הקב"ה ציווה אותנו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". איך משכן קטן יכול להכיל את הבורא האין-סופי? זו הייתה קריאת ההתפעלות של שלמה המלך, לאחר שבנה את בית המקדש (מלכים-א ח,כז): "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ; הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה?!". איך ייתכן שהקב"ה, שכל העולמות, גם העליונים ביותר, אינם יכולים להכילו, יתלבש וישכון במקדש גשמי, בארץ הזו התחתונה?
תמיהתו של שלמה מלמדת שהשראת השכינה במשכן אינה דומה לגילוי השכינה שבנבואה וכדומה. לוּ היה מדובר בהארה בלבד מהקב"ה, לא היה מקום לתמוה, שהרי הארה מהקב"ה קיימת בכל מקום. הפליאה היא דווקא מכיוון שמדובר כאן בעצמותו של הקב"ה, שהוא עצמו ירד לשכון במשכן (כפי שהדבר מוכח גם מכתובים אחרים). והשאלה כפולה: א) למה נבחר הבית הגשמי דווקא להיות בית לה'; ב) איך ייתכן שהבית הגשמי יוכל להכיל את הקב"ה, ש"השמים ושמי השמים לא יכלכלוך".
גבול ובלי-גבול
האמת היא שאי-אפשר להבין זאת בשכל ובהיגיון. אין שום אפשרות להבין כיצד יכולה להיות התחברות כזאת, בין הקב"ה הבלתי-מוגבל ובין בית גשמי מדוד ומוגבל. אין זה אלא ביטוי להיותו של הקב"ה כול-יכול ובלתי-מוגבל כלל, עד שברצותו הוא יכול לשכון בבית גשמי דווקא בעולם הזה.
ואמנם, עיקר החידוש במשכן ובבית המקדש הוא החיבור בין ה'גבול' וה'בלי-גבול', בלי שהאחד יבטל את משנהו. רצון ה' הוא שה'גבול' יישאר גבול, הגשמיות תישאר גשמיות, ובתוך זה ישכון ה'בלי-גבול' – הקב"ה עצמו, שלמעלה מכל הגדרה והגבלה. זה דבר שיכול להיות אפשרי רק מצד יכולתו הבלתי-מוגבלת לגמרי של הקב"ה.
התחברות זו באה לידי ביטוי במאמר חז"ל: "מקום הארון אינו מן המידה". בבית המקדש היה אפשר לראות איך מושגי 'מקום' ו'אי-מקום' משמשים בערבוביה. מצד אחד היה הכול מדוד ומוגדר: רוחבו של הארון היה אמה וחצי, ורוחב קודש הקודשים היה עשרים אמה. ואולם כאשר הארון הועמד במקומו נוצר מצב פרדוקסלי: כשמדדו מן הארון לכל צד, מצאו עשר אמות (ולא תשע ורבע, כפי שהיה צריך להיות, לאחר השטח שתפס הארון); כאילו הארון אינו תופס מקום. זה היה ביטוי להתחברות ה'גבול' וה'בלי-גבול' שהייתה בבית המקדש.
שמחת החידוש
כל זה באשר ל'איך'. אשר ל'למה' – רצונו של הקב"ה לשכון בבית המקדש הגשמי דווקא קשור בתכלית הכללית של הבריאה: "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים". יש בזה המעלה של 'יתרון האור הבא מן החושך' – מתוך החושך. כאשר העולם הגשמי והחומרי – שמצד טבעו ומהותו שולטת בו בעוצמה רבה תחושת היֵשות העצמית – נעשֶה כלי להשראת הקב"ה, יש כאן 'יתרון האור'.
מובא על כך בתורת החסידות משל מ'ציפור המדברת' (תוכי), שיש בה להסב שמחה ועונג למלך. החידוש הוא שמביא את העונג: כשאדם מדבר, אין בזה רבותא, אך כשציפור מדברת – היא מעוררת תענוג פנימי אצל המלך. וכך העולם הזה, דווקא משום שיש בו תחושה של יֵשות עצמית והעדר ההתבטלות, הקב"ה חפץ לשכון בו, כי כאשר ה'יש' מתבטל אל הקדושה – יש בכך חידוש שאין בכל העולמות העליונים.
זה גם חידושה של הגאולה – שדווקא בתוך גדרי העולם הזה הגשמי והתחתון יתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
