חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ט"ז בתשרי התש"פ, 15/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מי שאחרית וראשית שלו משווה עליון ותחתון
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1231 - כל המדורים ברצף
מי שאחרית וראשית שלו משווה עליון ותחתון
הכהנים יקומו עם בגדי הכהונה עליהם
"משלוח מנות" גם לעשירים
הלכות ומנהגי חב"ד

 

כיצד לשלב בין שני הפירושים בשמו של "אחשורוש" - מלך רשע מצד אחד והקב"ה ש"אחרית וראשית שלו" מצד שני? * המציאות הגשמית בטלה לגמרי לתכליתה האמיתית * מה משמעות "המולך מהודו ועד כוש", וכיצד זה קשור לחטאם של בני-ישראל דווקא בסמיכות לגאולתם מגלות בבל? * מחסידים תובעים לפעול ולחבר "הודו" עם "כוש" באותה מידה של חביבות ומסירת נפש * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע לקריאת המגילה – איתא במשנה1: "מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר כולה, ר' יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה". ובגמרא2: "וכולן מקרא אחד דרשו, ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף3 (על תוקף הקפיד להזכיר), מאן דאמר כולה, תוקפו של אחשורוש (ומתחילתה היא מדברת בתוקפו עד סופה), ומאן דאמר מאיש יהודי, תוקפו של מרדכי וכו'".

וכיון שההלכה היא שחייבים לקרוא את המגילה כולה4, מוכח, שצריכים להזכיר "תוקפו של אחשורוש".

ולכאורה צריך להבין:

בשלמא "תוקפו של מרדכי" – הרי זה עניין הקשור עם תוקף נצחיות בני-ישראל, והיינו, שהנשמה היא נצחית, ובמילא, גם הגוף – שעמו קשורה הנשמה, ועל-ידו עובדת עבודתה בקיום התורה ומצות (כמבואר בתניא5 שאי אפשר לנשמה לקיים מצוות מעשיות אלא על-ידי התלבשותה בגוף) – נצחי הוא, שזהו עניין תחיית המתים, שהגוף הגשמי (שבו ועל-ידו עבדה הנשמה עבודתה כל משך חיי האדם) יקום לתחייה.

אבל מהו תוכן העניין שצריכים להזכיר "תוקפו של אחשורוש"?

ב. ויובן בהקדם ב' הפירושים ב"אחשורוש":

במאורי אור6 איתא (בשם המדרש) ש"אחשורוש" קאי על הקב"ה, "שאחרית וראשית שלו".

ובמדרש7 איתא "כל מקום שנאמר במגילה זו למלך אחשורוש, במלך אחשורוש (כפשוטו, מלך מדי ופרס) הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר למלך סתם, משמש קודש (וחול)", היינו, שקאי (לפעמים) על הקב"ה, "מלכו של עולם"8.

וב' פירושים אלו – אם אחשורוש קאי על הקב"ה או להבדיל על מלך מדי ופרס – לא זו בלבד שאינם סותרים זה לזה, אלא מתאימים ותלויים זה בזה, כדלקמן.

ג. ובהקדמה – שכאשר הקב"ה בוחר בדבר מסויים למלא שליחות שלו, אזי הדבר (שעל-ידו מתמלאת השליחות) טפל ובטל לשליחות, וגם כאשר מציאות הדבר בעולם הזה היא במדה גדולה יותר מהשליחות שמתבצעת על-ידה, מכל מקום, טפלה ובטלה היא לשליחות.

– ועל דרך שמצינו בהלכות שבת לעניין מלאכת הוצאה, ש"המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי (שיש בו שיעור), פטור אף על הכלי, שהכלי טפלה לו"9, והיינו, שעם היות הכלי גדול יותר מהאוכלין שבו, מכל מקום, כיון שכוונתו בהוצאת הכלי היא בשביל האוכלין, והכלי הוא משמש לאוכל, אזי הכלי טפל לאוכלין. ועל דרך זה מצינו בהלכות ברכות הנהנין, שהברכה על העיקר פוטרת את הטפל, גם כאשר הטפל גדול בכמות יותר מן העיקר, כיון שאצל האדם האוכלו נחשב הוא לטפל10. ואם הדברים אמורים בענייני העולם, על אחת כמה וכמה בענייני רשות וחול המשמשים לענייני קדושה, שהם טפלים ובטלים אל הקדושה. –

ועד שכל מציאותה היא – השליחות,

ולכן, המעלה שישנה בשליחות, נעשית גם בדבר שעל-ידו מתמלאת השליחות (שכל מציאותו היא השליחות) – על דרך המבואר בתניא11 לעניין בירור וזיכוך הגוף, שכיון שלימוד התורה וקיום המצוות נעשה על-ידי הגוף (שהרי גם לימוד התורה צריך להיות בדיבור, ועקימת שפתיו הוי מעשה12, ועל אחת כמה וכמה מצוות מעשיות ממש), הנה גם הגוף מתברר ומזדכך כו'.

