משלחת החסידים עמדה דרוכה ונרגשת לפני חדרו של האדמו"ר מצ'ורטקוב, רבי ישראל פרידמן. אלה היו הימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. מפני המלחמה עזב האדמו"ר את עירו ועבר לווינה שבאוסטרייה, ובדעתו היה לעלות לארץ ישראל. בינתיים הסתיימה המלחמה, אך האדמו"ר נשאר בווינה.
בחרדת קודש נכנסו חברי המשלחת אל האדמו"ר ואמרו: "אם רצונו של הרבי לעלות לארץ ישראל, נעזור ככל יכולתנו להגשמת שאיפתו הקדושה; ואולם אם הרבי נשאר כאן, הננו מבקשים כי יחזור לגליציה, שבה חיים חסידיו רובם ככולם והם משתוקקים להיות קרובים אל רבם".
האדמו"ר דחה את הבקשה בלי אומר ודברים. חברי המשלחת לחצו עליו שיאמר להם לפחות את סיבת סירובו, כדי שיהיה להם מה להשיב לשולחיהם. השיב האדמו"ר: "מה אעשה, כמה מאות יהודים בווינה הבטיחו לי שלא לחלל את השבת, וזה בעיניי דבר גדול ביותר. אני חושש שאם אעזוב אותם, לא יוכלו לעמוד בניסיון".
חברי המשלחת התפעלו ממסירות נפשו של האדמו"ר למען יהודי וינה, ובכל-זאת יצאו מאוכזבים. אחד מחסידי צ'ורטקוב בווינה היה ר' אברהם אבלי רפופורט, שלימים עלה לירושלים. אמר להם החסיד: "אספר לכם מה מחולל רבנו כאן בווינה".
ר' אברהם עסק במסחר באריגים. הוא היה מיודד מאוד עם אחד מעמיתיו בעיר, יהודי שלא היה שומר תורה ומצוות. פעם אחת בא אליו ומצא אותו עצוב ומדוכא. שאלו ר' אברהם לפשר עיצבונו, והאיש פרץ בבכי נסער. דקות ארוכות התייפח, ולא הצליח להירגע.
החסיד הכיר את ידידו כבעל אופי מאופק, שהאיר פנים לכל אדם ועל לשונו הייתה שגורה תמיד אִמרה נאה. "דאגה בלב איש ישיחנה", הזכיר לו את מאמר חז"ל, וביקש ממנו לגלות לו מה מעיק עליו.
"בתי... בתי היחידה", מלמל הסוחר בקול שבור.
"מה קרה לבתך?", שאל ר' אברהם בדאגה.
בקושי הצליח הסוחר להוציא את המילים מפיו: "היא החליטה להינשא לגוי!".
בכיו של האיש גבר. לפתע קם ממקומו והחל להתהלך בחדר כאחוז תזזית. "שמע מה שאני אומר לך!", זעק מנהמת לבו, "אם בתי תעשה זאת – אין לי חיים! למה לי חיים כאלה?". הוא צנח על כיסאו, הליט את פניו בידיו והתייפח בשקט.
החסיד המתין שיירגע מעט, אחז בידו והחל לדבר אל לבו: "יש לי עצה טובה בעבורך, אבל עליך להישמע להוראותיי".
האיש נשא אליו מבט כבוי, שהיה בו ניצוץ של תקווה. "אלך איתך אל מורי ורבי האדמו"ר מצ'ורטקוב", אמר החסיד. "נבקש ממנו להתפלל בעבור בתך שתשוב מדרכה הרעה".
"אני מוכן לעשות הכול!", אורו עיניו של הסוחר.
עד מהרה עמדו השניים בפתח חדרו של הרבי. כאשר הבחין הסוחר בהוד פניו הקורנות של הרבי, נרתע ונסוג לאחור. ידיו, שאחזו בפתקה שכתב החסיד בעבורו, רטטו ברעד בלתי-נשלט. הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו, עד שרעהו החסיד נאלץ לשמש לו לפה.
הרבי הביט בסוחר במבט חודר כליות ולב ושאל: "האם אתה מוכן לקבל עליך לשמור שבת כדי שבתך תחזור בה מכוונתה להינשא לגוי?".
"אני מוכן לכול!", התמלטה זעקה מפיו של הסוחר.
"אם כך", נמזגה שמחה בקולו של הרבי, "אבקש לשוחח עם בתך".
"אינני משוכנע שהיא תסכים לבוא אל הרבי", אמר הסוחר.
"נסה בכל-זאת", עודדו הרבי.
בתחילה הגיבה הבת בלעג למשמע בקשתו של אביה, אך אביה הפציר בה ולבסוף נעתרה. בבואה אל הרבי ניסה הרבי לשכנעה לחזור בה. הוא הסביר לה כי הצעד שהיא עומדת לעשות יגרום לה בסופו של דבר סבל. הוא אף פנה אל מצפונה ודיבר על סבלם של הוריה.
ואולם הצעירה עמדה על דעתה. בשלב מסוים קמה ממקומה, ובטרם יצאה הכריזה: "דבר לא יועיל! אני את הבחור הזה לא אעזוב!".
פניו של הרבי הרצינו. "אם כך", קרא אחריה, "הרי שהוא יעזוב אותך!".
יומיים בלבד חלפו מאז פגישתה עם הרבי. על דלת ביתו של הסוחר נשמעו נקישות. בפתח עמד ה'חתן' הגוי. הוא התפרץ אל הבית בצעדים גסים, ובטרם הספיק אי-מי לפצות פה, ניגש אל הצעירה והטיח בפניה: "הקשר בינינו נגמר. אינני רוצה עוד לראות אותך או לשמוע ממך!". הבחור אמר את דברו ויצא מן הבית, מותיר את הבת המומה ובוכייה.
האירוע הזה, סיים החסיד ר' אברהם, חולל מפנה גדול בחייו של הסוחר ובני משפחתו. הוא עמד בדיבורו והחל להקפיד על שמירת שבת כהלכתה. יתרה מזו, הוא אף שכר אברך תלמיד חכם כדי ללמד אותו ואת משפחתו כיצד לקיים אורח חיים יהודי.
גם הבת עצמה שבה בתשובה שלמה, וכעבור זמן לא רב נישאה לצעיר יהודי שומר מצוות, והשניים הקימו בית נאמן בישראל. בחתונתם, שנערכה ברוב פאר והדר ועל טהרת הקודש, ידעו רק הוריה והידיד החסיד את גודל הנס שבא בזכות הצדיק.
(על-פי 'דורש טוב' – מועדים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
