חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"עכשיו במיוחד צריכים לעשות תשובה!"...
דבר מלכות

כך אמר הרבי הרש"ב לבנו הריי"צ כשנכנס אליו למחרת יום-הכיפורים * ביום שבת-קודש זה כלולים כל העניינים של חודש תשרי, הכולל את כל השנה כולה * ובנוגע לעניינינו – כאשר מתחילה תקופת המעשה, שהוא הכוח היותר תחתון, צריך לקחת את האחדות של חודש תשרי ולהמשיכה על כל השנה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע להזמן דיום השבת-קודש זה, הרי נוסף על עניינו הפרטי של זמן זה, כולל הוא עוד כמה עניינים (כדלקמן) – כבכל ענייני העולם הכלולים זה מזה, שכל עניין כולל בתוכו עוד עניינים, ועל-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בענייני תורה ומצוות.

ובהקדם הידוע בסדר האורות למעלה – שככל שהאור הוא למעלה יותר הרי הוא במספר גדול יותר1, והיינו, שככל שתגדל מעלת האור, גדול יותר מספר המדריגות שלמטה ממנו הכלולים בו.

ולדוגמה: ספירת החכמה – כוללת בתוכה את כל הספירות שלמטה ממנה, ואילו הנקודה שלמעלה מהחכמה, כוללת בתוכה גם את ספירת החכמה; ועל-דרך זה למעלה יותר, עד לבחינת מחשבה הקדומה דא"ק, שכוללת בתוכה את כל סדר ההשתלשלות2.

ומזה מובן, שאם בענייני העולם כולל כל עניין עוד כמה עניינים, על-אחת-כמה-וכמה שבענייני תורה ומצוות – שלמעלה מהם – כולל כל עניין עוד כמה עניינים.

וזהו גם הטעם ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה"3 – מפני שהמצווה שעוסק בה כוללת את כל שאר המצוות4.

ועל-דרך זה בישראל, ש"כל ישראל ערבין זה בזה"5 – מפני שבכל אחד מישראל כלולים כל העניינים השייכים לכל ישראל6.

וכן הוא בעניין הזמן – שנוסף על הזמן הפרטי דיום זה, כולל הוא עוד זמנים. וכמו יום השבת, שכולל גם את ימי השבוע שלפני השבת, וכן את ימי השבוע שלאחרי השבת, ובפרט שבת מברכים החודש, וכן שבת ראש-חודש, שכולל גם את כל ימי החודש7.

ובנוגע ליום השבת-קודש זה, ב' דראש-חודש מרחשוון – הרי העניין העיקרי שבו, הוא, שכל ימי השבוע שלפני השבת הכלולים בו שייכים לחודש תשרי.

ובפרטיות יותר – גם יום השישי, עם היותו ראש-חודש מרחשוון, הרי הוא יום א' דראש-חודש, שהוא גם יום השלושים דחודש תשרי8, ולא עוד אלא שיום השלושים ממלא ומשלים את מניין ומספר הימים דחודש תשרי (שהרי חודש בן שלושים יום נקרא חודש מלא9), ונמצא, שביום השבת-קודש זה כלולים כל העניינים דחודש תשרי.

ב. והנה, חודש תשרי הוא חודש שיש בו עניינים נעלים ביותר,

– כמרומז גם בשמו של החודש, כדאיתא במדרש10 ש"תשרי" הוא מלשון "תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך",

ונקרא גם "חודש השביעי"11 – על שם "שהוא משובע בכל", הן בעניינים גשמיים והן בעניינים רוחניים, כפי שממשיך ומונה בפרטיות: "גתות בתוכו, ברכות בתוכו" – עניינים גשמיים [וקאי במיוחד על חג הסוכות12, שנקרא "חג האסיף", על שם "באספך את מעשיך מן השדה"13, "באספך מגרנך ומיקבך"14, היינו, שכל העניינים שהתייגעו עליהם במשך כל השנה, נמשכים ובאים בטוב הנראה והנגלה], וכן "כיפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו" – עניינים רוחניים,

והוא גם חודש כללי על כל השנה כולה, כמרומז גם בשמו של החודש – "תשרי" אותיות "רשית"15, שהוא כמו ראש16, והיינו, שכשם ש"ראש השנה" כולל את כל ימי השנה (שלכן נקרא בשם "ראש", בדוגמת ה"ראש" שכולל את כל אברי הגוף)7, כך גם חודש תשרי כולל את כל ימי השנה.

