חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מעלת המרגלים וה'זכרתם' שבציצית
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1144 - כל המדורים ברצף
המרגלים של משה ושל יהושע – שני אופנים בבירור העולם
תיכף ומיד ממש נכנסים לארץ!
מעלת המרגלים וה'זכרתם' שבציצית
פרשת שלח
"אם למדת תורה הרבה"
ברכת המזון בשמחת נישואין בלי זימון וז' ברכות
הלכות ומנהגי חב"ד

היכן הרמז בנגלה למבואר בחסידות על גודל מעלת המרגלים, והאם יש לצרף למניין יהודים שאינם כשרים? * האומנם ספר החינוך הצועד לרוב בעקבות הרמב"ם סובר אחרת לעניין ה'זיכרון' שבמצוות ציצית – האם 'וזכרתם' הוא מגוף המצווה או דבר נוסף? * מדוע לבש השל"ה ציצית תחת המלבוש; ומדוע לא הזכירו הרבי בשיחה?

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

דבר שבקדושה ב'מניין' – מנין?

בליקוטי שיחות כרך ל"ג עמ' 85 דן הרבי בכינוי המרגלים בתורה כ"עדה" – דבר המשמש מקור בדברי חז"ל לכך ש"כל עשרה מישראל בהצטרפם נחשבים 'עדה' שלמה". לאחר מכן מקשה הרבי:

וצריך עיון [ראה ספר השיחות תש"ד עמ' 29] שמקור להלכה זו במעלתה המיוחדת של "עדה" בעניני קדושה (ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה"), נלמד דוקא מהמרגלים (דכתיב בהו "עד מתי לעדה הרעה הזאת")?

ומוסיף בהערה 6:

ולהעיר דבירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד (ועד"ז בירושלמי ברכות פ"ז ה"ג) ישנה דיעה דהלימוד הוא מהכתוב (מקץ מב ה) ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים.

א. להעיר שדעה זו הובאה להלכה ב'מטה משה' סימן סז (בשם רבינו יעקב) ברוח הדברים שבשאלה בגוף השיחה, "שאין להביא ראיה ממעשה מרגלים לדבר שבקדושה" [עיין שם שהמטה משה הביא גם רמז מכך ש"עדה" בכתיב מלא עי"ן דל"ת היא בגימטרייה "עשר"], וכנראה נרמז לזה בהערה 2 כבשיחה שם "וכן הוא לכמה גירסאות בברכות כא, ב וסנהדרין עד, ב".

ב. כן מצינו ברבינו בחיי עה"פ אמור כב, לב: "ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר יז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה. אבל עיקר הנוסחא היא כן: אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה".

והנה כ"ק אדמו"ר ממשיך:

ויש-לומר שזהו אחד מהרמזים בנגלה דתורה להמבואר בפנימיות התורה, שהמרגלים היו בדרגא נעלית. כלומר, לא זו בלבד שלא היתה כוונתם ח"ו מרידה כפשוטה, אלא אדרבה, "היו במדריגה גבוה מאד", כמבואר שם בהשיחה בארוכה.

רשעים או צדיקים?

ייתכן שכוונת הרבי בביאור עניין זה העוסק אמנם בפירוש על דרך הדרוש ובפנימיות התורה, שוללת גם סברה אחרת כפי דעתו של הגר"מ פיינשטיין (ז"ל), כדלקמן.

הנה, בשו"ת אגרות-משה ח"א או"ח סימן כג פסק, כי יש לצרף בשעת הדחק מחללי שבתות לעשרה – "דאתיא תוך תוך ממרגלים שהיו כולהו ישראל כדפירש רש"י והתם הא היו כופרין בפרהסיא... אם כן בהכרח שגם לעניין לומר דברים שבקדושה מצטרפי".

והניף ידו בשנית.. הרב פיינשטיין בתשובה להשגות הגר"מ סאוויצקי – בשו"ת הנ"ל ח"ב או"ח סימן יט וקבע: "יש להורות כדכתבתי שם שלקדיש ולקדושה מצטרפין" (מה שאין כן "תפלה בצבור וכדומה – אין מצטרפין").

ובשלישית, הרחיב בהבנת פשוטי המקראות (אגרות-משה ח"ג או"ח סימן יד) וקבע: "ונמצא שודאי היו רשעים גמורים בכפירה ביכולת השם-יתברך ובהבטחתו, וגם בהסתה והדחה שאין ללמד עליהם זכות כדין מסית ומדיח על חטאם".

הרבי לעומתו חוזר ומסיק בהשיחה:

שדווקא מה"עדה" דמרגלים ילפינן שעשרה מישראל נחשבים "עדה" קדושה – מרומז שחטאם של המרגלים לא היה במובנו הפשוט... אלא שמצד גודל מעלתם ודרגתם בעבודת ה' ועוד... השתדלותם להשפיע על בני ישראל בזה [להיות בדביקות וכו' במדבר ולא להכנס לארץ-ישראל] – הרי זה חטא גדול וחמור..