ד. ועל-פי זה יש לבאר הקשר והשייכות של ב' הפירושים ב"אחשורוש":

"אחשורוש" – קאי אמנם על אחשורוש כפשוטו, מלך מדי ופרס;

אבל, כיון שכל מציאותו של אחשורוש היא שעל-ידו היה הנס דפורים, ועל-ידו היתוספה מצוה מדרבנן, שעל זה אמרו חז"ל13 חביבין וחמורין עלי דברי סופרים כו',

– [ולהעיר מדברי הגמרא14 "מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת", ומבואר בחסידות15 "ההפרש בין בחינת ספר לבחינת אגרת . . ממה שאנו רואים שהספר הוא נצחי . . אך האגרת אינו נכתב אלא לפי שעה בלבד ולא להתקיים כלל כי הרי אחר קריאתו את האגרת יקחנו וישרפנו או משליכו ואין צריך לו עוד לעולם כו'", והמגילה – אף שנקראת בשם "אגרת", נקראת גם בשם "ספר", כפי שלמדים ממה שכתוב16 "כתוב זאת זכרון בספר", "בספר מה שכתוב במגילה"17],

לכן, שייך שפיר לומר ש"אחשורוש" – שכל מציאותו היא שעל-ידו היה הנס דפורים – הוא מי שאחרית וראשית שלו.

וזהו תוכן עניין הזכרת "תוקפו של אחשורוש" – כי, גם לפירוש אחשורוש כפשוטו, מלך מדי ופרס, מתגלה ומתבטא על-ידו "תוקפו של אחשורוש", שאחרית וראשית שלו.

ה. וזהו מה שכתוב18 "הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" – כי מכיוון שאחשורוש הוא "מי שאחרית וראשית שלו", לכן הוא "מולך מהודו ועד כוש":

"הודו" ו"כוש" הם ב' הפכים, כי: "כוש" – מלשון שחרות, כמו שכתוב "כי אשה כושית לקח"19, "היהפוך כושי עורו"20 – מורה על דרגא תחתונה כו'. ו"הודו" – מלשון הודאה, למעלה מטעם ודעת – מורה על דרגא נעלית בקדושה.

ואחשורוש הוא "המולך מהודו ועד כוש", כי, אחשורוש "שאחרית וראשית שלו" קאי על דרגא שלמעלה מהשתלשלות, ששם אין הגבלות של אחרית וראשית (מטה ומעלה), ועל דרך מה שכתוב21 "אני ראשון ואני אחרון", שראשון ואחרון בהשוואה, ולכן הוא המולך מהודו ועד כוש, מעומק רום עד עומק שפלות22.

ו. וב' עניינים אלה (ראשית ואחרית, הודו וכוש) ישנם גם אצל בני-ישראל שעליהם נאמר23 "בנים אתם להוי' אלקיכם" – שיש בהם עניין ההודאה והביטול לאלקות, וביחד עם זה, יש להם גם כוח הבחירה [שנלקח מהבחירה שבעצמותו יתברך24, ולכן ניתן רק לבני-ישראל, להיותם מושרשים בעצמות שבחר בישראל עמו] לבחור בהיפך ח"ו, בחינת כוש.

והנה, בזמן שלפני פורים ערבבו בני-ישראל ב' העניינים של הודו וכוש:

מחד גיסא – היה זה הזמן שקודם ובסמיכות לגאולה (מגלות בבל), בחינת הודו, ולאידך גיסא – נהנו מסעודתו של אותו רשע25, בחינת כוש.

ומצד זה גרמו נתינת כוח ללעומת-זה – שהרי החיות והיניקה שנמשכת ללעומת-זה היא באמצעות בני-ישראל26 – שאחשורוש (כפשוטו) המולך מהודו ועד כוש, גזר גזירה על בני-ישראל.