ובפרטיות יותר – יש בזה ב' מדריגות: (א) ימי השנה כפי שכלולים בחודש תשרי, (ב) חודש תשרי כפי שכולל את כל ימי השנה. ועניין זה שחודש תשרי כולל את כל ימי השנה הוא במדריגה נעלית יותר מההתכללות דכל ימי השנה בחודש תשרי.

והמשל לזה מכוחות הנפש, שיש מדריגה שהכוחות כלולים בנפש, ויש מדריגה נעלית יותר – נפש כולל כוחות, שכן, כוחות הכלולים בנפש הם כוחות, אלא שהכוחות כלולים בנפש, ואילו נפש כולל כוחות הוא עניין הנפש17.

ועל-דרך זה בנדון דידן – שישנה המדריגה דימי השנה כפי שכלולים בחודש תשרי, ולמעלה מזה – המדריגה דחודש תשרי שכולל את ימי השנה.

וכל העניינים הנעלים דחודש תשרי – כלולים ביום השבת-קודש זה, שבו נעשית העלייה וההתכללות דכל ימי השבוע שלפני זה השייכים לחודש תשרי, עד ליום השלושים שממלא ומשלים את מניין ומספר הימים דחודש תשרי.

והעניין בזה – שביום השבת-קודש זה נכללים כל ענייני חודש תשרי ומתעלים לבחינת התענוג, כמו שכתוב18 "וקראת לשבת עונג", ועד לעצמות התענוג הפשוט19,

ותכלית העלייה היא כדי שלאחרי זה תהיה ההמשכה למטה, והיינו, שכל העניינים הגשמיים והרוחניים שבהם מושבע חודש תשרי, כפי שמתעלים ביום השבת-קודש לבחינת התענוג – יומשכו מיום השבת-קודש על כל השנה כולה.

* * *

ג. ציווה לנגן ואמר מאמר ד"ה "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כו'".

* * *

ד. בנוגע להמאמר הנ"ל – יש לבאר הקשר והשייכות דהתחלת המאמר (אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל כו') לתוכן הזמן דיום השבת-קודש זה.

ובהקדמה – שהסדר דהתחלות מאמרי דא"ח שנאמרים במשך זמני השנה אינו דבר מחודש, להיותו עניין שנקבע כבר על-ידי רבותינו נשיאינו בדורות שלפני זה, כך שבכל זמן ישנם התחלות המאמרים השייכים לתוכן זמן אמירת המאמר20.

ובנדון דידן, מאמר שהתחלתו אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל כו' – מצינו21 רשימה של הצמח-צדק22 שהתחלתה אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם23, שזמנה בחדשי אלול-תשרי. ומובן הקשר והשייכות דהתחלה זו לתוכן הזמן – כיוון שתוכן עניין הטהרה שבמאמרו של רבי עקיבא הוא עבודת התשובה (כנ"ל בהמאמר). ומטעם זה נקבע מקומה של משנת אמר רבי עקיבא – בסוף מסכת יומא, שבה נתבארה עבודת יום כיפור.

כמו כן מצינו מאמר עם התחלה זו (אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל כו') משבת פרשת נח תרס"ז, לפני חמישים שנה24.

ובביאור השייכות דהתחלה זו (בעניין הטהרה) לפרשת נח – יש לומר בפשטות על-פי המבואר בתורה-אור25 ש"המבול בא26 לטהר את הארץ27... כדוגמת המקווה28 כו'"29.

