"איפה הכסף?!", התפרצה זעקה בקרון הרכבת. "הכסף! נעלם הכסף!", נשמעו קולות בהולים. שני צעירים יהודים נראו נסערים מאוד. הם חיפשו בכל מקום אפשרי את צרור הכסף האבוד. זה היה פרי עמלם במשך חודשים רבים, עשרת-אלפים רובלים, ועתה נעלמו.
השניים תרו במבטם לכאן ולכאן, חיטטו בתיקיהם והפכו אותם שוב ושוב, גחנו על רצפת הקרון וחיפשו תחת המושבים – לשווא.
הם ידעו כי יש להיזהר מפני הכייסים ששרצו ברכבות. בטרם צאתם לדרך הטמינו את הכסף בכיס פנימי בחגורתו של אחד מהם, בעוד רעהו משגיח עליו. ובכל-זאת הצליחו הכייסים להערים על כל מנגנוני ההגנה, וברגע של היסח הדעת גנבו את רכושם ונעלמו.
תכניות רבות רקמו השניים סביב עשרת-אלפים הרובלים שהשתכרו בעמל כפיים. הם כבר חלמו על עסקים יפים שיעשו, כאשר יקנו סחורה רבה במחירים סיטונאיים ואחר-כך ימכרו אותה ברווח בעיירות הקטנות. לא רק טרחת העבר הייתה מגולמת בכסף הזה, אלא גם כל עתידם.
הם ניסו לשחזר את מהלך הנסיעה. ככל הנראה אירעה הגניבה בתחנות האחרונות. הקרון התמלא נוסעים רבים, שגדשו את המעברים ויצרו צפיפות רבה. הדוחק הזה היה כר פורה לכייס זריז.
כשנואשו השניים מן החיפושים פנו אל שוטרי הרכבת ודיווחו להם על גניבת כספם. הללו הורו לנהג הקרון לעצור את הרכבת וסרקו נוסע אחרי נוסע. זמן רב עמדה הרכבת במקום, אך החיפושים העלו חרס. השוטרים לא הצליחו לאתר את הגניבה.
בתחנה הקרובה, בעיר דוקלה, ירדו השניים שבורים ומרי-נפש. בצעדים כושלים יצאו מתחנת הרכבת ושאלו עוברים ושבים על מקומו של בית הכנסת. כשהגיעו לשם שאלו את הנוכחים על רב העיר. הם היו זקוקים נואשות לדמות רבנית שאיתה יוכלו להתייעץ.
התושבים ששמעו את אשר אירע להם הפנו אותם אל הגאון רבי דב-בעריש דיין, שנודע בפיקחותו הגדולה. "גשו אליו, והוא ודאי ימצא מזור לכאבכם", ניחמו אותם. שמו של רבי דב-בעריש הלך לפניו, כמי שלצד גדלותו בתורה התברך בתבונה בלתי-רגילה. השניים התעודדו מעט ומיהרו לסור אל לשכתו.
מיד כשהתייצבו לפניו הבחין הגאון בעיניהם הדומעות ובפניהם הנפולות. בקול נשבר גוללו השניים לפניו את כל קורותיהם. לאחר מחשבה קצרה אמר להם: "לינו פה הלילה, ומחר יהיה ה' בעזרנו ונחפש פתרון לבעיה". השניים הנהנו בהסכמה.
עם שחר הורה להם רבי דב-בעריש: "לכו אל מערכת העיתון המקומי, ודווחו שם על דבר הגניבה, כדי שזו תסוקר בעיתון הצהריים. כשישאלו אתכם על הסכום שנגנב, עליכם להשיב שגנבו מכם עשרים אלף רובלים".
"עשרים אלף רובלים?!", תהו השניים, "והלוא אין זו האמת... נגנבו מאיתנו עשרת-אלפים רובלים בלבד!".
"עשו כדבריי", אמר רבי דב-בעריש בהחלטיות ובחיוך צופן סוד. "אם המשטרה תפנה אליכם ותשאל מדוע שיניתם את גרסתכם, אִמרו שכך הוריתי לכם. אל דאגה, עשו כדבריי, ומן השמים יסייעו בידנו".
כשבלבם תמיהה על פשר הוראתו המוזרה של הרב, ניגשו השניים אל מערכת העיתון המקומי וסיפרו על דבר הגניבה. הפרשה דוּוחה בהרחבה בעיתון המקומי, ולא חלף זמן רב והשניים זומנו לתחנת המשטרה.
החוקרים ביקשו לדעת מדוע שינו את גרסתם ומסרו לכתב העיתון כי נגנבו מהם עשרים אלף רובלים. השניים אמרו כי עשו הכול על-פי הוראתו של הרב דב-בעריש דיין. כששמעו החוקרים שהגאון עומד מאחורי המעשה, הבינו כי יש דברים בגו והניחו להם. הכול הכירו את חכמתו של הרב וציפו להתפתחויות...
חלפו כמה שעות, ובעיר נפוצו שמועות על קטטה המונית שמתחוללת בעיירה סמוכה. תגרה אלימה פרצה בין חברי כנופיית פשע, ופצועים רבים זרמו לבית הרפואה בעיר. המשטרה חשה למקום, ואז התברר כי הרקע למהומה הוא סכסוך כספי שהתגלע בין חברי הכנופיה.
בתוך זמן קצר התבהרה התמונה. זו הייתה כנופיה של כייסים, שחבריה היו מתפזרים ברכבות וגונבים את כספי הנוסעים, ולאחר מכן היו מחלקים את השלל בין אנשי הכנופיה.
אמש שבה חוליית כייסים ממשימתה ובידה שלל רב – עשרת-אלפים רובלים. הכייסים חילקו את הכסף בשווה בין כל החברים. אלא שהיום דוּוח בעיתון כי סכום הגניבה עומד על עשרים אלף רובלים. חשדם של החברים התעורר, והם האשימו את הגנבים כי העלימו מחצית מן הסכום. לא הועילו הכחשותיהם, ובמהרה התפתחה קטטה אלימה, שיצאה מכלל שליטה וגרמה לנפגעים רבים.
בתוך זמן קצר הצליחה המשטרה לשים את ידה על הכסף הגנוב, והשיבה אותו לידי שני הצעירים הנרגשים. הכול נדהמו מחכמתו של רבי דב-בעריש, ושמו התפרסם לתהילה בקרב יהודים ולא-יהודים, כמי שמצליח להוציא את האמת לאור ולהושיט מזור לכל עשוק.
(על-פי 'מתנת משה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
