בפרשתנו מבטיח הקב"ה לאברהם אבינו את ארץ-ישראל - "לזרעך אתן את הארץ הזאת". המדרש מספר, שהבטחה זו ניתנה לאחר שאברהם ביקש שיהיה לו חלק בארץ: "בשעה שהיה אברהם מהלך בארם-נהריים... ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש... בעידור... אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: לזרעך אתן את הארץ הזאת".

מאמר זה של המדרש מעורר שאלה: חז"ל אמרו ש"מעשיהם של כנעניים מקולקלים מכל עמים, ואותו מקום שנתכוננו בו ישראל (הכוונה לארץ-ישראל) - מקולקל מכול". איך ייתכן אפוא שמעלה יחידה, של התעסקות במלאכה, תכריע את כל מעשיהם המקולקלים של עמי כנען, עד שבגלל זה יחשוק אברהם בארץ הזאת?

תענוג אמיתי - רק בעמל

להבנת הדברים יש להקדים ולדון בחשיבותו של העמל, עד שנאמר "אדם לעמל יולד". הלוא הקב"ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב - מדוע אפוא ברא את העולם כך שהאדם נזקק לעמל וליגיעה? למה לא ברא הקב"ה את העולם בדרך שהאדם היה מקבל את צרכיו בלי עמל ויגיעה?

לכאורה אפשר להשיב, שדווקא משום שהקב"ה הוא עצם הטוב, כרך את השגת השפע בעולם בעמל וביגיעה, כדי שהאדם אכן יתענג תענוג אמיתי בהישגיו. לו היה מקבל את השפע בלי עמל ויגיעה, לא היה מתענג ממנו באמת, כי למתנת-חינם אין ערך. אבל עדיין אין בכך להשיב תשובה מלאה לשאלה - כי גם תכונה זו (שהאדם מתענג באמת רק ממה שעמל עליו) נבראה על-ידי הקב"ה, והרי היה יכול לברוא את האדם כך שיוכל להתענג גם ממתנת-חינם.

התדמות לבורא

ביאור העניין: תכלית הטוב היא שהאדם ישיג לא רק את השלמות האפשרית לנברא, אלא יגיע למדרגה שבה הוא דומה, כביכול, לבוראו. על-דרך לשון חז"ל: "שותף לקב"ה במעשה בראשית". לכן טבע הקב"ה באדם את התכונה שאין הוא מתענג אלא מדברים שעמל עליהם, כי רק אז הוא דומה לבוראו.

אילו לא היה האדם נדרש לעמל וליגיעה, היה מעמדו בבחינת 'מקבל' בלבד. הדמיון לקב"ה נוצר רק כשהוא משקיע עמל ויגיעה, שאז הוא נעשה בבחינת 'משפיע' ויוצר, שבזה הוא מתדמה לבוראו. ומכאן חשיבותם הרבה של המלאכה והעמל.

הכנה לכיבוש הארץ

מעלה זו של מלאכה ועמל צריכה הייתה להיות גם בארץ-ישראל. קודם שניתנה לעם-ישראל הייתה הארץ נתונה לשבעת עמי כנען, מתוך כוונה ותכלית שבבוא העת יכבשו אותה בני-ישראל ויהפכו את ארץ הגויים לארץ-ישראל, ארץ-הקודש.

לכן שמח אברהם אבינו כשראה שיושבי הארץ "עסוקין בניכוש" ויש בהם עניין המלאכה, כי זו הייתה ההכנה שהארץ תינתן לאברהם ולזרעו אחריו, שיהפכו את הארץ לארץ שמאיר בה אור התורה שלמעלה מהבריאה.

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 93)