חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:03 זריחה: 6:48 כ' בתשרי התש"פ, 19/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כלב, דוב וחתול
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1581 - כל המדורים ברצף
להתווכח אבל להישאר משפחה
חדש על המדף
כלב, דוב וחתול
כשרות
שהנשמה תסבול את הגוף
הכוונה הנסתרת
"ראיתי אותם"
ציפייה וזעקה
"נוסעים לציוּן?", שאל השגריר
להתפלל שתוי

בפרשתנו התורה מגדירה את בעלי החיים הטמאים: "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע, טמאים הם לכם". רש"י מפרש: "כגון כלב, דוב וחתול". ולכאורה, הלוא רוב בעלי החיים נמנים עם הקבוצה הזאת: הולכים על כפיהם ואין להם טלפיים. מדוע בחר רש"י לציין שלושה אלה דווקא?

אלא החיות הללו מייצגות שלושה פגמים רוחניים שעלולים לפגוע בעבודתו הרוחנית של יהודי. חתול מייצג אדם שכוחות המחשבה שלו לקויים, ועם זה הרגש שלו תקין. הגמרא מציינת ש"חתול אינו מכיר את קונו" – הכשל הוא במודעוּת, בו בזמן שמידותיו מתוקנות, כנאמר בגמרא: "אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול".

עזות וגסות

כלב מייצג את התכונה ההפוכה. הוא מוגדר בגמרא "מכיר את קונו", וכן במדרש: "כלב פיקח הוא", אך בה בעת מידותיו פגומות, דבר הנרמז בשמו, "כלב – כולו לב"; וכן "הוא ברשות לבו". המדרש מציין שהכלב מגייס את פיקחותו כדי למלא את תאוות לבו. גם הגמרא מציינת שהכלב "עז פנים".

ואילו הדוב מייצג גשמיות עבה, כבשר הדוב. במשמעות הרוחנית הכוונה, שגם המעטפת החיצונית של האדם, המחשבה הדיבור והמעשה שבאמצעותם הוא מתבטא, גסים. אדם זה יחוש חוסר מנוחה כדוב ויהיה במרדף בלתי-פוסק אחרי מילוי תאוותיו. וכך בזמן שהכלב והחתול מייצגים פגמים בכוחות הרוחניים, הדוב מסמל התמכרות לאכילה ושתייה המעבות את הגוף ודוחקות את הרוחניות.

נחוצה הפרדה

העבודה הרוחנית של היהודי צריכה לזכך את הגשמיות בעזרת הנשמה האלוקית. בלתי-אפשרי לעשות זאת במצב של 'חתול', 'כלב' או 'דוב'. התנאי לכשרותו של בעל חיים הוא בהיותו בעל טלפיים.

הטלפיים מכסים את כפות הרגליים של בעלי החיים הטהורים וחוצצים בין הרגל ובין הקרקע. לכן ההלכה היא שטלפי נבלה אינם מקבלים טומאה – כעצמות, קרניים ועור, הטפלים לגופו של בעל החיים ואינם חלק מהותי ממנו.

אדמת קודש

הטלפיים מייצגים גבול החוצץ בין היהודי לבין הגשמיות. רק מי שיודע ליצור הבדלה בינו לבין הגשמיות, בכוחו לרומם את הגשמיות לקדושה. יש להישמר שהרגליים יתבדלו מזוהמת הארץ, בבחינת "רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם". זה עניינן הרוחני של הנעליים – "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים".

רק באדמה קדושה, כמו קרקע בית המקדש, לא נחוצה החציצה בין האדם לגשמיות, אלא להפך. כך נצטווה משה רבנו בעמדו מול הסנה: "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא". במקומות האלו האדמה עצמה מתקדשת ואין חשש שהיהודי ייפגם ממנה. אך בשגרת החולין חובה להישמר ולהשתמש ב'טלפיים'.

(רשימות, חוברת לט)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)