חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:49 זריחה: 5:35 י"ב בסיון התשע"ט, 15/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

העבודה הנדרשת רגע לפני השלמות
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות גליון 1165 - כל המדורים ברצף
העבודה הנדרשת רגע לפני השלמות
במלחמת בית דוד הניצחון ברור
פחות לדבר, יותר לעשות
הלכות ומנהגי חב"ד

עמידת אברהם תחת העץ נועדה לפעול באכילת המלאכים * אפילו יהודי שלא הגיע לגיל חינוך מצד מדרגתו יכול לבוא בתביעות שהקב"ה יתגלה אליו * כאשר צדיק בן 99, השולט לגמרי על גופו ועל אבריו, מבין שמעמדו ומצבו אינו כדבעי ועליו למול עצמו, זוכה שבזכות ה'ביטול' שמציאותו חדורה בו – יתגלה אליו הקב"ה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. [במענה על דו"ח שמסר השד"ר הרה"ח ר' שלמה אהרן קזרנובסקי על-דבר מילוי שליחותו1, בבקשו מהמזכיר הרחמ"א חדקוב שיואיל לומר בשמו – לכ"ק אדמו"ר, אשר, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמר לו כמה פעמים (בשובו מקיום שליחותו): "איך גיב איבער דעם טאַטן ווער דער שליח איז, און די דבר השליחות" [=אני מוסר לאבי מיהו השליח ואת דבר השליחות], ומבקש להזכיר הדבר, כיון שמחר, יום הש"ק, הוא כ"ף מרחשוון, יום ההולדת של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – אמר כ"ק אדמו"ר2:]

בשבת קודש פרשת וירא שנת תרס"ג – לפני חמישים שנה – אמר כ"ק אדמו"ר נ"ע מאמר ד"ה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו3, ותוכנו:

ענינה של עמידת אברהם בעת אכילת המלאכים, הוא ההשפעה והנתינת-כוח שאכילת המלאכים תהיה אכילה ממש, דהיינו אכילת אדם.

והעניין הוא – כי יש ב' מיני אכילות, "אכילת מזבח" ו"אכילת אדם"4. וההפרש ביניהם, ש"אכילת מזבח" הוא עניין הבירורים, והוא בסדר ההשתלשלות, ואילו "אכילת אדם" – הבאה לאחרי עבודת הבירורים של "אכילת מזבח" שעל ידה מתבטל הרע שבמאכל – ממשיכה אור חדש שלמעלה מהשתלשלות.

וזהו גם ההפרש בין אכילת צדיק (שבבחינת "אכילת אדם") ואכילת בינוני (שבבחינת "אכילת מזבח"), ובכללות יותר – בין אכילת אדם ואכילת מלאך.

וזהו מה שכתוב5 "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" – שעמידת אברהם היא נתינת-כוח למלאכים שגם אכילתם (שבדרך כלל היא בבחינת "אכילת מזבח") תהיה בבחינת "אכילת אדם", בדוגמת אכילת הצדיקים, אשר על ידי זה ימשיכו גם המלאכים אור חדש שלמעלה מסדר השתלשלות, בלי הגבלות.

(וסיים כ"ק אדמו"ר – בנוגע לשד"ר הנ"ל:)

מכיוון שהוא שליח – שזהו עניין "מלאך"6, והמשלחים בנדון דידן הם כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים וכו' וכו', אשר, כוח המשלח הזה הוא למעלה מהגבלות – הרי זה נותן כוח בשליח למלאות שליחותו בהצלחה למעלה מהגבלה.

* * *

ב. הסיפור הבא7 – כבר סיפרתי פעם, אבל, היות שהיום הוא יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אספר את הסיפור פעם נוספת8:

הרבי נ"ע נהג להיכנס מדי שנה, ביום הולדתו כ' מרחשון, אל זקנו כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, בכדי לבקש ברכתו9. – יתכן שכך היה הסדר גם אצל שאר נכדי הצמח-צדק.

פעם אחת כשנכנס הרבי נ"ע – (בהיותו ילד כבן ארבע או חמש שנים, שכן, הרבי נ"ע נולד בשנת תרכ"א, ואילו בניסן תרכ"ו נסתלק הצמח-צדק) – פרץ בבכי. שאלו הצמח-צדק מדוע הנך בוכה? והשיב, כי למד בחומש (או שמע שמספרים) שהקב"ה נראה אל אברהם אבינו – הסיפור אירע בשבוע פרשת וירא – ולכך הוא בוכה, מדוע אין הקב"ה נראה אליו.

ויענהו הצמח-צדק: כאשר יהודי (נוסחא שנייה: יהודי צדיק10) בן תשעים ותשע שנים מחליט שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שהקב"ה ייראה אליו.

תשובת הצמח-צדק הניחה את דעת הילד, וחדל לבכות.

ג. ובהקדמה: אף על פי שסיפור זה אירע בימי ילדותו של הרבי נ"ע, קודם היותו בר-מצוה, ועוד לפני ש"הגיע לחינוך"11, מכל מקום, יש ללמוד ממנו לימוד והוראה בעבודת השם, שכן, מכיוון שהרבי נ"ע סיפר את הסיפור לבנו יחידו – הרבי, והרבי חזר על הסיפור בכדי שיפרסמוהו בעולם, מוכח, שהסיפור נוגע גם אלינו.

ובפרטיות – יש ללמוד מסיפור זה שני עניינים, הן מהשאלה (של הרבי נ"ע) והן מהתשובה (של זקנו הצמח-צדק).

ד. ולכל לראש – הלימוד וההוראה מבכייתו של הרבי נ"ע (אל הצמח-צדק) על כך שהקב"ה לא נראה אליו:

כל אחד ואחד מבני ישראל, באיזה מעמד ומצב שיהיה, אפילו אם הוא נמצא בדרגא כזו שעדיין "לא הגיע לחינוך", כלומר, שחוסר הדעת שבו הוא במידה כזו, אשר לא זו בלבד שאינו מבין מעצמו, אלא עוד זאת, שאינו מסוגל אפילו לקבל ולקלוט השפעה מהזולת (שזהו עניין "הגיע לחינוך"),

– יתכן אמנם, שלפי מספר שנותיו הוא "גדול", אבל בנוגע לרוחניות העניינים – הוא בבחינת קטן "שלא הגיע לחינוך". וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר12 "אידישע יאָרן רעכענען זיך ניט לויטן פּאַספּאָרט"!... [=השנים של יהודי אינם נמדדים לפי ה"דרכון"...], לפי ה"דרכון" הוא אמנם יהודי זקן ("אויפן פּאַספּאָרט קען ער זיין אַן אַלטער איד"), אבל לפי שנותיו האמיתיות, שנותיו הרוחניים, כלומר, ביחס לקיום התורה והמצוות שלו – הוא בדוגמת תינוק המשחק מתחת לשולחן ("אַ קליין קינד וואָס שפּילט זיך אונטערן טיש")... –

בכל זאת, יכול גם הוא לתבוע, ותביעה בחוזק, שזהו עניין הבכייה,

– כידוע13 שדמעות באות מ"מותרי מוחין", בסיבת דבר שנעלה ומרומם מהבנת והשגת האדם, שאין המוחין יכולים לסבלו –

שהקב"ה ייראה אליו, כשם שנראה אל אברהם אבינו.

ה. יתר על כן:

מסיפור זה (שהרבי נ"ע בכה על כך שאין הקב"ה נראה אליו כשם שנראה לאברהם אבינו בהתחלת פרשת וירא) למדים, שבכוחו של כל אחד ואחד מישראל לתבוע שהקב"ה ייראה אליו באותו אופן שנראה אל אברהם אבינו לאחרי קיומו מצות מילה, שבמעמד ומצב זה היתה ההתגלות של "וירא אליו הוי'" שבתחילת פרשת וירא.

ובהקדמה: גם לפני קיום מצות מילה מצינו התגלות שם הוי' לאברהם14, אבל, אין זה בדומה להתגלות – "ואיתגלי"15 – שבאה לאחרי מצות מילה, שהיתה בדרגא נעלית הרבה יותר16.

ועניין זה מודגש גם בכך, שבעת התגלותו של הקב"ה לאברהם לאחרי מצות מילה (בהתחלת פרשת וירא) – כבר נשתנה שמו מ"אברם" ל"אברהם" בתוספת ה"א (שהרי השינוי בשמו נעשה ביחד עם קיום מצוה זו17):

איתא בגמרא18: "כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, אלו הן, שתי עינים ושתי אזנים וראש הגווייה", "שבתחילה המליכו הקב"ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה, אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו, שהרי על כרחו יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבסוף כשנימול המליכו הקב"ה אפילו על אלו כו'"19.

והעניין בזה – שבתחילת עבודתו (כשנקרא שמו "אברם") היה אברהם בעל-הבית רק על האיברים שבדרך הטבע קיימת אפשריות לשלוט עליהם, אמנם לאחרי זה, הנה על ידי שלימות עבודתו ופעולתו של אברהם בכוח עצמו (שלימות האפשרית בעבודה שבכוח עצמו) – ניתנו לו מלמעלה גם העניינים שהאדם בכוח עצמו אינו יכול להגיע אליהם, ובמילא נעשה (אברהם) לבעל-הבית גם על הדברים שעל פי טבע לא היתה בו האפשריות לשלוט עליהם.

ומזה מובן, שהתגלותו של הקב"ה לאברהם אבינו לאחרי מצות מילה (אשר אז נשתנה שמו ל"אברהם" בתוספת ה"א) היתה באופן נעלה הרבה יותר מההתגלות שלפני זה.

ולמרות כל עילויים אלו שבהתגלות ה"וירא אליו הוי'" (לאחרי קיום מצות מילה ושינוי השם מ"אברם" ל"אברהם") – בכוחו ובאפשרותו של כל יהודי, גם מי שמצד מעמדו ומצבו הרוחני "לא הגיע לחינוך", לדרוש ולתבוע, שהקב"ה ייראה אליו כפי שנראה לאברהם במעמדו ומצבו (של אברהם) לאחרי מצות מילה.

ו. ועל דרך זה ישנו לימוד והוראה מתשובתו של הצמח-צדק אל הרבי נ"ע – שהתגלותו של הקב"ה לאברהם אבינו דווקא היתה בגלל ידיעתו והכרתו שצריך למול את עצמו:

עם היות שכל אחד ואחד מישראל רשאי לתבוע שהקב"ה ייראה אליו, מכל מקום, דרושה לשם כך הקדמה מסויימת, והיא: הידיעה וההכרה שצריך הוא למול את עצמו.

כלומר:

מבלי הבט על כל המעלות הקיימות אצל יהודי בפועל, או, לכל הפחות, בכוח,

– אשר, "בכוח" יכול כל אחד ואחד מישראל להגיע לדרגות הכי עליונות בעבודתו (כאמור לעיל בעניין "וירא אליו הוי'"), וכדאיתא במדרש20 ש"כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב". ולהעיר, שגם מזה דחשיב אברהם ביחד עם יצחק ויעקב, מוכח, שהכוונה היא לאברהם במדריגתו שלאחרי מצות מילה –

אף על פי כן עליו לדעת, שצריך הוא למול את עצמו.

יתירה מזה:

אפילו אלה מבני ישראל אשר מעלות האמורות קיימות אצלם (לא רק בכוח, אלא גם) בפועל, כלומר, הצדיקים השולטים גם על האיברים שבדרך הטבע לא תתכן השליטה עליהם, בדוגמת מעמדו ומצבו של אברהם אבינו לאחרי מצות מילה (כשנשתנה שמו מ"אברם" ל"אברהם", כנ"ל),

– כידוע הסיפור אודות אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע21, אשר פעם התאונן שאינו שומע באוזן אחת. כאשר החלו לחקור את סיבת הדבר, נודע, שביום השבת, בשעה שאמר מאמר חסידות, התנהלה בחדר הסמוך שיחה שהפריעה לו באמירת המאמר, וכיון שהרבי נ"ע הרגיש את אחריותו, שתפקידו הוא להשפיע חסידות, סילק את חוש השמיעה מהאוזן שהיתה מופנית לעבר אותו חדר.

וזהו שמצינו באחד המאמרים22 שהיו "צדיקים גדולים שלא טעמו טעם המאכל בעת אכילתם23 מפני הרצון הנפש האלקית שאינו רוצה לטעום טעם גשמי, וכמו כן היו צדיקים גדולים שלא ראו24 ולא שמעו מה שלא רצו לראות ולשמוע מצד הנפש האלוקית כו' וזהו שליטה וממשלה גם בעת ההתלבשות באברי הגוף" –

הנה גם אלה מבני ישראל הנמצאים בדרגא נעלית כזו – צריכים לדעת שעליהם למול את עצמם.

ז. וטעם הדבר – לפי שכל זמן שקיימת מציאות של ערלה, אפילו ערלה דקה ביותר ברוחניות, יכולה להיות ירידה, לאחרי ריבוי השתלשלות, עד לעניינים נמוכים.

ועל פי זה יש לבאר דיוק לשון הצמח-צדק – כאשר יהודי, צדיק, בן תשעים ותשע שנים, מחליט שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שהקב"ה ייראה אליו:

ובהקדם הביאור במאמר חז"ל באבות25 "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", דלכאורה אינו מובן: כל העניינים הנמנים במשנה שם מהווים הוראות למעשה בהנהגתו של האדם – "בן חמש שנים למקרא", "בן עשר שנים למשנה", "בן י"ג למצוות" כו', ומהי ההוראה בזה ש"בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"?!...

והביאור בזה26: ענינו של "בן מאה" בעבודת האדם, הוא, שלימות הבירור והזיכוך בכל עשר כוחות הנפש, ובאופן פרטי דווקא27, כפי שכל כוח (מעשר הכוחות) כלול מעשר28, אשר על ידי זה נעשה "בן מאה" (עשר פעמים עשר). ואז – הרי הוא "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", כלומר, שכבר אין לו שייכות עם עניני העולם, ובמילא אין לו לחשוש ממציאות העולם, כאילו שאין לו יצר הרע29.

וזהו שדייק רבינו הצמח-צדק בדבריו – "יהודי בן תשעים ותשע שנים":

יהודי שהוא "בן מאה שנה" – שכבר בירר וזיכך כל עשר כוחותיו בשלימות (עשר כלול מעשר) – אינו צריך לחשוש מענייני הערלה כו', כיון שהוא בבחינת "עבר ובטל מן העולם" (כנ"ל);

אמנם, מי שהוא עדיין "בן תשעים ותשע", היינו שעדיין חסר אצלו בבירור וזיכוך כל עשר הכוחות בפרטיות (שלכן לא הגיע עדיין לדרגתו של "בן מאה") – אזי צריך הוא למול את עצמו, כיון שבריבוי ההשתלשלות,

– אין הכוונה בריבוי השתלשלות, שהאדם נמצא בעולם אחד והירידה נעשית בעולם שני, כי אם, מכיוון שהאדם הוא בבחינת קדם למעשה בראשית ואחור למעשה בראשית30, יש מקום לריבוי השתלשלות במציאות האדם עצמה –

יתכן שבגלל העדר פעולת המילה תהיה ירידה עד לעניינים תחתונים (כאמור לעיל).

ח. ודווקא כאשר האדם מחליט שצריך הוא למול את עצמו, אפילו אם הוא נמצא במעמד ומצב נעלה ביותר, עד בבחינת תשעים ותשע שנים (כנ"ל) – אזי נעשה ראוי שהקב"ה ייראה אליו:

כאשר מציאותו של יהודי חדורה בביטול כללי, שיודע הוא שצריך למול את עצמו, אשר ידיעה זו נובעת מההכרה וההרגשה שמעמדו ומצבו הנוכחי אינו כדבעי, וצריך להשתנות ("ער ווייסט אַז אַזוי ווי ער איז טויג ניט, און ער דאַרף אַנדערש ווערן") – הרי זו ההקדמה להגיע לדרגות עליונות יותר, עד שיהיה אצלו "וירא אליו ה'", בדוגמת ההתגלות שהיתה לאברהם אבינו לאחרי מצות מילה, ונעשה גם הוא (האדם העובד עבודתו הנ"ל) בבחינת "אברהם" בתוספת ה"א, כיון שנעשה בעל-הבית על כל חושיו, גם על חושים אלה שבטבע לא יתכן לשלוט עליהם.

ולא עוד, אלא שנעשה בעל-הבית (גם) על חלקו בעולם, כמדובר לעיל במאמר31 אודות צדיקים, שעל ידי פעולת הזיכוך בעצמם, פועלים הם זיכוך גם בחלקם בעולם, ודוגמתו גם בנדון דידן, אשר על ידי זה שנעשה בעל-הבית על חושיו (בבחינת "אברהם" בתוספת ה"א), נעשה בעל-הבית גם על חלקו בעולם, כולל גם על כל הדברים שזקוק להם בכדי לעבוד את הקב"ה, הן בבני, הן בחיי והן במזוני, וכולם – רויחי.

(ר"ד ועש"ק פ' וירא, י"ט מרחשון, ושיחת ש"פ וירא, כ"ף מרחשון ה'תשי"ג. נדפסה בלקו"ש ח"א ע' 23 ואילך.

 (במהדורא זו ניתוספו בהערות כמה פרטים (מלבד ציוני מ"מ) – מרשימה בלתי מוגה).

 תורת-מנחם כרך ז, עמ' 140-141; 153-159 – בלתי מוגה)

________________________

1)     לטובת ישיבת תו"ת (המו"ל).

2)     להמזכיר הרחמ"א חדקוב – למסור להשד"ר הנ"ל (נעתק מרשימתו של הנ"ל).

3)     נדפס בסה"מ תרס"ג ע' נ ואילך. – מאמר זה יצא לאור (בקונטרס בפ"ע) בשנה זו (תשי"ג) "בקשר עם יום הולדת את כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – כ"ף מרחשון – אשר חל בשנה זו בשבת קודש פ' וירא" (לשון הקדמת כ"ק אדמו"ר למאמר – נדפס בסה"מ שם ע' שפא). וראה גם לקמן ע' 142 הערה 2, ובשוה"ג שם.

4)     זבחים יג, ב. וראה לקו"ת ר"פ צו.

5)     פרשתנו (וירא) יח, ח.

6)     ראה לקו"ת ויקרא א, ג: "פי' מלאך היינו שליח" (וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 163 הערה 36).

7)     נעתק ב"היום יום" ט חשון (מ"שיחת כ' מ"ח צג ברשימותי" [*נדפס ב"רשימות" חוברת קיט]). – סיפור זה נתבאר גם בלקו"ש ח"ה ע' 86 ואילך. ע' 321 ואילך. חט"ו ע' 129 ואילך. ח"כ ע' 61 ואילך. סה"ש תש"נ ח"א ע' 110 ואילך. תנש"א ח"א ע' 115 ואילך. תשנ"ב ח"א ע' 85 ואילך. שיחת ש"פ וירא תש"ה (נדפסה בקונטרס "צדי"ק למלך" ח"ב ע' 3 ואילך). ועוד.

8)     ובפרט שמסתמא ישנם כאלה שעדיין לא שמעו את הסיפור, ואלה שכבר שמעוהו – ישמעוהו עוד הפעם (מרשימה בלתי מוגה).

9)     בילדותו היתה להרבי נ"ע מטפלת אינה-יהודי'. פעם אחת כאשר הרבי נ"ע הי' צריך ליכנס אל הצמח-צדק, אמר, שאינו רוצה ליכנס ללא המטפלת, וכיון שסירב הילד ליכנס בלעדה, הניחו גם לה ליכנס אל הצמח-צדק. אבל מה עשו? – בחדרו של הצמח-צדק הי' עומד תנור ("הַרובע"), וכיון ששם לא היו התנורים קבועים לכותל, דחקו את המטפלת לבין התנור והכותל [*ראה "רשימות" חוברת ה (יומן ב) ע' 35 (ושם, שאדנ"ע הי' "אז כבן ג' וחצי-ד' שנים"). וראה גם סה"ש תרפ"א ע' 20]. (מרשימה בלתי מוגה).

10)   הביאור בב' הנוסחאות – ראה לקו"ש ח"ה שבהערה 7.

11)   ראה לקו"ש חט"ו שבהערה 7 ע' 131 ובהערות 17-16.

12)   ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ה ע' 58. וש"נ.

13)   ראה תו"א וישלח כו, א. סה"מ ה'ש"ת ע' 145. ועוד.

14)   לך לך יב, ז. שם יז, א.

15)   ת"א עה"פ ריש פרשתנו.

16)   ראה ב"ר ריש פרשתנו. מפרשים ריש פרשתנו. לקו"ת תזריע כא, א. וראה גם זח"א פח, סע"ב. צח, רע"א – נתבאר בלקו"ש ח"י ע' 50 ואילך.

17)   לך לך יז, א ואילך.

18)   נדרים לב, ב.

19)   פי' הר"ן שם. וראה גם פי' הרא"ש שם.

20)   תדבא"ר רפכ"ה.

21)   ראה גם התוועדויות תשמ"ח ח"ד ע' 15 הערה 65.

22)   ד"ה כי ישאלך תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רכה).

23)   ראה גם לקו"ש ח"י ע' 106.

24)   ראה גם המשך תרס"ו בהוספות ע' תקפא.

25)   ספ"ה.

26)   ראה גם שיחת ש"פ וירא תש"ה שבהערה 2 הערה 15. וש"נ.

27)   ראה קונטרס העבודה פ"ו.

28)   דרמ"צ שרש מצות התפלה קמד, ב; ביאור ושבתה קע, ב. עיין בדרושי חיי שרה (ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' סה. וש"נ).

29)   ראה ירושלמי סוף ברכות. זח"ב קז, ב. תניא פ"א. ובכ"מ.

30)   ברכות סא, א. ב"ר פ"ח, א ("א"ר שמעון בן לקיש אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום א'"). תנחומא תזריע א, ראה גי' עץ יוסף. תו"א בראשית ג, ד. לקו"ת דרושי שמע"צ פו, ג.

31)   לעיל ס"ע 151 ואילך.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)