אמנם, על-ידי זה שעמדו כל השנה כולה במסירת נפש שלמעלה מטעם ודעת, מסירת נפש מצד עצם הנשמה שלמעלה מהכוחות הגלויים שבהם שייכת ההתחלקות של הודו וכוש – הגיעו בבחינת אחשורוש שאחרית וראשית שלו, בחינה שלמעלה מהשתלשלות, שאחרית וראשית בהשוואה, ועל-ידי זה נעשה ביטול הגזירה.

ז. ועניין זה מתבטא גם בעבודה של פורים – שהיא באופן ד"לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"27:

"ארור המן" – קאי על העבודה ד"סור מרע", ו"ברוך מרדכי" – קאי על העבודה ד"עשה טוב".

והנה, אף שהעבודה ב"עשה טוב" ("ברוך מרדכי") היא נעימה וחביבה יותר מאשר העבודה ב"סור מרע" ("ארור המן"), שהרי בעבודה ב"סור מרע" צריכים להתעסק עם הרע, וכל המתאבק עם מנוול מתנוול גם כן28 – מכל מקום, נעשית העבודה של "סור מרע" באותה נעימות וחביבות כמו העבודה ב"עשה טוב" ("לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"), כיון שאינו מתחשב עם עצמו (ה"געשמאַק" שלו), אלא עומד בתנועה של מסירת נפש לבעל הרצון, שהוא למעלה מהגדרים דהודו וכוש, ובמילא, עושה כל מה שדורש בעל הרצון באותה נעימות וחביבות.

ח. וזהו גם מה שכ"ק מו"ח אדמו"ר תבע מכל אחד מאתנו – ב' קצוות:

מחד גיסא – להיות מונחים ושקועים ("ליגן") בלימוד התורה, גליא דתורה ונסתר דתורה, תורת החסידות, רזין ורזין דרזין – שזהו עומק רום,

ובה בשעה – להשפיע על יהודי ולעוררו על שמירת שבת, טהרת המשפחה באופן הכי פשוט, ולדבר עם ילד יהודי שאינו יודע מאומה אודות יהדות, לקרבו ליהדות.

ועל-ידי ההתעסקות בב' הקצוות יחדיו, ממהרים וממשיכים ביאת משיח – ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"29 – החל מביאת משיח הפרטי30, אצל כל אחד ואחד בענייניו הפרטיים, ובמילא גם ביאת משיח לכל ישראל, ולכל העולם כולו.

(משיחת פורים ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ח, עמ' 27-31)

__________________________

1)     מגילה פ"ב מ"ג.

2)     שם יט, א (ובפרש"י).

3)     אסתר ט, כט.

4)     רמב"ם הל' מגילה פ"א ה"ג. טושו"ע או"ח סתר"צ ס"ג.

5)     פל"ה (מה, א). רפל"ז (מז, א).

6)     ע' א אות קפב. וראה בהנסמן לעיל בהמאמר (ע' 20) הערה 45.

7)     אסת"ר פ"ג, יו"ד.

8)     יל"ש אסתר רמז תתרנז (בתחלתו).

9)     שבת צג, סע"ב (במשנה). רמב"ם הל' שבת ספי"ח.

10)   ברכות מד, א. רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"ה. טושו"ע ואדה"ז או"ח סקי"ב. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פ"ג.

11)   פל"ז.

12)   סנהדרין סה, א.

13)   ראה שם פח, ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ועוד.

14)   מגילה יט, סע"א.

15)   תו"א מג"א קיט, א.

16)   בשלח יז, יד.

17)   מגילה ז, א.

18)   אסתר א, א.

19)   בהעלותך יב, א.

20)   ירמי' כג, כג.

21)   ישעי' מד, ו.

22)   ראה גם אוה"ת מג"א (הוצאת תש"נ) ע' ג ואילך.

23)   פ' ראה יד, א.

24)   ראה לקו"ת אמור לח, ב.

25)   מגילה יב, א.

26)   ראה תניא אגה"ת פ"ו. ובכ"מ.

27)   מגילה ז, ב. וראה גם שיחת פורים דאשתקד סכ"ז ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ה ס"ע 45 ואילך), ובהנסמן שם.

28)   ראה תניא ספכ"ח.

29)   שה"ש ב, ט. וראה שהש"ר פ"ב, ח (ב).

30)   ראה תניא אגה"ק ס"ד.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)