נושאים נוספים
	מ'שובה' ל'תשובה' בתנועה תמידית
	נחת גם מפרט ישראל
	נסיעת החסידים לחודש תשרי
	יום הכיפורים
	שמחה ביום הכיפורים
	היום הקדוש במחיצת רבותינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

חיוכים ביום כיפורים לבחור שהתקרב * מה לתבוע ממתקרב, ומה לצמצם בינתיים * עושה חסד למשיחו – הקמת גמ"ח בעל 2 סניפים בבני-ברק ובכפר חב"ד לפי הוראת הרבי ב'יחידות' תשרי תשל"ז * כשהרבי שלח יין-שרף לחיילי צה"ל עם הרב טוביה פלס בקיץ תש"מ

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

נחת מפרט ישראל

ביום ראשון כ"ו כסלו [למחרת נר ראשון של חנוכה] תשמ"ז העניק הרבי את הסידור לחתן הת' אליעזר שמולביץ, שנישא באותו שבוע בארץ-הקודש. הרבי בירכו, וכן את סבתהּ של הכלה – הרבנית (חיה שרה רעיית הרב שלמה זלמן) העכט משיקגו שנכחה במעמד (הרבנית העכט זכתה להיות מהשלוחות הראשונות של רבותינו נשיאינו בארצות הברית).

הרבנית העכט בירכה את הרבי – שהחל כבר להיכנס לחדרו – שיהיה לו נחת מכלל ישראל. ואז פתח הרבי שוב את הדלת, והפטיר: "און אויכט פון פרט ישראל" (גם מפרט ישראל). וחיוך גדול היה נסוך על פני קדשו.

חיוך ביום כיפורים

מעשה ביהודי שנתקרב ליהדות אחר נישואיו. אחד החסידים קבע עמו קביעות-עתים בלימוד תניא, ואט אט התקרב הלה לרבי, וזכה לקירובים רבים, מכתבים ותשובות.

בין השאר, הביא אותו פעם ל-770 לשהות שם ביום כיפורים, ולמרות הנהגתו המיוחדת של הרבי ביום הכיפורים, כאשר ארשת רצינית הייתה שרויה על פני קדשו עד המארש שבסיום תפילת נעילה, הנה במשך ה'מעת-לעת', כשהרבי עלה או נכנס לבית המדרש והבחין באותו יהודי, חיוך היה מתפשט על פני קדשו.

פעם ביקש החסיד מהרבי לדעת כמה להרחיק לכת בתביעת רוחנית מאותו יהודי. והרבי כתב על כך (בט' שבט תשכ"א):

לשאלתו עד היכן יודיע למר וו. שי' בהנוגע לתומ"צ – לפלא השאלה שהרי מחויב הנ"ל בכל עניני תומ"צ (ואין החשש שלא ישמע ח"ו). ורק בעניני הידור – יש לצמצם, לע"ע [=לעת עתה].

קירוב שהשפיע רבות

ב'אגרות-קודש' כרך לא עמודים קנב-ג התפרסם מכתבו של הרבי ל"הרב דוב שי' [זלוטניק] וזוג' תי'", ובו הערות למחקרו על משל ננס העומד על-גבי הענק.

בצעירותו, אחרי ששרת כחייל בצבא ארצות-הברית, חשקה נפשו בתורה והרב חיים צימענד, שהיה בחור בישיבת תומכי-תמימים המרכזית בניו-יורק, קבע איתו ללמוד נגלה. כמו כן היה בידידות עם הרב זלמן פויזנר (ז"ל) שהתגורר באותם ימים בקראון-הייטס.

לאחר נישואיו המשיך הרב צימענד ללמוד עמו, ובי"ח תמוז תשט"ז כותב לו הרבי (תשורה נאגעל, ל"ג בעומר תשנ"ז, עמ' 54):

ובטח ממשיך בקישור מכתבים עם מר דוב שי' זלאטניק כיון שרבות פעל הנ"ל במקומו עתה בעניני תורה ומצות, וכל עדוד וחזוק כח בו ותוספת כח בו – הרי עושה רושם ומתבטא בפעולות נוספות וק"ל.

