הרב שילת: נוסח מוגה ומנופה, עמוד מול עמוד

בימים שהעולם מציין שמונה-מאות שנים לפטירת הרמב"ם, ראו אור שני כרכים ראשונים מסדרת 'רמב"ם מדוייק', העתידה לכלול ארבעה-עשר כרכים, כמניין ספרי 'משנה תורה'. שני החלקים הנזכרים - על ספרי 'מדע' ו'זרעים' - הם פרי עמלו של הרב יצחק שילת, ממקימי ישיבת ההסדר במעלה-אדומים ומראשיה, מהדיר איגרות הרמב"ם ומחבר עוד ספרים על הש"ס.

מדובר בעבודת-נמלים מרשימה מאוד שמטרתה - הגשת נוסח מוגה ומנופה של 'משנה תורה', תוך הצגת כתבי-יד שונים והשוואה ביניהם. הספרים ערוכים כך שבעמוד ימין של כל כפולת-עמודים מופיע תצלום הנוסח הנפוץ והמודפס שבידינו ('מהדורת וארשה-וילנה'), ובעמוד השמאלי - הנוסח המתוקן.

מומחיות בערבית

שנים רבות עוסק הרב שילת (58) בכתבי הרמב"ם. בעבודתו זו סייעו לו לא-מעט מומחיותו בפענוח כתבי-יד ושליטתו בערבית ספרותית. מרבית ספרי הרמב"ם נכתבו, כידוע,  במקורם בערבית. גם 'משנה תורה', שאמנם נכתב בלשון-הקודש, מכיל מוטיבים מן השפה הערבית, והערותיהם של מעתיקי ומגיהי כמה מכתבי-היד העתיקים של הספר נכתבו אף הם בשפה זו.

עיון במבוא הארוך והמלומד שכתב הרב שילת חושף לפנינו את מרכזיותו של 'משנה תורה' בעולם היהודי. גאוני התורה בשמונה-מאות השנים החולפות התפלפלו בפסיקותיו, דקדקו באותיותיו, השוו בין הגרסאות, ולא חסכו כל מאמץ בניסיון להגיע לעותק המוסמך ביותר של הספר.

הספר המקורי אבד

"הרמב"ם הכין תחילה טיוטה של חיבורו שהייתה מלאה מחיקות ותיקונים", כותב הרב שילת. "לאחר מכן העתיק מחדש את הספר. עותק זה, המתוקן, נשאר בידיו. סופרים מארצות שונות העתיקו את החיבור בכתב-ידם, והיו שזכו להגיהו על-פי העותק האישי של הרמב"ם. על אחד העותקים (המכונה 'כתב-יד ארם-צובה') כתב הרמב"ם בכתב ידו - 'הוגה מספרי אני משה ברבי מיימון זצ"ל'.

"העותק האישי של הרמב"ם הועבר בירושה לצאצאיו והוחזק ברשותם כמאתיים שנים. לאחר מכן נעלמו עקבותיו. על-פי השערה נלקחו מחזיקיו לשבי והספר איתם. הגרסה המוסמכת ביותר כיום היא אפוא של 'כתב-יד ארם-צובה' ושל כתבי-יד שהועתקו ממנו; להם גם נתתי את הבכורה בעבודתי".

ספר החוקים

מתברר כי הרמב"ם, שעל-פי עדותו הקדיש "כמו עשר שנים רצופות" לעבודה על 'משנה תורה', ראה בכך את פסגת מפעליו התורניים. בין השאר הוא מכנה אותו "חיבורנו הגדול" - "וכאשר היה בעת הזאת, בדקדקנו בדקות העיון בכל הלכה והלכה בחיבורנו הגדול". באחת מאיגרותיו מתאר הרמב"ם את הסיבה למפעלו: "קנא קינאתי לה' אלוקי ישראל, בראותי אומה בלי ספר חוקים כולל באמת, ובלי דעות אמיתיות ומבוררות, ועשיתי מה שעשיתי לשם ה' בלבד".

לא-מכבר, בי"ד בתשרי, החלו רבבות יהודים בכל העולם בלימוד המחזור העשרים ושלושה של 'הרמב"ם היומי', על-פי תקנת הרבי מליובאוויטש. לאחר קריאת המבוא של הרב שילת מבינים עוד יותר את עוצמתה של התקנה הקדושה, המאחדת יהודים מכל העולם בלימוד יום-יומי של "ספר החוקים הכולל באמת" של אומתנו.