נושאים נוספים
	הטוב שבחורבן עצמו – סותר על מנת לבנות
	מה עשה לקירוב הגאולה?
	להבעיר את כתלי הגלות
	פרשת ואתחנן
	הלכות ומנהגי חב"ד

כשפורצת שריפה אין זמן לחשבונות; צריך לברוח * ל'השרופים', תלמידי התמימים שנכוו בשריפה ל"ע, הורה הרבי שעליהם להיות 'מציאות חדשה' * אוסף מענות ייחודיים בקשר לשריפות רח"ל * ומעשה בשתי שריפות 'שמימיות' שאירעו בבית הכנסת ובית המקדש 770 * ה' מבעיר את חומות הגלות, ואין זמן לעצום עיניים באדישות או לגרור רגליים – צריך להציל נפשות! * רשימה שנייה

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

'לחיים' לתלמידים שנכוו

בשבת פרשת ואתחנן תשכ"ט (תורת מנחם כרך נז עמ' 206) הורה הרבי לתלמידים שנכוו בשריפה – אותם כינה בתואר 'השרופים' – שיאמרו 'לחיים', באומרו: "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" (ואמר, שאלו שאינם נמצאים עתה – יאמרו קרוביהם "לחיים" עבורם)

ואחר-כך אמר:

כאשר כבוד-קדושת מורי-חמי אדמו"ר היה חולה בחום גבוה, אמר הגאון הרוגוצ'ובי, שלפני שנעשה נשיא, שזוהי מציאות חדשה, צריכה להיות "טבילותא בנורא" (ואמר שיש לו ראיה לדבר מתלמוד ירושלמי).

ובכן – הסיק הרבי – גם הם התלמידים צריכים להיות מציאות חדשה – "לומדים", הן בנגלה והן בחסידות (וכידוע גם הפתגם שלאחרי שריפה מתעשרים), בטוב הנראה והנגלה.

וכאמור: "באש אתה עתיד לבנותה, שנאמר ואני אהי' לה גו' חומת אש גו'". וכיון שבסמיכות לפסוק זה נאמר "פרזות תשב ירושלים" – ינגנו עתה הניגון "פרזות תשב ירושלים".

ברגעי מסירת הידיעה על התאונה והשריפה לרבי,  ישב הרבי בחדרו והגיה את "קטע משיחת אחרון של פסח תשכ"ט", ולאחר זמן אמר (ראה גם תורת מנחם כרך נז עמ' 108), שכנראה, בגלל מאורע זה ניתוספו בקונטרס הנ"ל אגרות אלו מרבותינו שבהם מדובר בענין השריפה.

לברוח מהשריפה הפנימית

פעם היה אחד מאנשי תנועת המוסר ("מוסר'ניק") שטען כלפי חסידים שמדייקים בהידורי מצוות עוד טרם סיימו לקיים כמה מצוות – שהדבר דומה לאדם שלבש עניבה לצווארו טרם לבש את שאר הבגדים. הדבר היה כאשר הודיעו לאותו אדם שפרצה שריפה רחמנא-ליצלן.

את הדברים סיפר הרבי בהתוועדות ערב חג-השבועות תשל"ט ('שיחות-קודש' תשל"ט כרך ג' עמודים 53-52) ולימד זכות על הנהגת החסידים:

כאשר יהודי עובד עבודתו ללא חשבונות, יודע הוא שנדרש ממנו להיות "סור מרע", הוא בורח משריפה מה"א-ל זר אשר בקרבך", הנקרא גם "נורא"... אזי גם כאשר תופס הוא את העניבה – אזי נהיית היא – העניבה – כה גדולה והגשמיות והחומריות נהיים כה קטנים, כך שהעניבה נהיית בבחינת "ענק לגרגרותיך" (משלי א, ט)... והדבר פועל את "מצוה גוררת מצוה" ואזי הוא ניצול ומתעלה לדרגא של "בעלי תשובה עומדים", וכפי שראו בפועל שאלו שנאחזו היטב אפילו בהידורי-מצוה וכיוצא-בזה נתעלו וכו'.

מענות על שריפות

בח' שבט תשי"א ('אגרות-קודש' כרך ד' עמ' קמט) כתב הרבי ליהודי שהיה מקורב מאוד אליו.

