חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אין סוחרים במצוות
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1628 - כל המדורים ברצף
הצדק נתון בידיים שלנו
יש חדש
אין סוחרים במצוות
החודש
ממי לומדים
הכרת האפסות
עלילה ועונשה
יכולות על-טבעיות
כאלף שגרירי הסברה חדשים
חמץ בבית משותף

עולת העוף שונה מעולת בהמה, באי-הקרבת המעיים שלה על המזבח. על הבהמה נאמר (א,יג): "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם, וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה", אך על העוף התורה קובעת (א,טז): "וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ". ורש"י מביא מויקרא רבה: "בעוף שניזון מן הגזל נאמר 'והשליך' את המעיים, שאכל מן הגזל".

התורה נתנה יחס מיוחד לעולת העוף, מתוך התחשבות בכך שזה קרבנו של עני, שאין ביכולתו להביא בהמה יקרה יותר. לכן מקריבים על המזבח את העוף "בכנפיו", כמו שנאמר (שם, יז): "וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו, לֹא יַבְדִּיל, וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה". ומפרש על כך רש"י: "כדי שיהא המזבח שָׂבֵעַ ומהודר בקרבנו של עני".

לא מן הגזל

היחס המיוחד של קרבן עולת העוף בא לידי ביטוי בפירוש רש"י על הפסוק "ונפש כי תקריב" (שם ב,א): "מי דרכו להתנדב מנחה? עני. אמר הקב"ה, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו".

עם זה, התורה אסרה בנחרצות הקרבת קרבן גזול. בפתח הפרשה, על המילים "אדם כי יקריב", אומר רש"י: "מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכול היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל".

חשבונות בן-אנוש

לכאורה היה מקום לומר שכאשר עני מביא עוף לקרבן אין צורך להיזהר כל-כך מגזל, ועל-אחת-כמה-וכמה משמץ של גזל. הלוא העני אינו לוקח את העוף לעצמו, אלא מביא אותו לקרבן, במה נחשב איסור גזל לעומת מצוות הקרבת הקרבן, והנחת שהיא גורמת למעלה? זאת ועוד, מדובר בגזל של עוף בלבד, וההפסד לנגזל אינו גבוה.

אך התורה שוללת זאת בתכלית ומדגישה את החומרה שבדבר. ולא זו בלבד שקרבן גזול אסור, גם מעיים של עוף, שאין יודעים בוודאות כי 'גזל' את מזונו, בכל-זאת אינם עולים על המזבח מפני החשש שהעוף ניזון מן הגזל.

הקפדה על הציווי

בדומה לכך מבארים המפרשים את המשנה הראשונה במסכת שבת: "יציאות השבת, שתיים שהן ארבע... כיצד? העני עומד בחוץ, ובעל הבית בפנים...". לכאורה, מדוע המשנה בוחרת בדוגמה של עני להמחשת ההלכה? וכי לא היה עדיף להדגים את המשנה בלי להזכיר עני, כפי שהתורה אומרת (דברים טו,ד): "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן"?

מסבירים המפרשים שכוונת המשנה ללמדנו שאפילו אם בחוץ ניצב עני, ויש מצווה לתת לו צדקה, אין מצוות הצדקה גוברת על איסורי שבת. לכן, אף שמותר לתת צדקה בשבת, אסור לעבור על המלאכות האסורות בשבת, אף אם זו מלאכה שאסורה מדברי חכמים ולא מן התורה. עם כל חשיבותה של מצוות הצדקה, או של הקרבת קרבן לה', אי-אפשר 'לסחור' במצוותיו של הקב"ה. אין 'מוכרים' מצווה 'קטנה' כדי 'להרוויח' מצווה גדולה, אלא מקיימים את מצוות ה' ככתבן וכלשונן, כפי שציוונו הקב"ה.

(פרשת ויקרא תשל"א. שיחות קודש תשל"א, כרך ב, עמ' 19)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)