בכ"ף מר-חשון תשי"ז ('אגרות-קודש' כרך יד עמ' צט-ק) כותב הרבי לרב צימענד:

לפלא אשר בהשיעור שלומד עם מר... שי' לא נזכר ע"ד לימוד החסידות, ואפילו את"ל [=אם תמצי לומר] אשר הנ"ל אין מרגיש הכרח הדבר, הרי אדרבה זה ראיה להכרח לימוד זה עמו, וד"ל.

ובפרט שתקותי שלאחר שהי' כבר זמן בכותלי תומכי-תמימים אין המצב כך, אלא שבטח עושה חשבון, שכיון שזמן הלימוד ביחד מצומצם, יש לנצלו להלימוד שמזכיר, אבל לא להנ"ל, אבל כשיסביר לו הענין דקב חומטין ותוכן הענינים המבוארים בקונטרס עץ החיים, בודאי שבנקל יסכים וגם יבקש להקדיש מזמן לימודם יחד ללימוד החסידות, והשי"ת יזכהו לבשר טוב בכל האמור.

ושוב כותב הרבי בח' טבת תשי"ז לר"ח צימענד (תשורה נאגעל עמ' 55):

אתענין לדעת אם הר"ד זאלטניק שי' סיפר לו אודות ביקורו כאן ותוכן שיחתנו.

במקומות בהם עבד ופעל סייע לפעולות קירוב של סטודנטים וכיו"ב, ורבים מהאישים שהכיר הביאם לרבי – ראה תשורה נאגעל שם עמ' 54 בשולי-הגליון; וראה גם 'התקשרות' גליון א'רח עמודים 8-7.

אגב פעילות עם סטודנטים, מעניין לציין את הסיפור הבא: בשנת תשכ"ב, שני תמימים, האחים ק. ארגנו סדר-פסח ציבורי לסטודנטים. בתחילה סירבו לקבל שכר תמורת פעולתם היפה, אולם הרבי עמד על כך שהם ייקחו את שכרם ואמר, שהצער שיהיה להם מנטילת השכר אינו מתקרב לצער של השם-יתברך במקרה שלילדי ישראל לא ייערך "סדר של פסח"...

"עושה חסד למשיחו"

הרה"ח ר' זלמן לבנהרץ ז"ל מבני ברק נכנס ל'יחידות' בכ"ו תשרי תשל"ז, וסיפר לרבי שגמלה בליבו ההחלטה להקים קרן גמ"ח לעילוי-נשמת אביו, ר' אברהם שמואל (שנפטר בי"ט אדר תשל"ה).

הרבי שאלו מתי בכוונתו לפתוח את הגמ"ח בפועל, ור' זלמן הסביר כי בשל קשיי המפעל שבבעלותו, הוא יעשה זאת מאוחר יותר בחורף, כשהמפעל ישוב לתפקד כדבעי.

הרבי הורה שלא להמתין, וקבע כי יש לפתוח את הגמ"ח מיד בשובו לארץ, באומרו שהרי יתכן שכבר בהגיעו יהיה יהודי שיזדקק להלוואה...

וכאן הורה הרבי, שבכל פעם שיהודי יבקש הלוואה, צריך שיהיה בגמ"ח סכום לתת לו. הגמרא אומרת – המשיך הרבי – שגמילות חסדים היא "בין לעניים ובין לעשירים" וכאן חייך הרבי ואמר: "ואתה בעצמך יודע את זה...".

