שתי סיבות

בערב ראש-השנה שנת תר"ח היה הרבי הצמח-צדק בקו השמחה.

חסידים אמרו אז שני טעמים על כך: א) באותה שנה נדפס ה"לקוטי-תורה". ב) באותה שנה התחתנה נכדתו של הרבי, וכך נשלם מניין מתוך בני ביתו (לרבי היו שבעה בנים ושני חתנים). הרבי שמח על כך, שכן אדמו"ר הזקן אמר לו שיגיע לשלמות המוחין כאשר יושלם אצלו מניין במשפחתו.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 1)

תהילים ודמעות

סיפר הרבי הצמח-צדק בערב ראש-השנה: פעם נפגשתי עם חיילים יהודים, שסיפרו לי שהם נוהגים לומר מזמורי תהילים בעת צחצוח הכפתורים. כפתורים מצחצחים בחול ובמים. חול - זהו אותיות התהילים. מים - דמעות מכבסות. על כל אחד לנקות את עצמו באמצעות אמירת תהילים בדמעות מעומק הלב, ויחד עם זאת מתוך שמחת הנפש.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 3)

"במה התפללת?"

פעם שאל אדמו"ר הזקן את בנו, אדמו"ר האמצעי, בעת סעודת יום-טוב של חג הסוכות: באיזו התבוננות התפללת בראש-השנה שעבר?

ענה הבן: התבוננתי במאמר "וכל קומה לפניך תשתחווה", כיצד בחינת "אדם קדמון" בטלה לאין-סוף.

חזר אדמו"ר האמצעי ושאל את אביו: ואתה, אבא, במה התפללת?

השיב הרבי: אני התפללתי עם העמוד; התבוננתי בכך שהתהוות הגשמיות היא ממהותו ועצמותו יתברך.

(איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ ד עמ' שטז)

כשהיו שומעים...

פעם, בעת תפילת ערבית בליל ראשון של ראש-השנה, צעק אדמו"ר האמצעי: איי! וכל הקהל נפלו מתעלפים, כמו בכורעים. היה שם חסיד אחד, שמאז הנה בכל יום ראשון של ראש-השנה לא פסק מלבכות. וזאת, אף-על-פי שהיה אביר-לב.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 14)

נהירין ליה שבילי דרקיע

כאשר הרבי מהר"ש היה בגיל י"ד שנה, שמע את העונג שהיה בשמים מהרעש הגדול של ברכת "לשנה טובה תיכתב ותיחתם" שברכו מתפללי בית-הכנסת איש את רעהו.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 2)

אל תיגעו במשיחי

הרבי הצמח-צדק גרם לכך שה'משכיל' הנודע, לילנטל, יצטרך לברוח מרוסיה. וזאת - על-ידי תפילתו ודיבורו בראש-השנה אחד.

ומעשה שהיה כך היה: באותו ראש-השנה היה לילנטל אמור לערוך נסיעה כדי לבצע תכנית שתאכוף על ה'חדרים' להכניס לסדר הלימודים שלהם תכנית לימודים של ה'משכילים'. לפתע הלשינו עליו שמעל בכספי המלוכה (דבר שלא היה לו שחר), ועקב זאת הוכרח לברוח מרוסיה.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 4)

וכל קרני רשעים אגדע

פעם אמר הרבי מהר"ש בלילה הראשון של ראש-השנה: מחשבה היא הרי דבר טוב, ודיבור הוא בוודאי דבר טוב, ועכשיו שיש לנו שניהם - הוא יכול כבר למות...

בתוך זמן קצר הנה מושל אחד, שהיה שונא-ישראל, נחלה ומת.

(ספר השיחות תש"א עמ' 27)

אבא רחם נא!

הבעל-שם-טוב היה נוהג לתקוע בשופר במעמד תלמידיו. פעם אחת ביקש מתלמידו בעל ה"תולדות" לתקוע אצל התלמידים, והוא עצמו תקע לפני אנשים פשוטים וילדים, שצעקו בכל עוצם נפשם: אבינו שבשמים - רחם-נא! וזה השפיע יותר מהכול.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 6)

העיקר הצעקה

פעם ציווה הרבי מהר"ש למסור לחסידים בערב ראש-השנה לפני תפילת ערבית, כי מה שנאמר בחסידות, שתקיעת שופר היא כאדם הצועק "אבא, אבא!" - העיקר אינו ה"אבא", כי-אם ה"צועק". באותו ראש-השנה רעשה כל העיירה מבכיות של תשובה.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 4)

מחשבות זרות

פעם הגיע לרבי מהר"ש לראש-השנה אחד החסידים הרבנים, ששם לבו לכך שב"תרועה" תקע הרבי ארבעים ושתיים טרומיטין, והוא החליט ליכנס אל הרבי ולשאול את טעם הדבר. כשנכנס ל"יחידות", אמר לו הרבי: סבור אתה שמחשבות זרות זה רק שטויות והבלים? גם כשחושבים מה שלא צריכים, אפילו בענייני קדושה, הרי זה בבחינת מחשבות זרות.

(ספר-השיחות תש"א עמ' 28)

רבבות מלים

פעם, בסעודת יום שני של ראש-השנה אצל הרבי הריי"צ, נדחקו חסידים רבים כדי להיכנס לחדר. הרבי לא היה שבע-רצון מכך, ואמר: חבל, בזמן זה יכלו להיתוסף מיליוני מלים בספירת המלכות... מיד יצאו החסידים ופתחו באמירת תהילים בקול רם.

(ספר-השיחות תש"ה עמ' 10)

עשרים ושתיים דקות

פעם אחת נכנס הרבי הריי"צ אל אביו, הרבי הרש"ב, ביום השני של ראש-השנה לפנות ערב, לפני אמירת המאמר. אמר לו אביו: נצל את הזמן, נשארו לך עוד עשרים ושתיים דקות (עד לשקיעה). ואז יצא הרבי מאוחר לאמירת המאמר.

(ספר-השיחות תש"ד עמ' 11)