ה. ויש להוסיף בזה בפרטיות יותר:

נתבאר בהמאמר שבתשובה (עניין הטהרה) ישנם ב' עניינים: (א) תשובה כפשוטה, על חטא ועוון. (ב) עניינה הפנימי של תשובה30 – "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה"31. ובעבודת השם – הרי זו המדריגה דרעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת.

וזהו גם הביאור בדיוק כפל הלשון "לפני מי אתם מטהרים" ו"מי מטהר אתכם": "לפני מי אתם מטהרים" – קאי על התשובה מלמטה למעלה, תשובה על חטא ועוון, ו"מי מטהר אתכם" – קאי על התשובה מלמעלה למטה, "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה".

ויש לומר, שב' העניינים שבתשובה מרומזים בפרשת נח:

ידוע פירוש הבעש"ט32 על הפסוק33 "בוא גו' אל התיבה", שצריך לבוא ולהיכנס להאותיות – תיבות – של תורה ותפילה.

והרי ב' העניינים דתורה ותפילה הם ב' אופני העבודה מלמעלה למטה (תורה) ומלמטה למעלה (תפילה). אותיות התורה הם בבחינת אבנים שנעשו בידי שמים, ואותיות התפילה נמשלו ללבנים, שהם אבנים שבידי אדם34.

ו. והנה, בהעניין דרעותא דליבא ומסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת, ישנם אופנים שונים – נעלים ונמוכים:

מסירת נפש משמעותה מסירת הרצון35, היינו, למסור את הרצון האישי. ועל-פי דברי הגמרא36 "מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא", נמצא, שבכל כפיפה שיהודי מכופף את עצמו בשביל הקב"ה ("מיט יעדער בויג וואס א איד בויגט זיך צוליב דעם אויבערשטן"), אפילו בתנועה קלה – שזהו עניין ד"קטלא פלגא" – נעשה עניין של מסירת נפש.

ולאידך גיסא, גם מי שהוא גדול שבגדולים, לא מספיקה עבורו העבודה שעל-פי טעם ודעת, אלא גם אצלו צריך להיות עניין של כפיפה ("דער בויג") מתוך מסירת נפש, כיוון שדווקא על-ידי זה יוכל "ליקח" אלוקות, כמו שכתוב37 "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" – דווקא38.

ואין לו לטעון למה לא מספיקה עבורו העבודה שעל-פי טעם ודעת, אף-על-פי שלהיותו גדול שבגדולים פועל על-ידי הטעם ודעת שלו לא פחות מפעולתו של אחר על-ידי מסירת נפש - כיוון שהעבודה צריכה להיות "בכל מאדך"39, מאד שלך40, וכל זמן שהוא מוגבל בטעם ודעת שלו, אינו יכול "ליקח" אלוקות. כדי "ליקח" אלוקות - יש צורך במסירת נפש דווקא.

וכן הוא בנוגע ללימוד החסידות: גם מי שלומד חסידות בשופי, ומתנהג על-פי מנהגיה והוראותיה, ובהביטו מסביבו יכול לדמות לעצמו שעומד הוא כבר ברום המעלה ("ער שטייט שוין אין שפיץ") – אומרים לו שלא די בכך. – יש צורך ב"עבודה", ועבודה מתוך מסירת נפש.

וכמבואר בקונטרס ומעין41, שגם "כאשר כלי שכלו רחבים וקלים להבין", "שבמעט זמן ובמעט יגיעה יגיע מה שחברו יגיע כשיעסוק זמן הרבה" – "מכל-מקום צריך עסק ויגיעה" דווקא. והעניין בזה – שכל זמן שעומד במציאותו המוגבלת כמו שהוא, אין לו שייכות לאלוקות.

