האם יעקב האמין לבניו כאשר הציגו לפניו את כתונת הפסים של יוסף הטבולה בדם ואמרו לו "זֹאת מָצָאנוּ"? בזוהר (וישב, קפד,א) נאמר שיעקב לא חשד בבניו, ולכן לא חשש לשלוח את יוסף אליהם. לעומת זה, המדרש (בראשית רבה פרשה צא,ט) אומר שאמנם בתחילה לא חשד יעקב בבניו, אך בשלב מסוים חשד בהם: "מלמד שחשדם אביהם".
דברי המדרש והזוהר מבטאים שתי נקודות מבט על הדברים, האחת חיצונית והשנייה פנימית. במבט חיצוני, מכירת יוסף היא מעשה שלילי, שהוביל לגלות מצרים. אך במבט פנימי (שאותו מייצג הזוהר) המהלכים האלה הובילו לקיום גזירת בין הבתרים, שבסופה יציאת מצרים והגאולה. מכירת יוסף איפשרה את שליטת ישראל על מצרים, ובעתיד את גאולת מצרים ואף את שאר הגאולות, עד הגאולה השלמה.
הכוונה השפיעה
הזוהר מסביר עוד, שבעיני יעקב היו כל בניו "זכאין", ועל כן לא חשד באיש מהם. אך עדיין נשאלת השאלה כיצד יעקב לא הרגיש בדבר גם אחרי מכירת יוסף. הלוא גם אם כוונתם הפנימית של האחים הייתה חיובית, הרי המעשה עצמו שלילי.
אמנם ליהודי יש כוח לשנות את הגשמיות על-ידי הרוחניות, אך כוח זה ניתן רק במתן תורה, שבו התבטלה ה'גזירה' בין העליונים לתחתונים, עד שאפשר להפוך דבר גשמי ל'חפצא של מצווה'. קודם לכן לא היה לבני ישראל כוח זה, ולכן המצוות של האבות לא קידשו את המציאות הגשמית. אלא זה החידוש של הזוהר, שמעלת בני יעקב הייתה גדולה כל-כך, עד שהכוונה הפנימית שלהם השפיעה גם על המעשה עצמו, שאף הוא נהפך לדבר חיובי.
עצה או גזירה
על-פי זה יובן ההבדל בין דברי הגמרא לזוהר על הפסוק "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן". הגמרא (סוטה יא,א) אומרת: "בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון" (אברהם אבינו, שקיבל את ההבטחה "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"). ואילו הזוהר אומר: "גרם הקב"ה כל זאת כדי לקיים את הגזירה שגזר בבין הבתרים". הגמרא מדברת על עצת צדיק, ואילו הזוהר מציין את גזירת הקב"ה.
אלא שהגמרא – הנגלה שבתורה – רואה את ההיבט הגלוי של מכירת יוסף, ולכן היא מסבירה ששליחות יוסף קשורה עם 'עצה' של 'צדיק' – מושגים מעולמם של הברואים. לעומת זה, הזוהר, פנימיות התורה, רואה את הסיפור במבט רוחני. לכן הזוהר מדבר על 'גזירה' של 'הקב"ה', דבר שהוא למעלה מגדרי הברואים.
מבט פנימי
מכאן לומדים מוסר השכל: כשרואים יהודי שנכשל בחטא, אפילו כזה שעלול להוביל לגָלות, בדוגמת מכירת יוסף, יש לדעת שבפנימיות הדברים "כולם זכאים" – כל יהודי זכאי.
העובדה שבפועל ובחיצוניות יש אצלו עניין שלילי, נובעת מ"נורא עלילה על בני-אדם", והכוונה הפנימית היא שמהירידה של החטא יבוא היהודי לידי עלייה שעל-ידי התשובה, ומהגלות תבוא הגאולה.
(לקוטי שיחות, כרך כ, עמ' 187) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
