שלושה ענווים
"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם" (במדבר יב,ג). ראשי התיבות של 'אדם' הם אברהם, דוד, משה, שלושה שהצטיינו במידת הענווה. אברהם אמר "ואנוכי עפר ואפר"; דוד אמר "ואנוכי תולעת ולא איש"; והגדיל משה בענוותנותו ואמר "ונחנו מה".
(של"ה)
החכמה מביאה ענווה
משה רבנו הוא מדרגת החכמה, ולכן הצטיין במידת הענווה. הידיעה וההשגה בגדולת ה' גורמות לאדם התבטלות מוחלטת כלפי הקב"ה. התבטלות זו באה לידי ביטוי לא רק בענווה כלפי ה' אלא גם בענווה כלפי כל אדם.
(לקוטי תורה)
הענווה נאה מכול
למשה רבנו היו עוד מעלות טובות רבות. אם התורה ראתה לשבחו על מידת הענווה, סימן שזו המידה הטובה והנאה מכול.
(מאוצרנו הישן)
ענווה מזוייפת ואמיתית
בענווה שני סוגים: יש עניו הרואה את עצמו ואת האחרים כלא-כלום. זו ענווה מזוייפת. העניו האמיתי יש לו הכרה מלאה שהאחרים טובים ממנו ועולים עליו.
(רבי שלום רוקח מבעלז)
מתוך ההתבטלות
העניו אינו רואה עצמו פחוּת ושפל. הוא יודע את מעלת עצמו, אך מתוך עוצם התבטלותו לקב"ה הוא מרגיש שמעלה זו היא כאין וכאפס.
(אור התורה)
לסבול את השפלות
"והאיש משה עניו מאוד". מפרש רש"י: "שפל וסבלן". להיות שפל בעיני עצמו זו ודאי מדרגה גבוהה, אבל גדולה ממנה המדרגה שאדם יודע לסבול את השפלות.
(חידושי הרי"ם)
הזולת קרוב יותר
אדם מסוגל להגיע לשפלות אמיתית כלפי זולתו רק כשהוא רואה שהזולת קרוב לקב"ה יותר ממנו.
(תורה אור)
כלי לאלוקות
אי-אפשר להתקרב לאלוקות אלא על-ידי ענווה. היֵשות והגסות אינן כלי לאלוקות. זהו שנאמר (ישעיה נז,טו) "מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח".
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
