מותם של נדב ואביהוא, בני אהרון, נבע משאיפתם הגדולה לצאת מן העולם הגשמי ולדבוק באלוקות. האסון שפקד אותם "בהקריבם אש זרה אשר לא ציווה אותם" מחדד את שליחותו של היהודי לפעול בתוך העולם דווקא, ולא לבקש השגות רוחניות שהן מעבר ליכולת הכלתו.
ועם זה יש היבטים חיוביים במעשה של בני אהרון, עד שמשה רבנו עצמו אמר במיתתם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר, בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". מתי דיבר ה'? מפרש רשי: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי... יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".
מדרגה גבוהה
יתרה מזו, גם הביטויים המיוחסים במדרשי חז"ל לנדב ולאביהוא, המשקפים התנהגות שאינה חיובית מצִדם, מבטאים גם את מעלתם: "אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו [משה ואהרון], ואני ואתה ננהיג את הדור". מכאן שנדב ואביהוא עמדו במדרגה שהיה בה כדי לזכותם בהנהגת העם, במקום משה ואהרון.
על מותם של בני אהרון, שבו נתקדש שם שמים, אומר רש"י: "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים, מתיירא ומתעלה ומתקלס... וכן הוא אומר: נורא אלקים ממקדשיך, אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך". כאשר הקב"ה מבקש להטיל את מוראו בעולם, הדבר נעשה על-ידי מסירות נפש.
לא זכה
מפורסם סיפורו של רבי יוסף קארו, ה'בית יוסף', שהובטח לו מן השמים כי הוא עתיד למסור את נפשו על קדושת ה', אולם למעשה נענש ולא זכה לכך, אלא האריך ימים. ולכאורה, איזה ערך יש למיתתו של רבי יוסף על קידוש השם לעומת חיבור השולחן ערוך, שנעשה מורה ההוראה לכלל ישראל עד סוף כל הדורות?!
מכאן שמסירות הנפש מרוממת את היהודי למקום נעלה אף יותר מחיבור השולחן ערוך! מזה מובן ערכם של בני אהרון שמתו על קדושת שמו יתברך, "בקרבתם לפני ה' וימותו".
רק מן השמים
ועדיין צריך להבין איך אפשר לשבח את מסירות הנפש, בשעה שהיא סותרת את ערך החיים עלי אדמות וביצוע השליחות להאיר את העולם באור התורה והמצוות. ואם ערכה רם כל-כך, כפי שעולה מסיפורו של ה'בית יוסף', מדוע אין זה עומד לזכותם של שני בני אהרון?
אדמו"ר הזקן כותב שייסורים מכפרים על חטאיו של האדם רק בתנאי שהם באים מלמעלה: "הקב"ה מביא עליו ייסורים, כמו שכתוב ופקדתי בשבט פשעם". גם מסירות נפש יש לה מקום רק כאשר היא נכפית על האדם מן השמים. ואולם בני אהרון בחרו מעצמם להיות במעמד של קִרבה לקב"ה שהביאה אותם לידי כלות הנפש, ובכך הפרו את הצו "ובחרת בחיים", ולכן הדבר נחשב גנאי בעבורם.
(תורת מנחם, כרך נב, עמ' 362) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
