רחמים בעונש
"ועתה שלח העז את מקנך" (שמות ט,יט). בוא וראה רחמיו של הקב"ה – אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם. את מכת הברד לא שילח עליהם, אלא על יבול הארץ, והיה מזהירם שישמרו עצמם ואת בהמתם כדי שלא ילקו בברד.
(עיטורי תורה)
ממי מפחדים
"הירא את דבר ה'... הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים" (שמות ט,כ). עבדי פרעה איימו על מי שרצו להניס את עבדיהם ואת מקניהם אל הבתים. לכן "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" – מי שירא מה' יותר מכפי שירא מעבדי פרעה – "הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים".
(רבי מאיר-שמחה מדווינסק)
פחד מאמונות תפלות
איך נולדו פתאום במצרים צדיקים יראי ה'? אלא בכתוב לא נאמר "הירא את ה'", אלא "הירא את דבר ה'". אלה בעלי אמונות תפלות, המפחדים מכל דבר, שמא גם זה כוח עליון כלשהו. הללו לא עזבו את גילולי מצרים, אלא שחששו שמא יש ממש גם בדברי האזהרה של משה.
(רבי יהושע איגר)
בלי הפתעה
"ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמות ט,כז). בכל המכות לא אמר פרעה "ה' הצדיק" אלא במכת ברד. כי בדרך העולם כשאדם בא להילחם בחברו, הוא מתנפל עליו פתאום ואינו מגלה את תכסיסיו. אבל הקב"ה אמר לפרעה "ועתה שלח העז את מקנך". באותה שעה אמר: "ה' הצדיק".
(שפתי כהן)
ה' הצדיק ואני
רבי יהושע מאוסטרובצה היה אומר בדרך הלצה: איך זה שפרעה הגאוותן יעיד על עצמו שהוא רשע? אלא הפירוש הוא "ה' הצדיק ואני", וכך גם אני צדיק הנני. רק "ועמי הרשעים".
להשתכנע שזה רשע
כמה מכות היה פרעה צריך לספוג עד שנוכח שהשעבוד בישראל הוא מעשה רשע! עד אז סבר שהוא עושה דבר טוב, שביכולתו להתפאר בו.
(מגנזנו העתיק)
דין ורחמים
"ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלוקיכם" (שמות ט,ל). במכת ברד השתתפו מידת הדין ומידת הרחמים – "ה' אלוקיכם". לכן "הפשתה והשעורה", שאינן חיוניות כל-כך – "נוכתה"; אבל "החיטה והכוסמת", שחיי אדם תלויים בהן, "לא נוכו".
(שו"ת מהרשב"ם)
להשאיר מה להפסיד
החיטה והכוסמת שרדו ולא נכחדו, מפני שאפשר לאיים רק על מי שעדיין מצוי דבר מה ברשותו. מי שאין לו כלום, אין האיום משפיע עליו, שכן אין לו מה להפסיד. לכן נותרו לפרעה החיטה והכוסמת, שתהיה לו סיבה לחשוש.
(יד יוסף) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