נבהלתי לקרוא במכתבו על-דבר השריפה לא-עלינו שהיתה בדירתו,

הרבי הוסיף:

ובאשר אינני יודע אם יש תחת ידו ספר המצוות להצמח צדק (סוף עמוד 228) הנני להעתיק בזה קטע ממכתב הצמח צדק מה שכתב בענין כגון זה...

אחרי שציטט את המכתב בעניין 'אחרי שריפה מתעשרים', הוא קובע:

ויהי רצון שיקויים בו פסק-דין הנ"ל... קדושי עליון... על מילואו ויודיע בשורות טובות בזה".

לחסיד נוסף, שכתב בשנת תשט"ז ('אגרות-קודש' כרך יב עמ' שנ-שנא) "אודות המאורע אשר פרצה אש וכו'", השיב הרבי:

הנה בודאי ידוע לו מרז"ל (בבא בתרא יב, ב) כל המטיבין לו שזהו לאורך ימים".

אחרי ציון לדברי רבותינו בענין שאחר שריפה מתעשרים איחל:

ויהי רצון שיקוימו בהם במילואם ברכות נשיאנו האמורות.

ב'יחידות' אחרי שמחת תורה תשי"ד (צדיק למלך חוברת ז' עמ' 251):

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם שהיה אחד במקום שפרצה שריפה והלה רצה להינצל הוא הצליח להשתחל למקום צר ושם התחבא; לאחר-מכן כשכבתה השריפה ביקש הלה לצאת מה'חור' והדבר היה בלתי אפשרי (כל כך).

בבית כנסת חב"ד שבשכונת סנהדריה בירושלים ת"ו נשרפו 15 עמודים של ספר תורה אחד, והרבי כתב להם (היכל מנחם כרך ג' עמ' נא):

באם ימצא המאמר כדאי שילמדו בבית הכנסת בד"ה להבין כו' באש תרל"ח ...עליהם לעשות כפי שיחליטו רבני אנ"ש שבירושלים ת"ו,

וה' יגדור פרצות עמו ישראל בכל מקום שהם, וימהר קיום הבטחתו ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב, כי פרזות תשב ירושלים (עיין אור התורה בשלח ע' תרפא ואילך).

מענה מפורט בקשר לשריפת ספרי-תורה בבית כנסת חב"ד בשכונת גבעת שאול בירושלים – הודפס במדור זה בגיליון א'לט.

בעת חלוקת 'כוס של ברכה' במוצאי חג השבועות תש"מ עבר הרב שלמה קונין והרבי בירכו: "שיקויים אצלך מאמר קדושי עליון" (=שלאחר שריפה מתעשרים).

במהלך חלוקת השטרות לצדקה בשנת תש"נ, בז' מנחם-אב איחל הרבי לאחד האנשים: "אחרי שריפה מתעשרים". בג' טבת אמר לאדם אחר: "אחרי שריפה זוכים לעשירות".

מים או נפט?

נשאל פעם כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ מדוע הוא מתנגד לענין מסויים, הרי בשעה שצריכים לכבות שריפה, לא בוחנים את המים אם נקיים וראויים הם לשתיה; כאשר צריכים לכבות שריפה, משתמשים גם במים שאינם נקיים (כגון מי שופכין וכיו"ב) ובלבד לכבות השריפה?!

והשיב:

אכן שריפה יכולים לכבות גם עם מים שאינם נקיים, אך כאשר יכבו שריפה בנוזל שיש בו דמיון למים אך בסוף יתברר שמדובר ב.. נפט, הנה התוצאה תהיה לא רק אי כיבוי שריפה, אלא אדרבה נוזל זה גרם להגדלת האש יותר ויותר.

וההוראה:

עשיית דברים טובים בכסף שמקורו בדבר עבירה כמו חילול שבת, כסף קשור בריבית, לא יועיל כי-אם להיפך (ע"פ שיחת י"ב תמוז תשט"ז – תורת מנחם כרך יז עמ' 74).

שריפות שמימיות

בחורף תשמ"ג התרחש אירוע שמימי, כאשר הרבי מכר באמצעות המרא-דאתרא הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין את בנין 770 ליהודי תמורת כמה אלפי דולרים. המדובר היה בעניין רוחני שנשגב מדעת בני אנוש.

