חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:09 זריחה: 6:38 י"ג בשבט התשפ"א, 26/1/21
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מה למדים מטלפון, מברק ורכבת?
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1145 - כל המדורים ברצף
לתת לקב"ה את הטוב והמובחר
'כוח' לעמוד 'הכן' לגאולה
מה למדים מטלפון, מברק ורכבת?
פרשת קורח
אם אין קמח אין תורה
הצלת הרבי "איש וביתו" מעמק הבכא
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע השתדל כל-כך הרבי להצניע את תעניותיו מהוריו? * האם צמו בני ישראל ביום הכיפורים הראשון כשירד משה עם הלוחות? * מדוע הסתייג הרבי מריבית גם בהיתר עסקה? * ציד בעלי-חיים – שלילי בהחלט! * כיצד ניתן ללמוד מכל חידוש בעולם בעבודת ה' ? * ומה יהיה אם יסתפקו בדבר תורה בלבד לסעודת שלישית?... * רשימה נוספת בסדרת 'יסודו בהררי קודש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

כדי שלא לצער

בצעירותו נהג רבינו להתענות, אך השתדל שהדברים לא יגיעו לידיעת הוריו. עד אשר בתקופה שאחר נישואיו, הייתה זו הרבנית חיה מושקא שגילתה על כך להוריו. אביו הרה"ק ר' לוי יצחק החל להוכיחו על כך (ראה באגרת אליו ב אדר ראשון תרפ"ט – "רחוק אתה מגבורת שמשון ולמה אתה עושה כאלה"...).

טעם רצונו הקדוש למנוע את ידיעתם מכך ניתן אולי לומר – נוסף לעיקר הנהגתו מאז ומעולם להיות "הצנע לכת", ובמיוחד בעניין תעניות שיש עניין להצניע זה (ראה שו"ע סי' תקסה סעי' ו ובנושאי כליו) – על פי הפוסקים (חידושי בית לחם יהודה, יו"ד סימן רמ) בשם ספר חסידים, שאם יודע שאביו או אמו מצטערים שיתענה בתעניות שאינן חובה – לא יתענה!

דבר תורה במקום סעודה?

לגבי סעודה שלישית אמר פעם הרבי (תורת מנחם כרך יו"ד עמ' 165):

כאשר יוצאים ידי-חובת סעודה שלישית בדברי תורה, הנה כאשר אומר חידוש-תורני משל עצמו ("א אייגענע תורה") יכול לבוא מישהו במוצאי שבת ולהפריך את ה"תורה", ונמצא שנשארים ללא סעודה שלישית... ולכן מוטב (בריא יותר) לצאת ידי-חובה עם חתיכת דג-מלוח... או עם אמירת דבר תורה אמיתי שאי-אפשר להפריכו.

כדברים האלו מצינו ב'פרדס יוסף' אמור כג,ג, ואלו דבריו: "ואזכיר דברי צחות מהגאון ר' יושע בער סאלאווייטשיק מבריסק ז"ל, פעם אחת היה באכסניה בשבת ולא היה לחם משנה, ושאל לו אחד הא אפשר לצאת סעודה שלישית בדברי תורה, ויען הא אפשר שאחד מהשומעים יסתור דברי ואשאר בלא תורה ובלא שלש סעודות...".

גשם בל"ג בעומר

בל"ג בעומר תשכ"ו ירד גשם חזק, ובשעת התהלוכה הוא פסק. הרבי התבטא באותו יום כי הקפיד בדבריו לפני הילדים לא להזכיר מילת "גשמיכם" (בפסוק "אם בחוקותי תלכו", ראה תורת מנחם כרך מו עמ' 383), אלא אמר "ונתתי וגו'".

ויש לבאר החידוש שבדבר כי בכמה מקומות מוסברת השייכות של רשב"י לירידת גשמים – על פי סיפור הזוהר (חלק ג' נט,ב). ראה גם מקומות שצויינו בלקוטי שיחות כרך ז"ך עמ' 299 הע' 23. התוועדויות תשמ"ו – נעתק בשערי המועדים ל"ג בעומר עמ' שיז הע' 9.

יתר על כן:

נאמר בספר 'שבולי לקט' (ענין פורים סימן קצט בהגהה): "'פלג אלקים מלא מים' (תהלים סה, יו"ד), נוטריקון של 'פלג' הפ"א – פורים, הל"ג – רצונו לומר ל"ג בעומר, כשיבא גשם בשניהם הוא סימן שובע".

עם זאת מובן בפשטות שלצורך התהלוכה היה צורך בהפסקה מן הגשם.

האם אכלו ביום כיפור הראשון?

בספר 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' עג (מראשי-דברים מוצאי יום-הכיפורים תשכ"ג – והוא מרשימת הרה"ג הרה"ח רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א):

ביום הכיפורים הראשון – כשירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות האחרונות, היתה שמחה של מוצאי יום הכיפורים ללא הקדמת יום הכיפורים, שכן, אז טרם היה הציווי לצום ביום הכיפורים, ולפי הדיעות שהיה זה בשבת היה אף אסור לצום, ומשה ירד בעוד יום, והשמחה של מוצאי יום הכיפורים היא התשובה שהביא משה "ויאמר ה' סלחתי"...

ויש לציין המקור לכך – הנה ב'גור אריה' למהר"ל (בד"ה ומהו ממחרת) כתב, דעדיין לא נצטוו ישראל על יום הכיפורים, דהא בשביל שנתרצה לו הקב"ה הוקבע יום סליחה ויום כפרה לדורות, אם כן לא הוקבע אלא עד שנה שנייה, ושפיר אכלו ביום הכיפורים.

אמנם ב'חתם סופר' על-התורה (ד"ה לאכל לחם – עה"פ יתרו יח,יב) כתב: כיון שירד משה ביום-הכיפורים ולא קיבלו התענית מאתמול לא התענו בשנה ההיא ואכלו סעודה עם חותן משה, ומשום הכי לא אכל משה עימהם, כי הוא קיבל התענית מבערב והתענה. עד כאן דבריו.

אבל לכל הדעות הנה לכלל ישראל "טרם היה הציווי לצום ביום הכיפורים".

אשדוד בזמן הגאולה

בעת חלוקת שטרות לצדקה אמר הרבי להרה"ג ר' שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א ראש הכוללים ורב חסידי גור באשדוד:

אשדוד נזכרת (במיוחד?) בשייכות לזמן הגאולה!

והכוונה לכאורה לפסוק זכריה ט,ו: "וישב גו' באשדוד" ופירוש המצודת דוד: "וישב גו' באשדוד, בזמן הגאולה... ישבו לבדם באשדוד".

חייל עם מטריה?!

העיד הגה"ח ר' מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה כי בחורף תשי"ט היה נוכח (ראה כפר חב"ד גליון 425 עמ' 43. שם גליון 685 עמ' 26) כאשר רב מסויים הציע לרבי להשתמש במטריה, והרבי הגיב:

וכי ראיתם פעם חייל עם מטרייה?!

וממש כדברים אלו סיפר הרה"צ ר' אהרון מבעלזא זצ"ל כי פעם הביאו לאביו הרה"צ ר' ישכר דוב זצ"ל מטריה ורצו להעניקה לו לשימוש בעת ירידת גשמים, הגיב:

יהודי צריך לנהוג בעבודת ה' כ'חייל'... חייל אינו הולך אף פעם עם מטריה וכן על יהודי לנהוג ('אור הצפון' גיליון כז (חשון תשע"א) עמ' לב).

ציד – אצל נמרוד ועשיו!

בשיחת ט"ו בשבט תשל"ב (שיחות-קודש תשל"ב כרך א' עמ' 438) יצא הרבי חוצץ נגד התעסקות בציד של בעלי-חיים ("שרוצים לחיות"), ראה בארוכה.

ברוח דברי הרבי ממש מופיעים דברי ה'נודע ביהודה' מהדורה תניינא יורה-דעה סימן י' – לאחר שמקדים שאין בצידה איסור צער בעלי-חיים – כותב:

"ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר, ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד (נח י,ט) ועשיו (וישלח כה,כז) ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב וכו' ורחמיו על כל מעשיו וכו', ואיך ימית איש הישראלי בידים בעלי-חיים בלי שום צורך רק לגמור חמד זמנו להתעסק בציד"!

מזיקים ושדים בזמן הזה

בספר 'בצל החכמה' עמ' 187 הובאו דברי הגרפ"מ אלתר, לימים בעל 'פני מנחם' מגור זצ"ל, ביחידות אצל הרבי בשנת תשמ"ג:

האדמו"ר מקוצק זצ"ל אמר שכל עניני מזיקים ושדים כו' המובאים ברמב"ם, כוונת הרמב"ם היא שעל-ידי הפסק-דין שלו יתבטל כוחם (אף על פי שהובאו בגמרא).

ובהתוועדות ש"פ תרומה תשד"מ בדברו על כך התבטא הרבי (התוועדויות תשד"מ כרך ב עמ' 1040):

"מכשפים" [שהיו בזמן הגמרא, מה שאין כן בזמנו של הרמב"ם כו' כידוע].

ועוד האריך בשבת פרשת תשא תשד"מ – שם עמ' 1100 ואילך בביאור הדברים.

דברי הרה"צ מקוצק הובאו בספר 'אמת מקאצק תצמח', אה"ק תשכ"א, אות תתעט.

הרמב"ם כבר בפירוש המשניות (עבודה זרה פ"ד משנה ז') קבע שהם דברים כוזבים ושאינם קיימים במציאות כלל, והקשה הגר"א על כך (יו"ד קעט ס"ק יג) "אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא"!

ולהעיר ממדרש רבה על הפסוק נשא יב,ג: ביום כלות – ביום שכלו המזיקין מן העולם.

טלפון, מברק ורכבת

על דברים שניתן ללמוד בעבודת ה' – מתבטא הרבי בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשל"ט סעיף מט (שיחות קודש תשל"ט כרך ג' עמ' 100-101):

ידועה האימרה שהשיבו לחסיד פולין ששאל מה אפשר ללמוד מ[המצאת מכשיר] ה"טלפון"... – מה שמדברים כאן שומעים שם.

ומ"טלגרף" שכל מילה שוה כסף – כאימרת חז"ל "מילה בסלע שתיקה בתרי"!..

ומ"רכבת" – שאם מאחרים רגע, אפשר להפסיד הכל (רח"ל)!..

דברים כעין אלו מופיעים בשם הרה"צ ר' שלום מבעלזא בשו"ת שם הכהן (לרש"מ הכהן הולנדר) סימן ו: "שאמר ה'[=הרב] זקני הרב הקדוש ר' שלום מבעלז, שמכל דבר ביכולתו ליקח מוסר. מן דילוג-רב [=טלגרמה] יקח כי כל דיבור הוא ביוקר כי צריך לשלם עבור כל אות. ומן המסילת ברזל נוכל להיות שכל רגע הוא יוקר, כי אם ברגע אחר שבא שלא בזמנו נסע המסילת הברזל".

שמחה – במחולות

בהתוועדויות שבימים טובים וכדומה (כמו גם בפסח בכמה מהשנים הראשונות) נהג הרבי לעודד בעצמו את השמחה והריקודים בעמדו על מקומו, כשהוא רוקד ומעודד בידיו הקדושות –  כמתואר ביומנים ודברי ימי השנים.

גם בשיחות בעניין שמחת בית השואבה מתבטא הרבי (התוועדויות תנש"א כרך א עמ' 116):

...גם ברחוב – כנהוג בשנים האחרונות [=משנת תשמ"א] ששמחים ורוקדים גם ברחוב.

ויש לפרש המקור לזה, דהנה היתה קא-סלקא-דעתך בגמרא חגיגה י,ב לפרש הפסוק "וחגותם אותו חג לה'" במובן של "חוגו חגא" וברש"י "להרבות שמחה", ובתוספות שם: "יש מפרשים לשון מחולות".

ואף שהגמרא הסיקה שם פירוש הפסוק בחיוב הבאת קרבן חגיגה, הרי כבר כתב התוספות יו"ט (ר"ה פרק א' משנה ב') שלהלכה גם הפירוש הפשוט נשאר שהוא "ריקוד וטיפוח לשמחה" (וראה גם העמק דבר דברים טז, טו. פרי צדיק (לר"צ הכהן) חג הסוכות סי"ז).

אין "פשרות" בתורה!

כך נאמר באיגרת של הרבי (נדפסה באגרות קודש כרך כב עמ' שמב):

עניני שולחן ערוך אין ניתנין "למסחר", מכירת עבירה קלה בשביל לרכוש מצוה גדולה.

ומבהיר שם מיד:

כמובן לבד מקרים מיוחדים המפורטים בשולחן ערוך בפירוש שאז אין זה מסחר חס ושלום, אלא דין שולחן ערוך כשאר הדינים...