ז. וזהו הרמז שמיד בהיציאה ממועדי חודש תשרי, ראש-השנה ויום-הכיפורים – קוראין פרשת נח:

ביום כיפור – עיצומו של יום מכפר42, והקב"ה מוחל על כל העבירות. ועוד זאת, שביום-הכיפורים מאוחדים בני-ישראל עם הקב"ה, "ישראל ומלכא בלחודוהי"43, כך שכל מציאותם היא אלוקות (כמדובר בשמחת-תורה44).

יכולים אפוא לחשוב: מהו הצורך בעבודה דמסירת נפש – כאשר כל מציאותם של בני-ישראל היא אלוקות?

ולכן, מיד כשיוצאים מחודש תשרי קורין בפרשת נח: "בא גו' אל התיבה" – לבוא אל ב' הקווין של תשובה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, היינו, שיש צורך במסירת נפש, כי, לקיחת העצמות אינה יכולה להיות כשנמצאים ב"מציאות" (גם אם זוהי מציאות היותר נעלית), אלא צריך להיות העניין ד"בכל מאודך" דווקא.

ח. על-פי זה יש לבאר מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר45 שפעם למחרת יום-הכיפורים נכנס אל אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ושאל: אבא, ומה עתה? וענה לו אדמו"ר נ"ע: "איצטער דארף מען ערשט תשובה טאן" (עכשיו, במיוחד, צריכים לעשות תשובה).

ולכאורה אינו מובן: כיוון שכבר היתה התשובה דיום-הכיפורים, ונתקבלה התשובה אצל הקב"ה שהוא "סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון"46 – למה אומרים שצריכים עוד לעשות תשובה?

– וכפי שמצינו במשנה47 ש"אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום-כיפורים יום אחד", כיוון שעדיין לא שייך עניין של חטא.

אך פירוש הדברים הוא – שהעניין האמיתי של תשובה הוא "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", וכיוון שאלוקות הוא בלי גבול, הרי גם העבודה ד"הרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" היא בלי גבול.

והיינו, שכאשר נמשכים אורות מקיפים – באים גם הם בפנימיות, ואז נמשכים אורות מקיפים נעלים יותר, שבהם היא העבודה ד"רעותא דלבא", שלמעלה מטעם ודעת.

וזהו פירוש המענה "איצטער דארף מען ערשט תשובה טאן", כי, קודם לכן, לא היו יכולים לעסוק בהתשובה היותר נעלית, כיוון שאחזו עדיין בעניינים נמוכים; אבל עכשיו, לאחרי יום-הכיפורים, "דארף מען ערשט תשובה טאן" – העניין הפנימי של תשובה.

ט. ובנוגע לענייננו:

האחדות של חודש תשרי – צריכים להמשיכה על כל השנה כולה.

כאשר מתחילה תקופת ימי המעשה דכל השנה – מעשה דייקא, שהוא הכוח היותר תחתון במדריגה, והרי כל מה שלמטה יותר הולך ופוחת עניין ההתכללות (כנ"ל ס"א), והולך וגובר הפירוד – צריכים בני-ישראל לקחת עמהם את האחדות וההתכללות דחודש תשרי, להמשיכה על כל השנה כולה.

ובפשטות – שלא יהיה פירוד אצל בני-ישראל בין איש לרעהו, ועל-דרך זה אצל כל אחד ואחד מבני-ישראל גופא, שלא יהיה פירוד בין נפשו האלוקית לנפשו הבהמית, ועד שפועלים עניין האחדות גם בארץ, שזהו עניין ד"גוי אחד בארץ"48, שגם "בארץ" (ובכוח המעשה) ממשיכים את ה"אחד"49, שעל-ידי זה נעשה כללות העניין דשלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה50.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת נח, ב' דראש-חודש מרחשוון ה'תשי"ז;
'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשי"ז, חלק ראשון (יח), עמ' 179-188 – בלתי מוגה)

----------

1) ראה הנסמן בלקו"ש חל"א עמ' 155 הערה 47.