לעניין זה קדמו שתי שריפות בבית מדרשו של הרבי, אחת מתחת לבימת ההתוועדות והשנייה במשרדי ה"ועד להפצת שיחות" (באור ליום ה' כ"א טבת).

בהתוועדות ש"פ שמות תשמ"ג התייחס הרבי למאורעות הנ"ל (וקישר זאת לעובדת הסחבת בבניית המקווה בשכונה), וכה אמר בין השאר: (הדברים מרשימה פרטית – בלתי מוגהת):

לאחר-מכן התרחשה שריפה קטנה, שריפה זו היתה באופן ניסי. אף אחד לא יודע איך היא פרצה, ואין על זה שום טעם ושום הסבר על-פי טבע. אף-על-פי-כן לא נגע ולא פגע!

אחר-כך אירעה שריפה גדולה יותר רחמנא-ליצלן, שכל העם יודעים ומדברים אודותה. גם שריפה זו היתה באופן ניסי. אין על זה שום טעם והסברה איך היא פרצה. אף-על-פי-כן לא נגע ולא פגע!

ראיתי שאין לי שום ברירה, חייבים להציל את הבנין, אז מכרתי אותו.

בפתק שכתב הרבי לרב דוורקין, נאמר בין השאר:

בודאי נודע ע"ד השריפה, לא-עתה ולא-עלינו, היום בוקר, והגיעו המים וכו' והזיק להביהכ"ס, ובנס לא נגע בהס"ת וכו'.

וה' יגדור פרצות עמו בכלל ובפרט כו' – ויקויים מאמר קדושי-עליון המפורסם, ויבנו במקום הנ"ל – כהוראות (ונתינת כח) באגה"ק דאדה"ז והצ"צ.

ואך טוב הנראה-ונגלה יהי' כאן ובכל-מקומות בני-ישראל שליט"א.

לחברי ה"ועד להפצת שיחות" כתב הרבי (בכ"א טבת תשמ"ג):

ויהי-רצון שיקויים בהם מאמר קדושי-עליון המפורסם וכו' ויבשרו-טוב בטוב הנראה והנגלה ובפרט מהצלחתם רבה בהפצת המעינות חוצה כו' קבלה, אזכיר עה"צ להחיוב.

להבעיר כתלי הגלות

לאחד האנשים שעסק בקירוב ישראל לאביהן שבשמים כותב הרבי בג' אייר תשי"ב ('אגרות-קודש' כרך ו' עמ' יא):

כבר אמרתי... שהעיקר הוא בדתנו ותורתנו העשיה בפועל ממש, וכידוע שזהו גם-כן כלליות אופן קבלת התורה, שלכל לראש אמרו נעשה ורק אחר-כך נשמע, וכבר אמרתי המשל עתה על זה, אשר בעת שריפה אין זמן לבאר להרואים או אפילו להעובדים בכיבוי השריפה, באיזה אופן עובדים מכונות הכיבוי, ולמה צריך להעמידם באופן כזה או לסבב אותם באופן כזה, והוא הדין למצב עם-ישראל עתה, אשר כפתגם... השם-יתברך מבעיר את כתלי הגלות, וצריכים להציל נפשות בני ישראל משריפה זו למען יזכו כולם לגאולה השלימה במהרה בימינו ממש, וכל הנוכח בשעת מעשה וסוגר עיניו ואינו רוצה לראות את השריפה או שיושב במנוחה ומחכה עד שיסבירו לו את כל הפרטים בהשריפה וכל הפרטים באופן עשיית מכונות הכיבוי וכל הטעמים איך ובמה הם מכבים את האש, הרי הוא לוקח על-עצמו ענין של פקוח-נפשות בפועל-ממש, ולאידך גיסא זה גופא שמתעסק בכיבוי השריפה, מכשירו ומכינו בטוב להבנה לאחרי-זה מאין באה השריפה ועל איזה יסוד נבנו המכונות ואיך מכבים הם את השריפה.

והנמשל מכל זה מובן ופשוט אלא שצריך לבארו לכל אחד ואחת לפי שכלם ובענינם הם.