ירדו למטה, ולא באופן של התפשטות מן הגשמיות.
וכמובן מהסיפור הידוע אודות רבינו האמצעי שלא שמע "קול ילד בוכה", ואדמו"ר הזקן הוכיחו על כך.
ובנוגע למעשה – יש לשמוע את קולות כל הילדים הבוכים בקלא דלא אשתמע, ולעשות הכל לעזור להם להתקרב לה' ולתורתו.
העילוי דתשובה עילאה
כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שביום הכיפורים בלילה ראו במנין של אביו, הרבי הרש"ב, עניין של שמחה.
לכאורה תמוה: מה ענין שמחה אצל יום הכיפורים, שהוא יום של תשובה?
אלא, התשובה של יום הכיפורים היא תשובה עילאה, שהיא בשמחה.
וכמרומז ברמב"ם, ש"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם... יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל", והיינו, שישנה מעלה בתשובה של יום זה לגבי התשובה של כל השנה, והיא – העילוי תשובה עילאה.
ומצינו שמחה ביום הכיפורים גם בהלכה: במוצאי יום כיפור בת קול יוצאת ואומרת לכל יהודי "לך אכול בשמחה לחמך, כי כבר רצה אלקים את מעשיך", שזהו מצד עבודת היום, תשובה עילאה, שהיא בשמחה.
(משיחות ש"פ משפטים תשכ"ט; ש"פ פינחס תשל"ד
– קובץ סיפורים עם ביאורים והוראות בעבודת ה' עמ' 32, 47) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
