חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:03 זריחה: 6:24 י' בניסן התש"פ, 4/4/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ממשיכים וממשיכים
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1575 - כל המדורים ברצף
לחבר קווים לתמונה שלמה
יש חדש
יהודי ישֵׁן איננו מנותק
פורים
דיבור עם הקב"ה
זמן תשובה
ממשיכים וממשיכים
מגילת אסתר בגאולה
לפתוח לשמחה את הדלת
קריאת המגילה לנשים

פורים בחצר אלכסנדר היה אירוע מיוחד. השמחה הגדולה התפרצה כנהר גועש בבית מדרשו של ה'ישמח ישראל'. זו גם הייתה שעת רצון בעבור כל הזקוק לישועה.

מאחורי השמחה הגועשת עמד חסיד שכוחו רב לו בהעלאת חיוך על פני הרבי. זה היה ר' ירחמיאל  קינובר, תלמיד חכם ובעל מדרגה, שגם ניחן בפיקחות ובשנינות, ובכישרון נאום יוצא דופן.

ברגע השיא של סעודת הפורים היה ר' ירחמיאל עולה על השולחן, מבושם כהלכה אך עדיין פיכח דיו, ופוצח בשרשרת של אמרות מחורזות, שיש בהן מן ההלצה אך הן גם נושאות בכנפיהן רוח של התעוררות.

בין לבין ניגשים החסידים אל הרבי ומעלים את משאלות לבם. באותה שעה מתגלגלים המופתים על שולחנו של הרבי, בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

שנה אחת היו פניו של הרבי רציניות ואווירה כבדה שרתה באולם. מאמציו של ר' ירחמיאל לשמח את הרבי לא צלחו. הוא הכביר שפע של פנינים במתק לשונו, עורר פרצי צחוק בקהל, אולם פניו של הרבי נותרו חתומות. האווירה הייתה מתוחה.

ואז פתח הרבי ואמר: "בימי הבעל שם טוב נגזרה גזֵרה קשה על קהילה יהודית. ביום הכיפורים הבעש"ט עשה מאמצים עליונים לבטל את הגזֵרה, ללא הצלחה. בשעת נעילה התחזקו הבכיות והתחנונים בבית המדרש. התלמידים הצטרפו אל רבם בזעקות ובכוונות עליונות, אך ארשת פניו החמורה של הבעש"ט העידה כי השערים נשארו נעולים.

"ואז פילחה את בית הכנסת שריקה עזה, קטעה את התפילה והרימה את ראשי המתפללים מן המחזורים. באותו רגע השתנה סבר פניו של הבעש"ט, ושמחה גדולה הופיעה עליהן. בסעודת מוצאי החג סיפר לתלמידיו על השורק – בן כפר פשוט שאינו יודע קרוא וכתוב, אך בתוך לבו רצה מאוד להצטרף לתפילה, עד שתחב את אצבעותיו לתוך פיו ושרק. השריקה הזאת, שבאה ממעמקי הלב, שברה את המסכים המסתירים והעבירה את רוע הגזֵרה".

סיים הרבי את סיפורו ונאנח: "אח! מניין ניקח גם אנו שריקה שכזאת?"...

לפתע נשמע קולו של ר' ירחמיאל: "הרבי מחפש שריקה?! הנה"... ור' ירחמיאל תחב את שתי אצבעותיו בפיו והשמיע שריקה מהדהדת. בבת אחת אורו עיניו של הרבי והכול שב לתקנו, כאילו לא אירע דבר. שמחת הפורים חזרה למתכונתה.

חלפו הימים ואסון כבד פקד את ר' ירחמיאל. בבת אחת איבד את רעייתו ובתו. החסיד השמח נהפך לשבר כלי. שמחת החיים ניטלה ממנו. הניצוץ השובב שבעיניו כבה. גם פיו נעשה סגור ומסוגר. הכול דאגו לשלומו, וגם לשמחת הפורים הקרובה. כשם שאין שמחה בלי יין, כך אין שמחה בלי ר' ירחמיאל, אבל ר' ירחמיאל איננו; לא נותר אלא צִלו בלבד.

השמחה בחצר הרבי החלה כרגיל. ניגונים עליזים בקעו מפיות אלפי החסידים והאורחים, היין נמזג כיד המלך, וכולם ציפו לעלייתו של ר' ירחמיאל על השולחן. ואולם הוא הצטנף בקרן זווית, עיניו שקועות בחוריהן מרוב צער. חבריו החסידים דחקו בו, ניסו לנסוך בו כוחות ועידוד – לשווא.

גם פנייתו הישירה של הרבי לא הועילה. ר' ירחמיאל כורע תחת עומס היגון ואינו מצליח להחזיר את חייו לקדמותם.

שמחת הפורים באותה שנה נפגמה מעט. החסידים יצאו ממנה בתחושת אכזבה. הזקנים שבהם מיהרו אל ביתו של הרבי, שבו ערך את סעודתו הפרטית. גם ר' ירחמיאל גרר את רגליו אל בית הרבי ועמד שפוף בפינת החדר.

"האם זו דרכה של החסידות?", קרא פתאום הרבי לעברו. "היכן היא המצווה להיות בשמחה?".

ר' ירחמיאל השפיל את עיניו ואז פתח ואמר: "מעשה בשני יהודים שהתגוררו בכפר קטן, האחד חסיד וחברו לא חסיד. החסיד ניסה להדביק את שכנו בהתלהבות ובשמחה החסידיות. סוף-סוף מצא אוזן קשבת אצלו, וזה אף הסכים להתלוות אליו בדרכו אל רבו.

"יצאו השניים לדרך, ובעוברם בשדה התנפל עליהם גוי בריון והחל להכותם בחוזקה. החסיד החל לזעוק בקול גדול ולהתחנן על נפשו. שאלו חברו: 'היכן היא מידת השמחה?'. השיב החסיד: 'לא כשסופגים מכות כאלה!'".

ר' ירחמיאל סיים את סיפורו, ויצא מחדרו של הרבי. החסידים ישבו מחרישים, כואבים את ייסוריו של חברם.

ופתאום חזר ר' ירחמיאל. הפעם עטה עליו תחפושת של חוטב עצים פולני. "ראבין", פנה בפולנית אל הרבי, "רואה אתה את בול העץ שבידי? זמן רב אני מנסה לבקוע אותו בגרזן, אך איני מצליח. מה עושים? האם העץ קשה מדיי? הגרזן קהה? אולי אינני מתאמץ דיי?".

נתן הרבי מבט אוהב בעיניו הכאובות של חסידו, והשיב בפולנית: "מה עושים? ממשיכים! ממשיכים! מכים בעץ ושוב מכים, עד שבסופו של דבר ייבקע!".

למשמע הדברים זינק ר' ירחמיאל על שולחנו של הרבי בפנים מאירות, ופצח בשירה רמה, בחרוזים ובמליצות, כדרכו מימים ימימה.

ואמרו החסידים, שבאותה שנה התעלה ר' ירחמיאל על עצמו. וכשנשאל לפשר המפנה שחל בו  השיב: "זה כוחו של הרבי".

(על-פי 'מאורן של ישראל')


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)