אחד הדברים המקרבים את הגאולה הוא ההתקדשות שהאדם מקדש את עצמו יותר ממה שציוותה עליו התורה. בפרשת קדושים (ויקרא כ,ז) נאמר: "והתקדִשתם והייתם קדושים". המפרשים (רמב"ן על הפסוק) מסבירים שכוונת הציווי היא: "קדש עצמך במותר לך". כלומר, על האדם לנהוג קדושה ולהגביל את עצמו גם בדברים שהתורה התירה לו.
לא דיי בקיום המצוות ככתבן וכלשונן. כשהאדם רואה שליבו מתאווה יתר על המידה לתאוות העולם (אף המוּתרות), עליו לעצור את עצמו ולהתאפק מלעשות ולוּ קצת מהן, כדי לקדש את עצמו. חסידים אומרים (היום-יום כ"ה אדר-ב): "מה שאסור – אסור; ומה שמותר – לא צריך".
הוכחה להזדהות
למה זה נחוץ? וכי לא דיי במצוות הרבות שנתנה לנו התורה עצמה? מתברר שבציווי "קדש עצמך במותר לך" טמון עניין נשגב ביותר, הקשור בעצם תכליתן של התורה והמצוות. אחת המטרות העיקריות של מצוות התורה היא לזכך את נפשו של האדם ולקרבה אל ה'. כשיהודי לומד תורה ומקיים מצוות, הוא מגביר את הכוחות האלוקיים שבנפשו. וכאן יש יתרון גדול לעבודה בדרך של "קדש עצמך במותר לך".
כשיהודי מסתפק בקיום המצוות ותו לא, ייתכן שהוא עושה זאת מתוך כפייה, באין ברירה. אולי בתוך-תוכו אין הוא רוצה לעשות את הדברים, אך הוא מבין שאי-אפשר להמרות את פי ה'. ואולם כשהוא מקדש את עצמו גם בדברים המותרים – זו הוכחה שהתורה והמצוות אינן עול עליו, אלא להפך, הוא מזדהה כל-כך עם התורה והמצוות, עד שהוא מחפש גם בדברים המותרים אפשרות להחדיר את אור הקדושה.
לכן עבודה זו דווקא מביאה את ההתעלות הגבוהה ביותר ואת הזיכוך הנעלה ביותר. כאן אי-אפשר לומר שהיהודי עושה את הדברים באין ברירה. כאן כל מעשיו הם שלו, מרצונו, ובאים מתוכו.
לקראת ההתגלות בגאולה
עבודה זו חשובה מאוד לא רק להזדככות האישית של האדם, אלא גם לקירוב הגאולה. מבואר בתורת החסידות, שכדי לזכות לגאולה השלמה לא דיי בלימוד תורה, בקיום מצוות ובהימנעות מלעבור על מה שאסרה התורה, אלא דרושה העבודה של "קדש עצמך במותר לך". כשהאדם, בבחירתו החופשית, מחליט לשים רסן לתאוותיו הגשמיות ולהגביל את עצמו גם בדברים המותרים, הוא מסיר את 'הערלה הדקה' שעל ליבו, שאותה אין קיום המצוות עצמו יכול להסיר, וזו הכנה לגאולה השלמה.
ההתקדשות העצמית מוכיחה כי הקדושה האלוקית חובקת לא רק את התחומים הקשורים ישירות לענייני תורה ומצוות, אלא את החיים כולם. התקדשות זו מבטאת את האחדות האלוקית של הבריאה כולה ואת ההכרה שאין שום פרט בחיים ובבריאה המנותק מעבודת ה'.
דבר זה קשור במיוחד לגאולה העתידה. אחד החידושים המרכזיים שיתחוללו בביאת המשיח הוא, שאז יתגלה הקב"ה בכל הבריאה כולה. אז ייפקחו עינינו לראות שהקב"ה שוכן לא רק בענייני תורה ומצוות, אלא בכל נקודה של הבריאה. כולנו נחוש ונראה כי "אין עוד מלבדו". ההכנה להתגלות זו היא דווקא ההתקדשות בדברים המותרים. היא מוכיחה שנפשו של האדם התמסרה בפנימיותה לקב"ה, עד שהאדם מכניס את הקדושה גם אל תוך חייו הגשמיים. לכן זו ההכנה להתגלות האחדות האלוקית החובקת-כול, בגאולה האמיתית והשלמה (ראו לקוטי שיחות כרך א, עמ' 256). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
