הנוכחים בחדר הביטו בהתרגשות בספר שעל השולחן. "זה ספר התניא", אמר השליח החב"די. "עותק ששלח הרבי מליובאוויטש כדי להדפיס את הספר כאן, באיראן".
זה היה בשנת תשל"ח. בעוד כשנה תתחולל המהפכה באיראן, ובמהלכה יודח השאה מוהמד רזא פהלווי, והשלטון ייתפס בידי האייתוללה חומייני. אלא שבאותה עת איש לא צפה את הבאות, והכול נהנו מן הרוח הליברלית שנשבה במדינה.
במרוצת השנים באו ויצאו מאיראן שליחיו של הרבי מליובאוויטש, שסיפקו לקהילה היהודית ספרי קודש, תשמישי קדושה, מידע יהודי ועזרה במגוון תחומים. ואולם באותה שנה נראה היה כי הרבי מבקש להגביר את העשייה באיראן.
שני תלמידי ישיבה צעירים, יוסף-יצחק רייצ'יק וחיים פור, שוגרו למשימה מורכבת. השניים החלו לפעול לחילוץ אלפי ילדים מאיראן, בעזרת אשרות כניסה אמריקניות. למעלה משלושת-אלפים ילדים היגרו מאיראן באותו מבצע חשאי.
לצד עשייה זו נתבקשו השלוחים להדפיס את ספר התניא באיראן. חברי ועד הקהילה בטהרן הסכימו בשמחה לבצע את ההדפסה, כבקשת הרבי, ולחלק עותקים מן הספר לכל יהודי הקהילה. אלא שתהליך ההדפסה התעכב מעט, ובתוך כך התחוללה המהפכה. שגרת החיים באיראן השתנתה מן הקצה אל הקצה. הזעזוע היה גדול. כל מוסדות השלטון הוחלפו, והיחס לזרים ולמערב בפרט נעשה עוין.
כאשר הושלם המהלך, החלו אזרחי המדינה להסתגל אט-אט למציאות החדשה. בני הקהילה היהודית ניסו לעכל את משמעות השינויים שחלו במדינה באשר לעתידם.
הרב יהודה אזרחיאן, כיום רב קהילת יוצאי איראן בניו-יורק, היה באותה עת רבה של הקהילה. הוא זכר את תהליך הדפסת התניא שטרם הושלם, וביקש לדאוג לסיום ההדפסה ולהוצאת הספרים מבית הדפוס.
ואכן, הוא איתר בבית הדפוס את הספרים שכבר הודפסו, והעביר אותם לאחסון בספריית ועד הקהילה. שם הונחו הספרים בערימה, עד שיתבהר המצב עוד יותר.
באותה עת החל המשטר ליישם את חוק ה'טיהור'. כל אזרחי איראן ומוסדותיה נדרשו לבער בתוך חודש ימים כל ספר או מסמך שנושא את סמל המלוכה המודחת, או את שמו של השאה. על-פי החוק הנוקשה, כל מי שבתום תקופת הזמן הזאת יימצא ברשותו הסמל האסור, ייענש בחומרה, ואם יוכח כי הסמלים לא הושמדו בזדון – דינו מוות.
ועד הקהילה היהודית נקלע למצוקה קשה. ברשות הקהילה היה ארכיון עתיק, בן יותר ממאה שנים, ובו נשמרו אלפי פריטי דפוס, שנשאו את סמל הכתר של שושלת פהלווי. לצדם היו גם מטבעות זהב מיוחדים, שהנפיקה הקהילה לרגל הכתרת המלך, ולכבוד חגיגות 2500 שנה להכתרת המלך כורש. באותם מטבעות הופיע סמל המנורה במקביל לסמל המלוכה.
ראשי הקהילה באו במצור. הם התחבטו רבות בשאלה כיצד לנהוג. קשה היה להם להשמיד פריטים יקרי ערך כל-כך, אך הם ידעו כי הסכנה שמרחפת מעל ראשם איננה מותירה להם ברירה. גם כשנתקבלה ההחלטה ידעו כי לא יצליחו להשלים את ההשמדה בסד הזמנים הקצר.
לקראת סוף החודש נכנס מזכירו של הרב אזרחיאן בבהילות למשרדו. "שני מפקחים הופיעו פתאום", בישר לו בפחד, "והם מבקשים לעשות ביקורת ולבדוק אם חוק הטיהור בוצע!".
חרדה גדולה נפלה על הרב אזרחיאן. הוא קלט מיד את הגורל הצפוי לו ואת הסכנה האורבת לקהילה כולה. שפתיו לחשו 'שמע ישראל' ואת מילות הווידוי, כשהוא נערך לגרוע מכול. בלב נוקף קיבל את הפקחים במשרדו, ואז עלה בדעתו להוביל אותם לאולם הספרייה.
לעיני הפקחים נתגלה אי-הסדר ששרר במקום, לאחר שהובאו לאולם ספרי התניא. ספרים רבים היו פזורים בערבוביה. אחד הפקחים נטל לידיו ספר אחד. "מהו הספר הזה?", ביקש לדעת.
"זה ספר התניא", השיב הרב אזרחיאן, והחל לספר על תנועת החסידות, על הבעל-שם-טוב, על ספר ה'תניא' ועל העקרונות הגלומים בו. הפקח פתח את הספר. "מה כתוב כאן?", התעניין. זה היה העמוד הראשון של 'שער הייחוד והאמונה', העוסק בנוכחות האלוקית בעולם.
הרב אזרחיאן מצא עצמו עומד ומסביר לפקח המוסלמי את הנכתב בעמוד שפתח. הוא קרא את הכתוב, תרגמו, וביאר את המושגים המורכבים הכתובים בספר בשפה פשוטה. כשסיים, סגר הפקח את הספר, נשק לכריכתו, ואמר: "במקום שבו יש ספרים כאלה, ואדם כמוך ממונה עליהם, אין צורך לבדוק דבר!". והוא סב על עקביו ויצא.
נדהם ונרעש מן הנס המופלא הצליח הרב אזרחיאן להתעשת, ובטרם נפרד מן הפקחים ביקש מהפקח הראשי: "אם יואיל כבודו, נשמח שיחתום בספר האורחים על ביקורו!". הלה ניאות מיד, וללא שהות כתב בספר האורחים: "בתאריך פלוני ביקרתי במשרדי הקהילה. בדקתי ואישרתי כי הכול כשורה".
בשבת שלאחר מכן חגגה הקהילה היהודית בטהרן, עם הרב אזרחיאן, את נס ההצלה הגדול, שהתחולל בזכות ספר התניא.
(על-פי 'פרשיות עם הרבי', מאת הרב אהרן-דב הלפרין) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