וראה לימוד זכות גדול עליהם בהמשך השיחה דברים נפלאים מסעיף ג' ואילך.

ויש להביא סמך ממה שכתב המגן אברהם או"ח סימן תקפ ס"ק ב' [עמ"ש "בי"ז אלול מתו מוציאי דיבת הארץ"] בשם השל"ה שהיו צדיקים עיין-שם. ומסיימין בטוב.

הזכירה שייכת לציצית?

בלקוטי שיחות כרך לג שיחה לפרשת שלח, חוקר הרבי בעניין מצות ציצית אם הפסוק "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" שנאמר במצווה זו הוא מגוף המצווה או דבר נוסף הבא כתוצאה מקיומהּ.

ותולה חקירה זו בסגנון הרמב"ם והטור. לרמב"ם, שחילק מצוות ציצית לשני פרטים בשתי הלכות, מובן ש"וראיתם אותו" הוא דבר נוסף על עצם המצווה, ולטור, שכלל יחד הזהירות במצווה זו עם זכירת כל המצוות, שהיא "עיקר מצותה", ומשמע ש"וראיתם" הוא מגוף המצווה.

והנה, בגוף השיחה אין התייחסות מפורשת לדעת ספר החינוך. ויש לברר מהי אכן דעתו של ספר החינוך?

החינוך (מצוה שפו) פותח בעניין המצווה, "להטיל ציצית בבגד כו'". לאחר פירוט אופן החיוב, מגיע ל"שורש המצווה נגלה בכתוב, שהיא למען נזכור כל מצוות השם תמיד". ואחר פירוט עוסק ב"מדיני המצווה".

לכאורה, דעתו של החינוך היא כהטור, שזהו עיקר המצווה, שהרי כותב כאמור: "ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון, כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום; וזהו שנאמר בו בכתוב "וזכרתם את כל מצוות ה'". ואמרו זכרונם לברכה: כי מילת ציצית תרמוז לתרי"ג מצוות עם צרוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו".

ואם-כן בהכרח אפוא, שזהו ממיעוט המקומות בהם נטה החינוך מדעתו של הרמב"ם שלפי קביעת הרבי דעתו שזה עניין נוסף על עצם המצוה, שהרי לרוב – דעתו כהרמב"ם (ראה אגרת המחבר שבהקדמת ספרו "שרוב דברי הספר נלקטים מספרי עמודי ארץ... והרב רבי משה בנן מיימון" וכן הוא בשו"ת צמח צדק מילואים.

כיצד נהג השל"ה?

באותה שיחה נושא ונותן הרבי בארוכה אם הציציות של טלית קטן צריכות להיות מכוסות תחת הבגדים או נראות בחוץ – לפי דעת האריז"ל (הובאה במגן אברהם ס"ח סקי"ג) שהטלית-קטן צריך להיות "תחת בגדיו"; וכן חוקר בגדר "וראיתם אותם גו'" אם הוא מגוף מצות ציצית, כאמור.

בהערה 79 מביא הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שאף שהיה לובש הטלית-קטן באופן אשר כשהבגד העליון היה פתוח, היו הטלית-קטן והציציות נראים – אמנם בכמה זמנים במשך היום היה הבגד העליון סגור ומכסם כו'. עיין שם.

והנה גם לעניין דברי אדמו"ר הזקן שהובאו בתחילת השיחה (עמ' 96), ובכלל – כדאי להעיר מדברי השל"ה בתחילת מסכת חולין (ד"ה ומאחר) הכותב:

"והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבוש, ומכל מקום אני לוקח השתי ציציות שהם לפנים, ומשים אותם חוצה, בין קרסי המלבוש, ואני רואה אותם תמיד, וכן ראוי לנהוג".

אמנם, כאשר מעיינים היטב ניתן להבין מדוע לא הובאו דבריו בשיחה, שהרי מדבריו נמצא שכל עניין לבישת הטלית-קטן בפנים אינו עניין (על פי קבלה) אלא מצד המלעיגים, בשעה שמפורש על פי קבלה כפי שהובא בהרחבה בהשיחה.

ועוד והוא העיקר: מדברי הרבי בסעיף ג': "גם מובן שאין הטעם בזה לפי שבאותו הזמן היו הולכים בין הגוים כו'" (עיין-שם ההמשך) – מובן שצריך עיון מה שכתב "מחמת המלעיגים".

[ואולי כתב הדברים בענוותנותו הרבה]. ופשוט שאי אפשר ללמוד מזה למעשה. ועצ"ע.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)