אחת המטרות החשובות של הגמ"ח היא לסייע בהלוואות קטנות לנזקקים לכסף לזמן קצר, ובמסגרת זו אף לעזור לאנשים שבידם המחאות דחויות ומבקשים מזומנים תמורתן. על הגמ"ח – התווה הרבי – לפעול בשני מקומות: בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד ובעיר בני ברק. כהשתתפות אישית בגמ"ח העניק הרבי שני שטרות של עשרה דולר.

יצא ר' זלמן מה'יחידות', ובעודו מהרהר מהיכן ישיג את הסכום הראשוני כדי להקים את הגמ"ח, ירד לבית הכנסת הגדול ב-770 ופגש את איש החסד הרה"ח ר' משה ירוסלבסקי ז"ל, שהתעניין בתוכן ה'יחידות' של ר' זלמן. ר' זלמן סח לו את הדברים כהווייתם, אודות הגמ"ח ובעיקר בדבר ההוראה לפתוח את הגמ"ח מיד בבואו לארץ – למרות שאין בידו כסף לעשות כן עתה. למחרת היום פגש אותו ר' משה טרם תפילת מנחה, ומסר לו חבילת שטרות באומרו: "זה יהיה לפתיחת הגמ"ח מיד כשתגיע לארץ".

ר' זלמן נחת לשלום בארץ ונסע לביתו בבני ברק. כעבור שעה קלה יצא מביתו, ופגש בחסיד חב"ד, ר' פסח ריבר (ז"ל), שנחפז להשיג הלוואה עבור יהודי שרכש דירה, ויש לפרוע את אחד התשלומים שזמנו הגיע, ועיכוב בפירעון מסכן את העסקה. ר' זלמן נזכר בדברי הרבי, שאמר לו כי יתכן שמיד עם הגיעו לארץ יהיה יהודי שיזדקק להלוואה מהגמ"ח!...

כך הוקם, אפוא, הגמ"ח שהקים ר' זלמן (ובמקביל גם אחיו בכפר חב"ד) ופעל במשך חצי יובל שנים (על פי הספר 'חסיד במעשיו' על ר' זלמן יואל לבנהרץ, ש.ז. ברגר, תשע"ד עמודים 192-189) תיעוד ה'יחידות' בקיצור שם עמ' 237: "בנוגע הגמ"ח נתן 2X10 השתתפות בגמ"ח על שם אבינו היקר חיים אברהם שמואל בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד וסניף בבני ברק, ולעשות זה בהקדם האפשרי וגם לפרוט שקים דחויים".

ייתכן ורעיון זה קשור בהוראת הרבי בימי הסליחות תשל"ו ("להנהלות בתי כנסיות בכל מקום שהם והגבאים בראשם") "לייסד (או להגדיל) קרן גמילות חסדים... בכל בית כנסת ובית כנסת – נוסף על הקיים בעיר" (המכתב נדפס ב'אגרות-קודש' כרך לא עמודים שכב-ג).

הרבי שוחח על כך ברבים בהתוועדות האחרונה של שנת תשל"ו (ראה 'שיחות-קודש' תשל"ו כרך ב' סוף עמוד 730 ואילך), ואף הזכיר זאת שוב במכתבו הכללי מיום ו' תשרי תשל"ז ('אגרות-קודש' כרך לב עמודים ד-ז).

יי"ש לשרוף חומות הגלות

במסגרת שירותו הצבאי, היה הרב טוביה פלס אחראי על קצינים המשחררים חיילים, ובראש בדף ההוראות שחיבר עבורם ביום חמישי כ"ו תמוז תש"מ (10.7.1980) הופיעה ההוראה הזו.

"כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש (חב"ד) שלח על-ידי י"ש (יין שרף כדברי כ"ק שישרוף חומות הגלות שנותרו) במיוחד לחיילי הגדוד, אי לכך הנני מכבדך לחלק מהמשקה הנ"ל לכל חייל לפני השחרור וטעימת עוגיות; על העוגיות יש לברך עם כיסוי ראש "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא מיני מזונות" ועל המשקה "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו".