יציאה מתוך ביטחון
"כי תצא למלחמה על אויביך" (דברים כא,י). כאשר תצא למלחמת היצר מתוך ביטחון שהקב"ה עומד לימינך לעזור לך, הרי עצם היציאה, עוד לפני עריכת המלחמה, היא "על אויביך", על ומעל לאוייב.
(לקוטי שיחות)
לא מתוך עצבות
"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" (דברים כ,ח). מפרש רש"י: "הירא מעבֵרות שבידו". מי שחושב תמיד על עבֵרות שבידו, עד שהוא שוקע בעצבות וממילא אינו יכול לעבוד את ה' בשמחה, אינו רשאי לצאת למלחמה.
(רבי דוד מקוצק)
מזימת היצר
הרע מכול הוא "הירא מעבֵרות שבידו" – העצבות שאדם שוקע בה אחרי שעבר עבֵרה. כאשר היצר מפתה אדם לחטוא, יותר משהוא מעוניין בחטא עצמו, הוא חפץ בעצבות שלאחריו.
(רבי נחמן מברסלב)
על מה האדם חושב
"ואיש אחר יחנכנו" (דברים כ,ה). מפרש רש"י: "ודבר של עגמת נפש הוא זה", וכי עוגמת הנפש שאיש אחר יחנוך את הבית גדולה מעצם החשש שהוא עצמו ייהרג במלחמה? אלא עוגמת נפש גדולה היא שברגעי חייו האחרונים, במקום להרהר בתשובה תהיה דעתו של אדם נתונה למחשבה שהבית שבנה יהיה לאחר.
(רבי אברהם-מרדכי מגור)
להסיח דעת
"כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" (שבת נו,א). היוצא למלחמה נדרש להסיח את דעתו לגמרי מכל ענייני ביתו, ואז הוא יכול לנצח.
(רבי מנחם-מענדל מקוצק)
בזכות קריאת שמע
"ואמר אליהם שמע ישראל" (דברים כ,ג). רבי שמעון בן-יוחאי אומר: אמר להם הקב"ה לישראל, אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידן.
(מנחות כט)
כשזועקים נושעים
"וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר י,ט). "ארצכם" רומז לשעת התפילה, שהיא "ארץ ישראל" הרוחנית של כל יהודי. דווקא בעת התפילה בא "הצר הצורר אתכם" – יצר הרע, ומבלבל את האדם במחשבות זרות ודברים בטלים. העצה לכך היא "והרעותם" – לזעוק אל ה' ולבקש רחמי שמים, ואז "ונושעתם מאויביכם".
(הרבי מליובאוויטש)
בזכות השבת
"כי תקרב אל עיר להלחם עליה" (דברים כ,י). 'תקרב' בגימטרייה 'שבת'. אם רצונך להילחם ביצר הרע ולנצחו, דבק בשבת, ואז ודאי תנצח.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
