האמונה בנבואה היא מיסודותיה של האמונה היהודית – "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני-האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו וכו'" (רמב"ם הלכות יסודי התורה תחילת פרק ז).
לפני חורבן הבית הראשון, כאשר היו לנו הארון והלוחות, הייתה הנבואה נפוצה למדיי. לצד הנביאים הגדולים הייתה גם תופעת 'בני הנביאים', הם מי שביקשו לזכות להשראת הנבואה (רמב"ם שם, הלכה ה). דרך הנבואה הייתה פתוחה למעשה לפני כל אחד ואחד. גם דרגות הנבואה שזכו להן הנביאים בזמן הבית הראשון היו גבוהות ונעלות ביותר.
סיום תקופת הנביאים
הגלות, שעיקרה הסתר פנים של האור האלוקי, מצאה מיד את ביטויה בפגיעה שחלה בנבואה. וכך אומרים חז"ל (יומא ט,ב; סוטה מח,ב; תוספתא שם פרק יג,ד. סנהדרין יא,א): "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל". בספר ה'עיקרים' (מאמר ג, סוף פרק יא) מבואר שבזמן הבית השני "היו חסידים ואנשי מעשה ראויים לנבואה יותר מבבית ראשון", ואף-על-פי-כן "לא היה שם נבואה, לפי שלא היה שם ארון". ב'עבודת הקודש' (חלק ד, פרק כד) מוסבר שאף שהנביאים האחרונים נתנבאו גם אחרי גניזת הארון, זה היה "לפי שקיבלו נבואתם ועדיין האור היה מתנוצץ", ולכן הייתה נבואתם "במשלים וחידות ולמטה ממדרגת הנביאים הראשונים".
עם זה, גם בגמרא עצמה וגם בדורות שלאחריה מוזכרים גדולי ישראל שזכו להשראת רוח הקודש. הכוונה במאמר חז"ל על סילוק רוח הקודש היא שתקופת הנביאים נסתיימה, ולאחר מכן אין רוח הקודש מצויה כמקודם, והיא גם איננה בדרגה שהייתה בימי הנביאים. כך מתפרשים עוד מאמרי חז"ל על דברים ש'בטלו', 'פסקו' או 'נסתלקו' אחרי החורבן, כמו ענווה, יראת חטא ואפילו 'זכוכית לבנה' (שעל כך מסביר התוספות בבבא מציעא כט,ב, שהכוונה היא "דלא שכיחא", כלומר, אינה מצויה כמקודם). [ראה בכל זה לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 72 ואילך.]
חזרה הדרגתית
גלות השכינה היא אפוא הסיבה להסתלקות הנבואה, ובגאולה, עם חזרת השכינה ובית המקדש והארון, ישוב וייפתח צינור הנבואה. גילוי השכינה אז יהיה בעוצמה רבה כל-כך, עד שכל אחד ואחד מישראל יזכה לנבואה. וכך נאמר (יואל ג,א): "והיה אחרי-כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם". במדרש (תנחומא סוף פרשת בהעלותך) נאמר על כך: "אמר הקב"ה: בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא, כל ישראל נעשין נביאים".
כשם שהסתלקות הנבואה הייתה הדרגתית, כך חזרת הנבואה באה בהדרגה. לקראת הגאולה מתחילה התעוררות מיוחדת של נבואה ורוח הקודש. כך הופיעו בתחילת האלף הנוכחי צדיקים גדולים שרוח הנבואה שרתה עליהם, כמו ר' שמואל החסיד (אביו של ר' יהודה החסיד), ר' אלעזר בעל ה'רוקח', הרמב"ן, הראב"ד (שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו), ר' עזרא הנביא, ור' יהודה החסיד (שעליו כתוב כי לוּ היה חי בימי הנביאים – היה נביא).
בדורות המאוחרים מאלה, כשהתקרבנו עוד יותר לביאת המשיח, זכינו להתגלות מחודשת של רוח הקודש אצל צדיקי החסידות, מן הבעש"ט והמגיד ממזריטש ועד גדולי החסידות האחרים. הם נשאלו שאלות שבעבר נהגו לשאול כמותן רק אצל נביאים, וענו תשובות שרק ברוח הקודש היה אפשר לאומרן. וכל זה הוא הכנה לרוח הנבואית העצומה שתשרה על משיח צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