ובלקוטי שיחות כרך כ עמ' 357:

ואין לזה כל שייכות לעשה דוחה לא-תעשה וכיו"ב – שכן זה (עשה דוחה ל"ת) דין שהתורה עצמה קובעת, מה שאין כן בפשרות של בשר ודם...

וראה מה שהארכנו בנידון בגליון א'פד (יב אייר תשע"ה) במדור זה.

מעין זה מובא ב'פרדס יוסף' פרשת קדושים יט,יח: והרב הקדוש [=הרה"צ ר' שלום] מבעלז ז"ל אמר דבכל השולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה ואבן העזר לא נמצא שם בהלכה פשרה, ורק בשולחן ערוך חושן ומשפט. מוכח דרק בדיני ממונות יש פשרה אבל בדיני אדם למקום לא שייך שום פשרה, רק או כולה לה' או לא, ועיין [=גם] פרדס יוסף נח [דף קמ"ו ד"ה והרב].

היתר עסקה – לכתחילה?!

באגרות קודש כרך ח"י עמ' קסה כותב הרבי לגבי ריבית בהיתר עסקה – "אני משתמט מענינים כאלו", וראה מה שכתבו לבאר העורכים של 'שולחן מנחם' כרך ד עמ' קב-ג בהערות (ובמקום אחר הבאתי מקור לדברי הרבי מהראגוצ'ובי בצפנת פענח חלק ג' סי' קפד שכתב "אין זה ריבית בבנק על פי דין תורה" – משמע שמדרבנן קיים איסור).

ויש לבאר עוד ובהקדים דברי הסמ"ע: "אלו דברים תמוהים ונראין כהערמה, מכל מקום לצורך שעה אין לאוסרם, כדי לתת מחיה לבני ברית". כלומר ההיתר מלכתחילה הוא 1) באופן זמני, 2) לצורך גדול.

וראה מה שכתב הגר"א (מעשה רב החדש י"ג) "בית דין של מעלה אינם מתחשבים באלו ההתרים של האחרונים ומכים ומענישים".

ואכן מבהיר הרבי (שם) "שבעניני רבית אינו נוגע רק להלוה והמלוה אלא גם להעדים וכל שיש לו שייכות וכו' וכו'".

שייכות חנוכה וסוכות

בלקוטי שיחות כרך כה עמ' 244 הע' 10 נאמר:

להעיר מרוקח ריש הל' חנוכה... מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. וראה מדרש חנוכה, ועוד.

דברי הרוקח הם בסימן רכו, אמנם ישנם התמהים לאיזה מדרש חנוכה הכוונה?

ובכן, כך נאמר במדרש חנוכה (ח"א קלד,א הובא באגרת תימן להרמב"ם; אליהו זוטא על שו"ע או"ח סימן עתר סק"א): "אמר הקב"ה אתם חשבתם לעקור שמונת ימי סוכות, הנני נותן להם שמונת ימי חנוכה".

"אין צריך" פירושו – אסור

במדור זה (בגליון א'מו – י"ב מנ"א תשע"ד עמ' 11) ביארתי בדרך אפשר כי כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ הסיק מהלשון ברמ"א "והנפטר מרבו ונטל ממנו רשות... אין צריך לחזור וליטול ממנו רשות" – "שאין לקחת פרידה ב' פעמים" (היכל מנחם כרך ג' עמ' 10 – מענה מחודש מרחשון תשי"ז).

ויש להצביע דוגמא לכך:

בטור הלכות פסח סתע"ב – נאמר: "תלמיד לפני רבו אין צריך הסיבה". וביאר המהרש"ל: 'אין צריך' לאו דוקא אלא אסור להסב, והטור נקט לשון הגמרא דמסיק: "אמר אביי – כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכיתו, מורא רבך כמורא שמים". ושם אמר 'לא צריכיתו' לאפוקי ממש שהיו נוהגין בבי מר (שם בגמרא) – "אבל באמת הוא אסור מפני מורא רבו".

וב'דרישה' על הטור (שם אות ו'): ונראה לי דזה בזה תליא, כשאין צריך לקיים מצות הסיבה, ממילא אסור משום מורא רבך כמורא שמים, ולכן לא אמר רב יוסף אלא 'לא צריכיתו' וכו' ולא אמר 'אסור' וכו'.


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)