2) ראה בארוכה ספר-הערכים – חב"ד (כרך א) ערך אדם קדמון (עמ' קעג ואילך). וש"נ.

3) סוכה כה, סע"א. סוטה מד,ב.

4) ראה הנסמן בלקו"ש חכ"ו עמ' 237 הערה 64.

5) שבועות לט, סע"א. סנהדרין כז, סע"ב.

6) ראה לקו"ש ח"ל עמ' 217, ובהנסמן שם.

7) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, סע"א. ובכ"מ.

8) ראה שו"ע אה"ע סקכ"ו ס"ו.

9) רמב"ם הל' קידוש-החודש פ"א ה"ד.

10) ויק"ר פכ"ט, ח.

11) אמור כג,כד ואילך.

12) ראה גם פי' עץ-יוסף לויק"ר שם.

13) משפטים כג,טז.

14) פ' ראה טז,יג.

15) בעה"ט עה"פ עקב יא,יב.

16) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ו עמ' שעט. אוה"ת דרושי סוכות עמ' א'תשנו. ברכה עמ' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד עמ' לו. תרנ"ו עמ' רעח. תש"ב עמ' 49. ועוד.

17) ראה סה"מ תש"ג עמ' 157. ד"ה אמר ר"ע שנאמר בהתוועדות פ"ה (תו"מ חי"ח עמ' 172 ואילך). ועוד.

18) ישעיה נח,יג.

19) ראה המשך תרס"ו עמ' צט ואילך.

20) ראה גם תו"מ ח"ד עמ' 132. עמ' 179. חי"ג עמ' 115.

21) מכאן עד סוס"ט, וכן סי"א-יב, סי"ט - הוגה על-ידי כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"א עמ' 11 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

22) נדפס לאח"ז באוה"ת דרושי יום-הכיפורים עמ' א'תקעו ואילך.

23) יומא פה,ב (במשנה).

24) נדפס בהמשך תרס"ו עמ' שפ ואילך.

25) ריש פרשתנו.

26) לא רק בתור עונש, "להעביר ולשחת האנשים החוטאים", שהרי "ברגע א' היה ביכולת ה' להעבירם אף בלא המבול".

27) ומשום זה נקראת ארץ-ישראל – שלא ירד בה המבול – "ארץ לא מטוהרה" (יחזקאל כב,כד. וראה זבחים קיג,א).

28) וזהו מ"ש "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום" (פרשתנו ז,יב) – כדוגמת המקווה ששיעורה ארבעים סאה.

29) ראה לקו"ש ח"א עמ' 4 ואילך. תו"מ ח"ז ס"ע 137 ואילך.

30) ראה לקו"ת ר"פ האזינו (עב,ב).

31) קהלת יב,ז.

32) ראה כתר שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות ס"ח ואילך. וש"נ.

33) פרשתנו ז,א.

34) ראה תו"א משפטים עז,ד ואילך.

35) תו"א מקץ לו,ב.

36) ב"ק סה,א. ועוד. וראה תו"א בשלח סא,ב. ובכ"מ.

37) ישעיה נז,טו.

38) ראה המשך תרס"ו עמ' תלט. ועוד.

39) ואתחנן ו,ה.

40) תו"א מקץ לט,ד. ובכ"מ.

41) מאמר טז פ"ב.

42) ראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג.

43) ראה זהר ח"א סד,א-ב. רח,ב. ח"ג לב,א. קד,ב.

44) שיחת ליל שמח"ת ס"ג.

45) ראה סה"ש תרפ"ט ריש עמ' 25. וש"נ.

46) נוסח תפילת העמידה דיום-הכיפורים.

47) כריתות פ"ו מ"ג.

48) שמואל-ב ז,כג. ועוד.

49) ראה תניא אגה"ק רס"ט. ובכ"מ.

50) סנהדרין צט,ב. וראה ליקו"ת מטות פה, סע"ד ואילך.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)